ויקינג ישראלי על אופניים- יוהן יורד בראיון אישי

ויקינג ישראלי על אופניים - יוהאן יורד בראיון אישי





 
יוהאן יורד, בן 41, נשוי ללדיסיה ואב לרוכב הצעיר נילס - הגיע לישראל אחרי לא מעט תנועות ותנודות סביב הגלובוס. את יוהאן אני פוגש לא רק על תקן מראיין, אלא גם כחבר ותיק ושותף עיסקי – כדי לשוחח קצת על החיים, אופניים וישראל. איך מתגלגל בחור שוודי במקור ממקום למקום בעולם עד שהוא נוחת בישראל, ומה מוביל אותו להתפתח דווקא כאן בתחום אופני ההרים? להיות כתב אופניים בינלאומי שמבוסס בישראל- נשמע לי כמו סיפור דיי מעניין. אני כבר מכיר את הפרטים, אבל הנה הם לפניכם ממקור ראשון.



 

 
מה זה "אופני הרים" בשבילך מר יורד?
שאלה טובה! לפני הכל, אופני הרים זה בריחה מהשגרה. למרות שלמרבה האירוניה הם הפכו להיות השגרה שלי... לא שאני מתלונן! אופני הרים זה לצאת לכמה שעות, לנקות את הראש, לקבל את מנת האדרנלין – וכמובן תירוץ מעולה לשופינג מדי פעם. מלבד העובדה שזה ספורט עם כל היתרונות שיש בספורט בטבע, יש גם סגנון חיים לאופני הרים. רוכב הרים הוא חלק מקהילה של אנשים דומים, כולם קצת ילדותיים ולפעמים אידיוטים, אבל במובן החיובי של המילה.

מאיפה התגלגלת אלינו?
נולדתי בשבדיה בשנת 1973. מעניין כי זו שנה מאוד משמעותית דווקא עבור ישראל, שאז עוד לא הכרתי ממש,  ועוד נגיע לפרק הזה, קצת יין וינג כנראה.
עד גיל 8 דילגנו קצת בין שוודיה לארצות הברית, ומגיל 8 עשור רצוף בשוודיה ועוד שנה אחת באירלנד. לאחר מכן עברתי לצרפת לתקופה של 14 שנים, שבהן למדתי באוניברסיטה, עבדתי ופגשתי את אשתי, לדיסיה שבעקבותיה גם הגעתי לישראל באפריל 2005.





 
כבינ"ל, מה הרושם הראשוני שקיבלת מהמדינה המוזרה הזאת?
כמו כל מקום חדש, מראות, צלילים וניחוחות חדשים. הרבה אוכל מצוין, וזו מחמאה לא רעה ממי שהגיע ישר מצרפת... הקיץ כמובן הרבה יותר חם, והחוצפה הישראלית דורשת תקופת הסתגלות שאולי עדיין לא הסתיימה.
 
עכשיו אחרי שהתרגלת, תכלס איך החיים כאן?
מעולים!

ובכל זאת, בכל מקום יש טוב ורע, אתה אופטימיסט אז נתחיל בטוב?
אני חושב שמה שמעניין כאן, הוא שהאסוציאציה הראשונית שיש בעולם על ישראל לא תהיה קשורה לחופש אישי ואינדיבידואליזם. אלו תכונות של מדינה שיהיו מיוחסות יותר לארצות הברית על ידי רוב האנשים בעולם. אבל בישראל החופש להיות מי שאתה רוצה להיות ולעשות מה שאתה רוצה לעשות הוא משמעותי, וזה אני אומר אחרי שגרתי רוב חיי באירופה המערבית ובארה"ב. פה אפשר לעשות כמעט הכל ואתה תתקבל חברתית, בארצות הברית או בלונדון למשל יש לך חופש מלא, אבל הוא בא לידי ביטוי בחברה רק אם אתה עושה את "מה שצריך לעשות". בקיצור, אתה חופשי שם, אבל עדיף שתהיה עורך דין או ברוקר מצליח בבורסה.



