תחלמו, תצלמו, תרכבו. מורזין 2014

תחלמו, תצלמו, תרכבו. מורזין 2014

מיומנו של מגשים חלומות וצלם אקסטרים
כתב וצילם: גיא פאטל

 




 

לפני שנסעתי לא ידעתי איך אני עושה את זה, מה לקחת איתי, איך אני אכיר רוכבים לעבוד איתם ובכלל איך לומדים להיכנס לענף באזור שהוא ה"מכה" לרוכבים.

צילום מאז ומתמיד היווה תשוקה ודרך להתנתק מהעולם החיצון ולהעביר אותו דרך עיניי. במהלך השנים התחברתי יותר ויותר להעברת רגעים ספציפיים שנראו לי יפים ומטורפים כאחד דרך עדשת המצלמה וכך מצאתי את עצמי מצלם את התחום הזה שנקרא ספורט אקסטרים. דאון היל, פרירייד ואנדורו הינם חלק מהמושגים שלמדתי להכיר ברגע שהגעתי למורזין.

למורזין הגעתי דרך חברת "Singelim" במטרה לצלם, לחוות ולבנות את הבסיס כחלק מכניסת החברה לתחום תיירות האופניים באזור. את עולם האופניים לא הכרתי אך כבר תקופה ארוכה שאני משתוקק לחוות את ההרים שלמדתי לאהוב כל כך דרך ענף הסקי בצורה שונה. צילום ענף האופניים היווה עבורי אתגר מאוד גדול. תחילה לא ידעתי איך אני עושה את זה, מה לקחת איתי, איך אני אכיר רוכבים לעבוד איתם ובכלל איך לומדים להיכנס לענף ב"מכה".



 

בתור צלם סקי וסנובורד אני רגיל לעמוד בקצב ולהגיע למקומות הכי מטורפים על ההר ביחד עם גולשים ברמות הכי גבוהות באירופה, כמובן שעל הדרך אני נהנה מהאתגר הן של הצילום והן של הגלישה. מהרגע הראשון שעליתי עם אופניי על ההר הבנתי שזה הולך להיות הרבה יותר מורכב ממה שחשבתי ולפני שאני יכול לחלום על לצלם באותם המקומות שאני רוצה אני צריך לקחת קודם כל זמן ללמוד איך אני בכלל מסתדר עם האופניים על ההר.

אבל מה, מורזין הייתה שוקקת ברוכבים שעזרו לי והיו מספיק סבלניים כדי לחלק לי טיפים ולסבול את כל ההתרסקויות שלי, ובעזרתם לאחר כמה ימים מצאתי את עצמי עם המצלמה על ההר. ביחד עם החבר'ה מדירה 8 והיפני שעד היום אין לי מושג מאיזו דירה הוא אבל הספיק להעביר כמה לילות על הספה בדירה שלי (מורזין כבר אמרנו?).







 

את הבוקר השני שלי בעיירה התחלתי בחנות האופניים והשכרתי אופני דאון היל. הירידה הראשונה מההר הייתה מלחיצה, רבאק מסלול של משפחות אה?!? הופתעתי מאוד מהרמה של הרוכבים. זה פשוט מדהים שבילוי עם אבא, אמא והילדים כולל נסיעה במסלול דאון היל.

מתחילים לצלם- לאחר כמה ימים עם החבר'ה מדירה 8 החלטנו על כמה לוקיישנים ויצאנו לצלם. הגענו לנקודה הראשונה, כל אחד נותן קצת חוות דעת. עושים ליין ניסיון ולאחר כמה דקות יש לנו תמונה ראשונה. פתאום הכול מתחיל לזרום ואני מתחיל להרגיש את האקשן וההתרגשות באוויר. אירוע נוסף שנתן לי נחיתה טובה היה תחרות ה"Whip off" על טייבל ענק שסיפק לי כמה תמונות נהדרות לפתיחה.



 

בימים שלאחר מכן עבדתי בצורה אישית עם כל אחד מהרוכבים ובעיקר עם רוכב ה"UCI"/יוקי (אותו הבחור שישן על הספה שלי). על הדרך הספקנו לצלם אל מול הנופים הכי יפים בהרי האלפים, ביערות הכי ירוקים שראיתי מימיי ויצא לי לחוות רמת רכיבה שרואים רק בסרטים. לפני כמה ימים אני בארץ מחובר לחדשות ועכשיו כשנמצאים על ההר פתאום כל המחשבות נקיות ואתה שוכח לרגע מהכול, האוויר, הנוף וחבר'ה שהכרתי רק לפני כמה ימים ומרגישים כאילו אנחנו מכירים שנים.







