we:Mud מתיש לכיש, מצדיק את המוניטין שיצא לו

- we:Mudמתיש-לכיש מצדיק את המוניטין שיצא לו




 


המהדורה השנייה של ה"מתיש לכיש" נדחתה מספר ימים לפני המועד המתוכנן, מפני שאותו שבוע היה מהשבועות הסוערים והקרים שידענו בשנים האחרונות. התחזיות לשבת אליה נדחה האירוע היו טובות וצפו ממטרים מקומיים קלים. בשבע בבוקר, עם הגעת המארגנים והמתחרים למבשלת שריגים, נקודת הריכוז והסיום של האירוע, התברר שמרפי (ההוא מהחוק) דאג שהממטרים המקומיים יהיו בדיוק באיזור התחרות. משבע בבוקר ועד הזינוק בשמונה, לא הפסיק לרדת גשם. אמנם לא גשם חזק, אבל גשם. רטוב.





על קו הזינוק, בכניסה לפארק עדולם התכנסו כ-90 רוכבים לתדריך לפני הזינוק, מתוכם כ-15 על אופני קרוס\ גראבל. נמרוד כהן, כהרגלו, סיפק תדריך ממצה ומבדר. להבדיל מהמהדורה הקודמת והראשונה של המתיש, שהיתה אירוע קרוס\ גראבל פיראטי לחלוטין, ניסה השנה זיו ענפי ליצר אירוע רשמי וחוקי עם מעטפת ביטוחית ואירגונית. המעטפת הרשמית הביאה לעלייה בעלות ההרשמה, אולם תודות לנותני חסות (DAA, אופני NINER ומבשלת שריגים), קיבלו הרוכבים תמורה נאה ביותר לכספם, שכללה שתי תחנות ריענון, חולצה וחטיפים, בירה ונקניקיה בסיום, ושני רכבי ניהול וחילוץ עם חובשים שהסתובבו בשטח. אנחנו עוד נשוב לדבר על רכב החילוץ בהמשך. חלק מה"רשמיות" של האירוע הייתה גם במדידת זמנים אמיתית, דירוג ותוצאות אמיתיים, בניגוד לאירועים פיראטיים אחרים (צ'ימיצ'ורי, סיקס פארק) בהם אתה מודד לעצמך ומספר לעולם איזה תוצאה שבא לך.







כתבנו Zack בשלב הנקי של ה"מתיש"




הרוכבים יצאו לדרך תוך פריצה קדימה של רוכבי קבוצת CCC  שהגיעו בהרכב כמעט מלא, מלווים בעוד מספר רוכבי עלית ורוכבים מקבוצת בייקויי. עקב מזג-האוויר עודכן המסלול יום לפני התחרות כך שיעקוף את רוב הקטעים המועדים לבוץ, וכמו כן נוספה גרסא מקוצרת למסלול – 75 ק"מ לעומת 108 ק"מ למסלול המלא. הקילומטרים הראשונים עברו על פני הכבישים המשובשים והחלקים ודרכי הכורכר של פארק עדולם.דרכי הכורכר היו ספוגות מים ודרשו מהרוכבים ערנות גבוהה, בעיקר בסיבובים החלקים ומעברי נחלים ושלוליות. הצמחייה הרעננה והשמים האפורים יצרו תפאורה מרהיבה.












לאחר כשעה וחצי של רכיבה, עם ההגעה של ראשוני הרוכבים לתחנת הרענון הראשונה ליד שקף, החל לרדת גשם טורדני. אמנם הטמפרטורה לא הייתה מאד נמוכה, אבל השילוב של המים והמהירות גרמו לתחושה לא נעימה אצל מי שלא היה לבוש כראוי. בכלל, מזג האוויר ההפכפך בבוקר גרם לדילמות רציניות עבור הרוכבים לגבי הלבוש. מעיל או וסט? עם ערדליים או בלי? טייטס ארוך או שלושה רבעים? היו אף בודדים שיצאו עם ביגוד קצר וסבלו קשות מהקור.