 
 
 
מה בכל זאת  הדברים שאתה פחות אוהב כאן?
קל למצוא דברים רעים בכל מקום, וגם בישראל אין בעיה למצוא על מה לקטר אם רוצים. הדבר שהכי מפריע לי כאן הוא דווקא מאוד בסיסי, וזו ההבנה שקצת חמלה ודרך ארץ זה לא "להיות פראייר". אם צריך לחכות עוד רגע בתור או להיות קצת סבלני כשאתה מזמין משהו במסעדה, זה באמת לא גורע ממך כבנאדם.
אם אתה צריך פה עזרה מאנשים, אבל באמת, אתה תקבל אותה יותר בקלות ממקומות אחרים. בו זמנית יש פה כל הזמן קרב להיות ראשון, גם כשזה ממש לא חשוב, כמו ברמזור או בתור לקופה. אנשים קצת חושבים שהכל סובב על איך שהם נתפסים בעיני האחר, לא להפסיד, לא להיות שני או להיראות חלש, כשרוב הזמן זה באמת לא משנה לאף אחד.

היה ספורט בחיים לפני אופני הרים?
בטח! בגיל צעיר הייתי רוכב מקצועי ברכיבה על סוסים – קפיצות. יותר מחמש עשרה שנים של עבודה עם 20 סוסים בחווה בבית, אימונים מקצועיים, משמעת גבוהה והשתתפות בתחרויות. אלו היו החיים שלי ואפילו התפרנסתי מזה קצת. כנראה משם אני אוהב לקפוץ על אופני הרים, זה בא לי יחסית טבעי – לא שאני כל כך טוב בקפיצות על אופניים, אבל אני לפחות שורד.
גלישת סנובורד הפכה להיות ספורט די משמעותי בשבילי. כבר משוודיה ספורט חורף הוא חלק משגרת החיים מגיל צעיר מאוד. כשעברתי לצרפת סנובורד היה העניין העיקרי,  כל סוף שבוע והזדמנות – הייתה על ההרים.
בצרפת גרתי ליד קאן, והים היה קרוב. אז כשהשלג נמס עברתי מהגובה אל העומק וגיליתי את עולם הצלילה החופשית. העולם התת ימי יפה ומעניין, התחלתי לבדוק לאן אני יכול להגיע. כשהייתי בשיא יכולתי לצלול חופשי לעומק שלושים מטר ולהחזיק נשימה באופן סטטי למשך שלוש דקות וחמישים שניות! מדי פעם אני מנצל את הים בישראל אבל לא באותה מידה כמו פעם.





 
איך הגעת לאופני הרים?
אחרי המעבר לישראל הבנתי שאולי תהיה במדינה הזו בעיה קטנה להמשיך עם העניין של סנובורד וספורט חורף בכלל, חיפשתי ספורט חדש.
גרתי ברמת השרון וכל עניין החניה והתחבורה הקרובה לבית היה נוראי, אז קניתי אופני מרידה ב-900 ₪ כדי להסתובב בעיר. בחרתי באופניים כי הם היו כתומים ואהבתי את זה.
יום אחד ביקרנו בן דוד של אישתי שהיה רוכב הרים, התחלנו לדבר וקיבלתי הזמנה לרכיבת שטח. הבנתי שהאופניים שאני משתמש בהם לקנות חלב במכולת בעצם יכולים גם להיות צעצוע נחמד... מאז למדתי את המושג "שידרוגיטיס".







ההתפתחות שלך כרוכב?
חוץ מלקנות דברים חדשים כל הזמן? ההבנה שאפשר ליהנות ממש ברכיבה בירידה בשטח פתחה לי כיוונים חדשים. קניתי ספשלייזד אנדורו SL 2007 ואז הבנתי שאין לי יותר תירוצים לא לקפוץ או לרכוב קצת יותר מהר. משם החלטתי לנסות קצת תחרויות, אפילו במנרה -  שם הבנתי שלהיות באמת מהיר זה לא מאוד קל, ומצד שני לשבור עצם פה ושם זה לא כל כך נורא.
אני חושב שההתפתחות היא לאורך זמן ולהבין צעד צעד שאתה יכול לעשות דברים שפעם לא חשבת שתוכל לעשות. כמה שאני רוכב יותר, ככה אני מבין שיש לי יותר ללמוד. זה חלק משמעותי מהכיף בספורט הזה.