 

לפני שהגעתי למורזין הייתי קצת סקפטי לגבי האווירה וחיי הלילה בעיירה. ידעתי שהרבה מקומות הרבה יותר רגועים בקיץ אבל זה לא המקרה כאשר מדברים על מורזין. העיירה מלאה באנשים במשך כל הקיץ. בצהרי יום שמש ניתן לראות מאות אנשים מכל הגילאים יוצאים לרחוב כדי לתפוס קצת שמש ולאכול גלידה או קרפ מלא בכל טוב. כמעט כל יום יש איזושהי הופעת רחוב מקסימה או שוק איכרים שפותח את התיאבון. לקראת הלילה החבר'ה הצעירים מתחילים למלא את הברים. אנחנו יוצאים כמעט כל ערב לבר המקומי שלנו כאן ה "Le Crepu" שבו עובד אחד מהחברים הצרפתיים שלנו בעיירה. כל ערב שומעים סיפורים מעניינים ומצחיקים על ימי רכיבה מטורפים שעברו על אנשים, שותים בירה עם חברים וכמובן שמדי פעם נכנסים לשיחה הזויה עם חבורה של בריטים ששתו הרבה מעבר לגבול של כל אדם נורמלי. לא הופתעתי שקהל היעד של חופשות רכיבה הוא בעיקר גברים ולכן הם מהווים את הרוב בברים והמועדונים, אבל גם עם זה לומדים להסתדר…



 

מבחינתי אין בעולם על ההרגשה הזו של תפיסת "התמונה". אני יוצא לצלם כמעט כל יום על ההר, מחפש ומנסה, לפעמים יוצאות תמונות טובות והרבה פעמים זה פשוט לא הולך, אני לא תמיד יודע למה אבל כל העבודה הזו שווה הכול בשביל אותו הרגע שאני קורא לו תפיסת "התמונה". זה הרגע הזה שאני מסתכל על מסך המצלמה ופשוט יודע באותו הרגע שזה זה. התחושה הזו של צמרמורת קטנה ושחרור שאגת "ישששש" באוויר היא המהות של כל מה שאני עושה מאז שהחלטתי שאני הולך להיות צלם אקסטרים. ההצלחה הזו בלהעביר רגע אחד של שלמות דרך תמונה אחת זו הסיבה שאני עושה את מה שאני עושה ואני לא חושב לרגע להפסיק עם זה. כנראה שזה נכון שתמונה אחת שווה אלף מילים.








 

את השורות האלו אני כותב בעודי יושב על המרפסת של הדירה שלי במורזין, שותה כוס קפה, לא מפסיק לחייך ונהנה מהשמש המדהימה ששוטפת את העיירה מאז שהגעתי לכאן. אין תחליף לחוויות שאני חווה כאן. הכרת תחום חדש, חברים וחברות חדשים, צילומים יפים. מה אני אגיד לכם, הכול פשוט מושלם כרגע ואני התאהבתי במקום הזה ובאופניים שלי. מאז ומתמיד חשבתי שאופניים זה תחום מאוד פוטוגני ועכשיו ההרגשה הזו רק התחזקה מאז שהגעתי לפה. ההרים הגדולים והפסגות המושלגות תמיד קרצו לי ובמשך הזמן הבנתי שכאן מקומי, זה מה שמשמח אותי. אני נמשך לדברים המטורפים שאנשים עושים בהרים האלו וצילום זו הדרך שלי להעביר את זה מנקודת מבטי. 



 

הרבה אנשים קוראים לי מטורף ואומרים שבחיים אני לא אצליח להתפרנס מספיק מהדרך שבחרתי אבל היי, אני אבחר כל פעם בהרים ובאורח החיים הפשוט על פני כל דבר אחר בעולם, יהיה אשר יהיה. זה אני וזו התשוקה שלי. בינתיים אני כאן בהרים.

האתר שלי:www.guyfattal.com

חברת "Singelim" היא חברת תיירות אופניים אשר מוציאה קבוצות רוכבים ומשפחות לחופשות קיץ באירופה: www.singelim.co.il



 

מורזין    Morazin