ari 29 Plus

It ain’t over till the fat lady sing(le)
 
מחיר שלדה: 8,500 ₪
מחיר האופניים במבחן: 15,000 ₪



 
 
 
האופניים בעלי הצמיגים השמנמנים פרצו לחיינו בסערה ממש לאחרונה ועוררו סערה לא מבוטלת, הפורומים והפייסבוק געשו בכל פעם שמישהו העלה תמונה של היצור המוזר הזה ועוררו משנתם את דובי ה"אני יודע הכל" שנמו את שנתם מאז שדיון ה"חבר'ה, אני צריך המלצה לצמיג" האחרון גווע.. מה לא אמרו עליהם.. שזה "טרנד חולף", שזה "כבד ומגושם" שזה "לא מתאים לארץ", שזה "רק לחול ושלג" וזה מצחיק.. לא, לא האופניים, מצחיק כי ההיכרות של הרוב המכריע של המלעיזים עם האופניים הללו הייתה (במקרה הטוב) דרך תמונה במחשב. אשר על כן, לא פחות משהמבחן הזה יעסוק באופניים (הנהדרים!) של ari cycles, הוא ידון בפרדיגמות שאותי לפחות, מצליחות להוציא מהכלים בכל פעם מחדש..
                                                                                                  
אופניים עם גלגלים שמנים הוא לא רעיון חדש כלל ועיקר, ניסיונות לייצר אופניים כאלו כבר נעשו בשנות ה-30 של המאה הקודמת אבל האופניים הראשונים שיכולים לשאת בכבוד את התואר FatBike נולדו בשנת 1980 כאשר איזה מדרוב אחד החליט לחצות את הסהרה (עניין פעוט של 3200 ק"מ) על אופניים מיוחדים שגולת הכותרת שלהם (מעבר לעובדה שהיו להם שני גלגלים אחוריים – בטור..) הם הצמיגים השמנים שיוצרו עבורו במיוחד ע"י חברת מישלן. אבל אם לשים בצד את האפיזודה ההזויה הזו הרי שה- FatBike כפי שאנו מכירים אותם היום החלו להפוך לכלי "סדרתי" בשנות ה-90 של המאה הקודמת, כאשר תושב אלסקה, סיימון רקובר אחד, ריתך יחד שני חישוקים סטנדרטיים, הלביש עליהם צמיג (שמיד הפך לשמנמן) והבין שמצא את הדרך להתנייד על אופניים בדרכים המושלגות שמאפיינות את האזור בו הוא מתגורר. האופניים הללו הפכו חיש מהר לכלי תחבורה מקובל באלסקה ואין חנות אופניים מקומית שאינה מציעה אותם כדבר שבשגרה.




 
אני ממש לא יודע מי הראשון שחשב "למה FatBike לא יכולים להיות גם אופני הרים רגילים" אבל מסתבר שזה קרה ולאחרונה אנו עדים למבול של דגמים, מכמה מותגים גדולים וידועים, שמוצעים לקהל הרחב שאינו מתגורר בקרבת דיונות או מרבדי שלג אינסופיים. ואם לא די בכך, הרי העובדה שאפילו RockShox הגדולים בנו בולם קדמי מיוחד (Bluto) המתאים לצמיגים רחבים, מעידה על התפיסה לפיה אופניים כאלה בהחלט יכולים לשמש לרכיבה גם בבן שמן.




 
Highlights
 
-שלדת כרומולי משילוב צינורות של   Columbus ,Dedacciaiו- Reynolds
-גלגלי 29, חישוקים ברוחב 50 מ"מ, צמיגים ברוחב "3
-ציר אחורי ציר מרכזי בסטנדרט FatBike( 170 מ"מ/ 100 מ"מ)
- זווית ראש 70 מעלות
-זווית כיסא 72.9 מעלות
 -אורך תומכות שרשרת 420 מ"מ
-גובה ציר מרכזי 307 מ"מ
 -משקל שלדה 1.9 ק"ג
-משקל אופניים במבחן- 12 ק"ג


 
 

 
 