 

אילן כרמל, כתב בכיר מדגמן לוק, פרפומנס ומותגים (במבחן)

לאחר כחצי שעה של רכיבה בגשם הגענו לכביש הגישה לבסיס שומריה, ממנו החל קטע שלגביו הזהירו בתדריך שיהיה בוצי מאד. 200 המטרים שהובטחו בתדריך התגלו כמעל קילומטר של ירידה ועליה ארוכה, על שביל בוצי ועיסתי. הייתה באוויר תחושה קלה של כאוס כשמספר רוכבים החלו לחזור חזרה לכביש עקב תקלות, אחרים עצרו לנקות בוץ מהגלגלים שנסתמו, ואחרים רכבו או דחפו את האופניים במעלה העלייה. אני בחרתי לרוץ ליד האופניים עד שראיתי אחרים רוכבים וקפצתי על האופניים. די מהר שמעתי רעש והבנתי שהאוזן האחורית התכופפה מעט. יישרתי אותה והמשכתי לטפס ברגל. כשהיה נראה לי שאפשר שוב לרכב עליתי על האופניים, ובלחיצת הפדאל הראשונה המעביר האחורי נכנס לתוך הגלגל ונשבר. לאחר מבט מהיר במעביר ההחלטה לכנוס חזרה לכביש ולהזמין רכב חילוץ הייתה קלה. בדרכי חזרה לכביש, רוכבים רבים עברו מולי כשעל פניהם מבט סובל ומרחם. על הכביש חברתי לרוכב נוסף שחיכה לחילוץ, ונמרוד כהן הגיע לאסוף אותנו עם הטנדר. לאחר כ 3 דקות קרות ורטובות על ארגז הטנדר מצאנו את עצמינו בתחנת האיסוף האזורית, שם היו שישה זוגות אופניים וארבעה רוכבים המחכים לחילוץ. מסתבר שחלק מהרוכבים כבר חולצו אבל השאירו את אופניהם מאחור. מתוך כ-15 זוגות קרוס\ גראבל שזינקו, סיימו רק כ-5 ללא תקלות. היו גם אופני הרים שסבלו מהבוץ, אבל נראה שרכיבי הכביש המורכבים על אופני הסייקלו עדינים יותר ממערכות אופני ההרים, ונוטים להישבר יותר בקלות.








לאחר כ-20 דקות של המתנה בקור הגיע ערן גיל-בר מ-NINER עם רכב מסחרי והסיע אותנו חזרה לשריגים. ממקטע הבוץ המדובר המשיך המסלול לכיוון לכיש עם קטע כביש של מספר קילומטרים, ובהמשך התחבר לדרך בראשית המובילה חזרה צפונה לכיוון שריגים. בסביבות 12:30 כבר החלו להגיע ראשוני הרוכבים לשריגים. גיא שגיב וים פוליאקוב מ-CCC הגיעו בזמן מדהים של 04:11 שעות. כעבור כ-20 דקות הגיעו רוכבים נוספים בהם אביב יחזקאל, גל צחור ועודד דנון שהיה הראשון להגיע על אופני קרוס\ גראבל.









רוכבים נוספים המשיכו לטפטף, כוח החילוץ כבר חזר לבסיסו, הבירה זרמה והאווירה נעשתה יותר ויותר עליזה. לאחר כשש שעות מהזינוק, כששני שליש מהרוכבים עדיין על המסלול, נערך טקס חלוקת הפרסים. בזכות נותני החסות הנדיבים שלושת המקומות הראשונים בנשים, גברים וקרוס זכו כל אחד בקסדת לייף בים מודדת דופק בשווי 1,350 שקלים. גם מקומות שניים ושלישיים זכו בפרסים שווים, וכדי שלא רק "הכי חזקים" ייקחו משהו שווה הביתה נערכו הגרלות פרסים אקראיות בין המשתתפים. אחרוני הרוכבים, ביניהם צמד גיבורים על אופני טנדם כשהאחורי מבניהם עיוור, הגיעו לאחר יותר משמונה שעות רכיבה. כחלק מההפיכה של האירוע לרשמי – מישהו חיכה אפילו לאחרונים עם חיוך ובירה בסוף המסלול.







בנימין שמידט מתרגל החייאה

האירוע השנה היה בסימן גשם וקור, ובהתאם התוואי היה ירוק ופורח ודרש לא מעט התמודדות עם שלוליות, ומעברי מים ובוץ. החיוך על פניהם של הרוכבים עם ההגעה לסיום, גם של אלה שנאלצו לפרוש עקב תקלות, אמר הכל. סיכם זאת יפה בפייסבוק אחד הרוכבים, אמיתי טפלא: "המסלול היה יפהפה, זורם וכיפי, ולמרות הקיר של תל גודד בסוף גם לא מאד קשה. מה שהפך את ה- 108 ק"מ האלה לאחת הרכיבות היותר מאתגרות היו הבוץ המגעיל והמקלחות שקיבלנו לאורך הדרך. השאלה היא לא אם אני שם בשנה הבאה, אלא על אילו אופניים". ואכן, מזג האוויר המיוחד העצים את האווירה וההנאה, והתוואי שהותאם למזג האוויר נתן יתרון לאופני קרוס\ גראבל. טוב, אולי למעט קטע הבוץ...