ניסנס- לא רק וואדי חיפאי

ניסנס- לא רק וואדי חיפאי
צילומים: תעשיות ניסנס





התקשרתי ליוסי לוין לתאם פגישה. שיחת הטלפון הייתה מלווה בציוצי תינוק, ובניסיון לארגן מפגש במסגרת לו"ז צפוף של טיפת חלב וגני ילדים. מיד הבנתי שמדובר באיש מיוחד במינו שלא נותן לשום גורם חיצוני (אפילו לי), לשנות לו את התכניות.
יום שישי גשום וסוער, ואני מחפשת את אתר ה"סדנאות" בתוך קיבוץ "עין כרמל" שהפך לנהר עם מעט אדמה. יוסי מנסה לתאר לי איך מגיעים, וחוש הכיוון שלי ביחד עם ההסברים שלו לא צולחים את המשימה. רק לאחר כמה וכמה סיבובי בוץ איכותיים, אני מצליחה להגיע.




הגעתי לאיזור ה"סדנאות" ומצאתי את עצמי מכתתת רגליים בבוץ הקיבוצי, בעוד אני אוחזת במטריה סטייליסטית, ולבושה במיטב הביגוד החורפי. במרחק של כמה עשרות מטרים אני רואה את יוסי, שמנופף לי לשלום ומזמין אותי להיכנס פנימה לתוך ה"סדנא" הפרטית שלו. מדובר במבנה ארעי מוגבה המונח על קרקע בוצית ועמוס בציוד טכני, ובולט בו ריח עץ ועור בשלבי עיבוד. "נשב פה או בקפה?" יוסי מציע, ואני מנסה להיות אוטנטית. פושטת מעיל במקום, ומתקשה למצוא סנטימטר פנוי נטול אבק להניח אותו עליו. יוסי מתיישב על כיסא בר, לבוש ג'ינס משופשף, מעיל שחור מרוצ'רץ' למשעי כאשר גופיה לבנה מבצבצת ממנו. והנעליים... טוב- למעשה סנדלים חצי סגורות; ואני תוהה איך לא קר לו לבנאדם הזה?! או במילים אחרות חורף?
אני לוקחת את הפיקוד ומנסה להבין לאן הגעתי; מי האיש ופועלו? וכן, בכל זאת צריכה לצאת מזה כתבה למגזין האופניים הנחשק ביותר, ובנקודה זו אין לי שמץ של מושג איך זה עומד לקרות. הראיון מתקדם על בסיס אסוציאטיבי ותוך כדי מגיח גם מקס, עם הברומפטון שלו מהמבול שבחוץ.





יוסי לוין (36) ומקס צ'פרק (32), הבעלים של העסק החברתי "תעשיות ניסנס", מכירים כבר לפחות 22 שנים תמימות (יותר מרוב הזוגות שאני מכירה). הם נפגשו עוד בילדותם בקיבוץ נחשולים ובמשך שנים רבות שמרו על קשר חברי, שבבסיסו קיים חיבור חזק ומשמעותי לאופניים. שנים שהם חולמים לעשות משהו ביחד, עד שמצאו את הנישה בה שניהם באים לידי ביטוי- כל אחד מתוך החוזקות האישיות שלו.





מקס בהשכלתו מעצב המוצר, בוגר המכללה לעיצוב בחולון, ובכל מה שידי הזהב שלו נוגעות הופך למעוצב, ייחודי, שונה, מקורי, ובאחריות מלאה - כזה שלא נתקלתם בו עד כה. הוא אוהב לעבוד עם חומרי גלם טבעיים כגון: עץ, מתכות, ועור. בנוסף לפעילות המשותפת עם יוסי, מקס מוכר היטב בקהילת רוכבי האופניים כבונה שילדות בוטיק אצל ארי מבנימינה.  
יוסי, הרוח השיווקית של הצוות: בעל תואר ראשון בספרות אנגלית מאוניברסיטה יוקרתית בבוסטון (על מילגת חותר-על), ותואר שני במנהל עסקים מאוניברסיטה בקהיר  (לקטע הזה צריך להקדיש לפחות כתבה נוספת). מוכר כאחד מראשוני רוכבי ומקימי מסלולי הדאון היל בישראל. יוסי מעיד על עצמו שאסור בשום פנים ואופן לתת לו להתעסק בפעילות טכנית כלשהי, ולעומת זאת, אסור לתת למקס להתבטא בקטעים שאינם כאלה.





הזוג המדהים הזה (ותסלחו לי על הסופרלטיבים, אבל אין שמץ של סיכוי שאצליח להעביר ולו חלקית את ההערכה שיש לי אליהם אחרי המפגש הזה), פיתח ליין של מוצרים משלימים ומעוצבים להפליא לאופניים עירוניים. המוצרים פונים לשוק שנקרא קמיוטינג (יממות בעברית) - שימוש באופניים למטרות יומיומיות של הגעה לעבודה וממקום למקום- טרנד חזק ביותר בשנים האחרונות בערים הגדולות בעולם ואף בישראל.





המוצרים המובילים כוללים תיק עור סטייליסטי המתלבש על הטופ טיוב של האופניים, כנפיים מעץ נגד הבוץ העירוני, וגריפים מעוצבים. אבל חברים, השוס האמיתי הינו האספקט החברתי של העסק: מכל רווח כספי, 15%-30% מועבר ישירות לקידום פרויקטים קהילתיים של ילדים בוואדי ניסנס בחיפה.












מסתבר
, שהחיבור החברתי זורם בדמו של יוסי מאז ומתמיד כולל הדרכת נוער מצוקה בבוסטון, פעילות מרכזית ב Greenpeace  ועוד. אם אצטט אותו "אין כל היגיון בלא לשלב תרומה חברתית בכל פרויקט שהוא לרבות עיסקי". לפני פתיחת העסק הנוכחי, הוא ומקס הקימו פרויקט בבית הספר הדמוקרטי- ערבי חיוואר בוודאי ניסנס, במסגרתו בנו ילדי בית הספר אופניים כפלטפורמה להעצמה והתפתחות אישית וחברתית. את ההון הראשוני להקמת העסק שלהם הם גייסו ברשת גיוס הכספים החברתית kickstarter  , עם הצלחה מרשימה ביותר.





לשאלתי "לאן פניכם מועדות", הם מביטים איש על רעהו במבט הססני ומחוייך ותשובותיהם הולמות את מיצובם בתוך הצמד. לדברי יוסי, העסק נמצא כעת בצומת דרכים משמעותית מאחר והביקוש למוצרים עולה על היכולת הקיימת לייצור. יש צורך לקבל החלטות לגבי הרחבה פיזית ואנושית או לשמור על הקיים. בנוסף, הם שוקלים כניסה לפרויקט נוסף (שוב, עסקי וחברתי) של בניית גלשני עץ בידי ילדי בית ספר, תוך שחזור המודל המוצלח של בניית אופניים בעבר. לעומתו, מקס מתרכז בפן היצירתי והעיצובי ועסוק גם בטרדות היום-יום.
הראיון הסתיים בנקודה זו עקב אילוצי אבהות של יוסי, ואני חוזרת הביתה עם החומר הגולמי, טעונה באנרגיות מתיישבת לכתוב ומבינה שניסנס, הוא לא רק וואדי חיפאי.








 

רוכבים שקראו כתבה זו קראו גם