ואם בבן שמן עסקינן, הרי שאת האופניים של ari cycles פגשתי לראשונה ב Demo Day שארגן המגזין וברגע שעיני נחו על היצור המוזר הזה, נטשתי בהפגנתיות את עמדת הרישום עליה הייתי מופקד ורצתי לעשות סיבוב. אפילו הטיולון הקצרצר והלא ממצה הזה עם נעלי הספורט על דוושות SPD, בלי בגדי רכיבה ועם קסדה שהושאלה ממישהו הותיר בי רושם עמוק ובו במקום נתליתי על צווארו של אריק פלדמן והתחננתי לקחת אותם למבחן רכיבה אמיתי. ההזדמנות נשרה לידי כפרי בשל כששככה סערת השלגים האחרונה וקבוצה של חברים התארגנה לגיחת אמצע שבוע ליער ביריה. האופניים כבר המתינו לי, מאובטחים למתקן על הגגון של שחר, ואם גם אתם מופתעים מן העובדה שצמיגים כל כך רחבים נכנסים למתקן גג סטנדארטי אז זה מקום לגלות לכם שהאופניים הספציפיים האלו הם סוג של יצור כלאיים שנבנה במיוחד לאירוע הדמו בהתאמה ל"רוח הישראלית". הדגם מתקרא "29 Plus" ומתאפיין בחישוקי 29 (הקוטר האמיתי הוא "30 אם להיות מדויקים..) בעוד שהרוב המכריע של ה FatBikes מצוידים בגלגלי 26 ובצמיגים ברוחב "3 (75 מ"מ אם אתם מאותגרי המרה) בעוד ה FatBikes טהורי הגזע מתהדרים בצמיגים בעלי רוחב סוליה של "3.7 וצפונה שככל הנראה כבר לא היו נדחסים לתוך מתקן ממוצע.   




 
על השביל
בכניסה לכביש המטפס לכיוון עמוקה עצרה אותנו משטרה, "אסור לעלות!" פקדו עלינו והחנו את הניידת לרוחב הדרך, "אבל תראו" התחננתי, "באתי מתל אביב במצוות we:Ride לבחון את ה FatBike של ארי.." "תעשו טובה..", "החבר'ה שלנו עברו פה בדיוק לפני שתי דקות.." אבל השוטר בשלו.
שלושים שניות וארבעים מטר מאוחר יותר כבר היינו חזרה על הכביש אחרי שמצאנו איזה שביל בוצי שעקף את השוטרים ההמומים שכל שנותר להם היה להביט במאזדה המתרחקת בחריקת צמיגים צווחנית. מגרש החניה של עמוקה המתין לנו עם ערמות שלג צחורות וכמה צלזיוסים בודדים שככל הנראה טעו בדרכם ואחרי התארגנות קצרה כבר היינו על האופניים. האתגר הראשון שעמד לפתחנו – טיפוס בכביש למצודת ביריה, עניין שכרוך בצבירת גובה של כ 200 מ' והזדמנות נהדרת עבורי לבחון האם האופניים הללו באמת לא מטפסים טוב כפי שכולם טוענים. אז נכון.. מדובר בצמיגים רחבים, ונכון.. עם לחץ אוויר נמוך שיכול להגיע עד ספרות בודדות של PSI זה לא בדיוק צמיג XC צר אבל חרף כל המגבלות הללו (והמגבלה העיקרית – ע"ע כרס..) האופניים ממש, אבל ממש לא הקשו עלי את העלייה ואסתכן אפילו ואומר שהטיפוס לא היה קשה יותר מלעשות אותו עם אופני השיכוך המלא שלי. אני יכול לזקוף את העובדה הנ"ל קודם כל למשקל האופניים, המכונה הזו שבנויה על בסיס שלדת כרומולי (ברזל למאותגרי המטלורגיה) שוקלת (לא כולל בוץ..) כ 12 ק"ג!!! שזה משקל שאפילו אופני שיכוך מלא עם שלדת קרבון היו מקבלים בברכה. הוסיפו על כך את העובדה שמדובר בשלדת זנב קשיח ומזלג ריג'יד שמעבירים כל דחיפת פדל ישירות לאספלט בלי בזבוזי אנרגיה וקיבלתם חבילה שמהווה משקל נגד שמאזנת את התנגדות הגלגול של הצמיגים ויוצרת אופניים שאין שום בעיה, ואני חוזר – אין שום בעיה! לדווש איתם בעליות.




 
אחרי סשן צילומים מתחייב כשפסגת החרמון המושלגת ברקע יכולנו להתפנות למנה העיקרית – רכיבה בשלג. יש!. מן הסתם גם אלו שעיקמו את אפם עד לרגע זה יסכימו שאין אופניים שיסחטו ממך יותר קריאות הידד וימשכו אותך הרחק מהשביל הבוצי אל מרבדי השלג הבתוליים מאשר האופניים הללו.. ואכן, בשלג, או בכל סוג קרקע לא יציב, האופניים האלו זורחים. הצמיגים הרחבים נמוכי הלחץ ריחפו בקלילות במקומות בהם חבריי צרי הצמיגים התחתרו והתחפרו ואני, שרק לאחרונה חגגתי 48 חורפים, השלתי מעצמי ברגע 40 שנה ורק חיפשתי היכן להשתעשע..