 
 
מרוכב לעיתונאי אופניים בינלאומי?
עד לפני כמה שנים הייתה לי קריירה ישראלית די קלאסית שהתחילה עוד בחו"ל, בתפקיד מכירות בתחום ההיי-טק. עם השנים הבנתי שזה נחמד ונוח, אבל זה לא מה שהחיים אמורים להיות מבחינתי. גויסתי לאחד מאתרי האופניים הגדולים בעולם, VitalMTB, אחרי שבזבזתי לא מעט שעות בכתיבה בפורומים שלהם. בשלב הראשון התחלתי לעזור להם קצת בניהול האתר ודי מהר העניין התגלגל להיות עורך תוכן ועיתונאי במשרה מלאה. היום אני נוסע לחלק גדול מהאירועים שהם צריכים לסקר באירופה.

מאחורי המצלמה
כשהבן שלי נולד לפני יותר מעשור, החלטתי שהוא מצדיק קניה של מצלמה טובה, כן, שוב שופינג...זו הייתה מצלמת SLR עם הרבה אפשרויות שכל הזמן עבדה על "אוטומט". יום אחד איזה בחור בשם טל רוזוב לקח את המצלמה והתחיל להשתמש בכל מיני פונקציות שלא ידעתי מה הן, אבל הבנתי שהתוצאות יפות!
משם לקחתי את העניין ברצינות גם מבחינת ציוד וגם מבחינת אימון ולימוד. היום בזכות העבודה עם VitalMTB יש לי הזדמנויות לצלם רוכבים ברמה עולמית בחו"ל וגם לא מעט מהתותחים המקומיים. הצילום הוא עוד אתגר שאני נהנה ממנו, ליצור תמונה שהיא טובה מבחינה טכנית מצד אחד ועדיין מספרת סיפור ועושה צדק עם הסיטואציה.






הרכיבה על אופניים היא סוג של מסע, לאן הגעת?
פגשתי את טל (כותב השורות האלו) באימונים במנרה ב-2007, לשנינו היה את הרעיון הלא ברור לטעום את עולם התחרויות במסלול הדאון היל הכי קשה בארץ. שרדנו את הגבעה הזו יחד והפכנו לחברים לרכיבה ולאחר מכן גם שותפים לעסק. שנינו התחלנו לעבוד על שילוב מה שאנחנו אוהבים לעשות ופרנסה, ולשבור רחוק מהמסלול המקובל, לטפס על גבעות בשטח במקום על סולם הקריירה.
מעבר לשינוי בחיים, האופניים גם כמובן הביאו אותי ללא מעט מקומות מעניינים בעולם, ביניהם: צרפת ושוויץ (טין, ואל דיזר, איזור מורזין, חלק ממסלול הטראנס-פרובנס), ספרד (בייקפארק לה-פנסוסה), יורובייק ושנה הבאה בוויסלר הבנויה. כמובן שגם למדתי להכיר את ישראל די טוב בזכות האופניים, כנראה הרבה יותר ממה שהייתי זוכה להכיר אחרת.




 
תכניות לעתיד
כרגע בעיקר להמשיך. את ההתפתחות כרוכב, כצלם, את העבודה עם VitalMTB וגם את בניית המותג של Sababike בשני מישורים: בישראל כמקום שבו רוכבים מקומיים יכולים ללמוד איך להרגיש יותר טוב עם האופניים והרכיבה שלהם, ובעולם לעזור לרוכבים לגלות את האתר הרכיבה המדהים שנקרא ישראל, ואולי עוד כמה אתרים מרוחקים יותר...
חוץ מזה? לרכוב על האופניים כמה שיותר ולא לפחד להיות נחמד קצת לאנשים.


 


 

רוכבים שקראו כתבה זו קראו גם