B &B - Bike and Beer in Ireland

 רועי רז     רועי רז   
 #7 ינואר 2015     urban   

B&B - Bike and Beer in Ireland



 
חשוך בחוץ, קר וגם רטוב. הרעיון לצאת מהמיטה החמימה נשמע די מופרך שלא לדבר על לרכב לעבודה 40 דק  בכבישי אירלנד הצרים והרטובים.
אלו הרגעים בהם נמדד (גבר?) הקומיוטר האמיתי. אתה קם שותה קפה, לובש בגדי רכיבה חורפיים פלוס כיסויי נעליים, מעיל גשם, כיסוי זוהר לתיק, נצנצ אחורי ופנס קידמי ויוצא החוצה. את פנייך מקבלות 2 מעלות צוננות במיוחד, הרוח נושבת ולעיתים מצטרף לקרנבל גם הגשם האירופאי המפורסם.
במקרה הטוב, אחרי כשמונה דקות של פידול והנעת איברים בקצב מתגבר, הגוף מתחיל להתחמם ומגיע לטמפרטורת עבודה. במקרה הפחות טוב, סובלים מרטיבות וקור עז.
במזג האוויר הישראלי והנוח (מישהו הזכיר זיעה?) ברוב במקרים אתה מחליט להישאר במיטה גם על הרבה פחות.
וככה, מאז שעברתי לדבלין לפני כחצי שנה, כל בוקר אני שואל את עצמי איך הפכתי מרוכב הרים תחרותי מכור סינגלים וסטראווה למצב של להיות פאקינג קומיוטר ומכור סטראווה באירלנד.


 
איך הכל התחיל..
בוקר אחד בשלהי האביב, אני מגיע לסביבת העבודה הטבעית שלי בצורת קוביה ורואה פתק על המקלדת, "דבר איתי דחוף, שי". מתחיל להריץ בראש מי זה שי עד שנופל לי הסים. יש הצעה על השולחן לטוס לאירלנד לרילוקיישן קצר של 6 חודשים מהעבודה. המחשבה הראשונה שעוברת לי בראש, פאק אני לא אהיה פה לאפיק ישראל!! לא איך המשפחה תשתלב, לא איך זה ישפיע על הקריירה או אם יהיה קשה לעזוב את ארצינו הקטנה (יה רייט) לא כל הדברים שאמורים לחשוב עליהם כשמתכוונים לשנות את החיים.
תראו, אני מתאמן כבר תקופה עם בייק-וואי ועם מיסטר אפיק ישראל גל צחור בכבודו ובעצמו, נרשמתי ויש כבר בן-זוג (לאפיק, לאפיק) שצריך לשבור לו את החדשות... הקיצר, לא סיטואציה שקל להפנות לה את הגב ולהפליג אל האופק.
אבל, טו מיק א לונג סטורי שורט, לאחר סגירת מספר פינות בארץ שכללו מציאת בן-זוג חלופי במקומי לאפיק, הרגעת כמה סבתות וסבים שלא יראו את הנכדה בזמן הקרוב (חוץ מהמשקיעים שיטוסו לביקור)
התפנתי לחשוב על היעד.
לא ממש הכרתי את אירלנד, לא הייתי שם אף פעם, הכי קרוב שהגעתי זה לאנגליה ואת ההתרשמות שלי ניתן לסכם במספר מילים אנגליות:
 .Bad food, worst weather and Marry fucking Popins
כמובן שהעניין עם מזג-האוויר הוא שתפס אותי הכי חזק.. כידוע אנחנו הרוכבים נלחמים בכוחות הטבע בכל רכיבה, והתחזית קריטית עבורנו עד כדי כך שחלק מהרוכבים שאני מכיר העמיקו ופיתחו את יכולות החיזוי העצמי שלהם עד לרמת דני רופ וצפונה. כן, מזג האוויר הוא שחקן מרכזי או ,הפיווט בשפת הכדורסל, וגם בשפת האופניים בעצם, הציר שסביבו הכל סובב.
כמו כל פולני טוב התחלתי לדאוג.