הירידות כאמור היו פאן טהור אבל היו גם כמה עליות. בשלג. ושוב, גם כאן לא הרגשתי נחיתות כלשהי והצלחתי לטפס אותן בלי מאמץ יוצא דופן ואם אתם לא מאמינים לי תקדישו דקה לקרוא את מסעו המופלא של דניאל בורטון שדיווש 700 מייל עד לקוטב הדרומי על FatBike כמובן ותבינו שזה אפשרי J.. אחרי חוות בת יער השביל החל להתפתל במגמת ירידה והשלג החל להתמעט עד שבשלב מסוים נעלם כליל מה שאפשר לי לבחון את התנהגות האופניים גם על סינגל "רגיל".





גם כאן האופניים לא אכזבו ואפילו במהירות גבוהה הרגישו נעימים, שלדת הכרומולי ולחץ האוויר הנמוך מתפקדים על תקן בולמים ויוצרים אופניים שלא מאבדים אנרגיה בדיווש מחד גיסא ולא מפוררים את עצמותיך מאידך גיסא ואם לא די בכך, הרי שבמעברים טכניים מתגלה גדולתם האמיתית של הצמיגים הרחבים והם נאחזים כעלוקה על הקרקע ומאפשרים לטפס למשל במקומות בהם צמיגים קונבנציונאליים היו כושלים.



 
כיאה לאופני קאסטום גם באגף הגיאומטריה ari הצליח לבצע תעלולים מרשימים, כבר במגרש החניה גיליתי שלא צריך יותר מהטיית ישבן קלילה לאחור כדי להזדקר לווילי, דבר שלרוב מסובך יותר באופני 29, וזאת הודות לתומכות שרשרת קצרצרות וצינור כיסא שמוטה לאחור, בצד הקדמי של הקוקפיט ייצר ari זווית ראש שכאילו מוקמה (עבורי לפחות) בול על ה-Sweet Spot שמאפשרת מצד אחד דיווש נוח בעליות ומצד שני תחושת ביטחון ושליטה כשהחרטום מופנה מטה. כן, כן.. אני יודע, עכשיו תשאלו על התמרון.. אז נכון, זה לא אופני 26 אינטש זריזים, אבל אני נשבע לכם שמי שיכנה עוד פעם את האופניים האלו משאית בנוכחותי יזכה למקלחת צוננים! האופניים מתמרנים בצורה יוצאת מן הכלל בהתחשב במגבלותיהם ואני סבור שאין מקום בו תדרשו לרדת מהם וללכת ברגל רק בשל מגבלות אלו.




 
סיכום
קשה להיפרד מאופניים שהצליחו לגרום לך להנאה כל כך גדולה.. ואם כבר הנאה, אז עוד מילה ברשותכם.. באחד הפרקים של הסדרה "רמזור" מתמודד חפר עם בחורה עבת בשר הכופה עליו להיכנס בין הסדינים, גורי הנ"ל, שכאלגוריה מסמל את כל הרוכבים שמסוגלים לפסול אופניים על בסיס מראם בלבד, מתפתל ומנסה בכל דרך אפשרית להימנע מן האתגר, הוא ממציא אי מזה שלל תירוצים וצידוקים לכך שהם "לא מתאימים" ונוקט מיני פעולות כדי להרחיק מעליו את הצרה. ואז השמנה אומרת לו משפט שכל אחד מכם הרוכבים צריך להדפיס ולהדביק על הכידון כדי למגר אחת ולתמיד את אחת התופעות הכי פתטיות בענף והיא פסילת מוצר מסוים מבלי שהתנסית בו, וכך היא אומרת לו: "אתה אולי יודע איך זה נראה אבל אין לך מושג איך זה מרגיש".. כך או כך שבסופו של עניין מתפלשים השניים בינות לסדינים ולא זו בלבד שהחוויה אינה טראומטית כפי שצפה, אלא שחפר מודה שזה הסקס הכי טוב שהיה לו בחיים..




 
ואם אתם, כמו מירי, תשאלו אותי "איך זה קרה", אשיב לכם במילותיו של חפר:
"צדקה הנוכלת הזו, אחרי לילה אחד איתה אתה לא יכול לחזור אחורה.."
 
אכן, יש הפתעות בחיים.. נסו ותיהנו!




 

רוכבים שקראו כתבה זו קראו גם