 
נמשיך. במקרה, הדירה בה בחרתי לגור בדאבלין, נמצאת בקומפלקס בו גר חבר מהעבודה שגם רוכב.
החבר שהגיע לדאבלין כחודש לפניי, כבר התחיל לרכב לעבודה על בסיס יומי בעיקר כפתרון לבעיית המחסור בכלי רכב בבית. בהתאם לזאת, האופניים קיבלו את הכבוד של להיות הרכב שני (ראשון?) בבית. הבנתי שזו תהיה הזדמנות ייחודית בה ההתייחסות לאופניים בבית תזכה לכבוד הראוי גם מצד האשה.
הדיווחים הראשוניים והתמונות בווטסאפ לא היו מעודדים במיוחד, אומנם תחילת אוגוסט אבל גשום לאללה ולא ממש חם. המרחק לעבודה במפעל שנמצא בעיירה מחוץ לדאבלין, הוא בערך 17 קמ או בערך 40 דק רכיבה. כמו שהגדיר זאת דן רוכב על וחבר אמריקאי (שגר בישראל לפני כמה שנים ורכב כל יום מאשדוד לקרית גת על אופני כביש במשך שנתיים, וחי כדי לספר את המעשה) וגם מצא את עצמו מדווש באירלנד 
Riding here is miserable just miserable.



 
מייד הבנתי שדרושה פה הערכות מיוחדת מבחינת ביגוד הרכיבה. לקחתי מהארץ את כל ביגוד החורף שהיה לי כדי שאוכל לעבור את השבועות הראשונים עד שארכוש את כל מה שצריך.    
כידוע החנות האינטרנטית Chain reaction cycles  שחלקינו מכנים המכה של רוכבי האופניים בישראל, נמצאת כשעה וחצי נסיעה מדאבלין בעיר בלפסט בצפון אירלנד. המשמעות היא שהמשלוחים מגיעים תוך 48 שעות לפתח ביתך ובנוסף לכל בחינם! ממש כמו בישראל. מייד התחלתי לחרוש את האתר ועוד אתרים נבחרים (Wiggle) לטובת ציוד רכיבה שמתאים למזג האוויר המקומי המתאפיין ברוחות גשם ובקור.
חרשתי וחקרתי את האינטרנט שעות ובאורך פלא המרחב הוירטואלי נהפך להיות מרחב אמיתי מאוד וקרוב. במהלך טיול משפחה לצפון אירלנד עצרנו ב- CRC  בכבודה ובעצמה. השארתי את האישה ברכב לשמור על הקטנה שישנה ולאפשר לי זמן אוטונומיה גברית ונכנסתי פנימה.  נוכחתי לגלות שמדובר במקום ענק ומלא כל הטוב שיש באתר רק שהפעם יכולתי למשש הכל בידיים, למדוד ולהתרשם כמו שצריך. שעה חלפה עברה, ולפתע ראיתי את הבת הקטנה שלי (בת 20 חודשים) מסתובבת על אופניים בחנות והאימא המהממת שלה (שמפרגנת לי אז מפרגן בחזרה) דוחפת אותה....
מהחנות יצאתי בידיים מלאות והרחבתי את היצע ארון הרכיבה שלי עם מספר ביבים של Casteli  . גילוי נאות, האחוריים של הכותב לא ממש התנסו בביגוד קצה עד לרגע זה ואני חייב לומר שאני ממליץ בחום, מפנק מפנק מפנק.
חמוש בקסטלי ובכל האבזור הדרוש לקומיוטר אירי, הגעתי למסקנה שאני לא רוכב על הכלי הנכון למשימת הקומיוטינג. כנראה שאפילו ז"ק 29 קליל ותחרותי לא מספיק מהיר למסלול שמורכב ברובו מכביש עם קטע גראוול קצר (כן גראוול, מחלוטה, סייקלו, לא גראוול, אתם תחליטו, אם לא תפנו לזיו ענפי) ואהיה חייב להצטייד באופניים הנכונים למשימה.
לאחר חיפושים באתר יד2 המקומי (Done deal) צדה את עיני מודעה לאופני סייקלו שחורים של Dolan חברה צנועה מהאי הבריטי השכן. את האופניים מכר לי בעלים של חנות אופניים בעיירה קטנה על גבול אירלנד ואירלנד צפון (מי אמר מאפיה, הברחות נשק ו IRA) שפתוחה בשעות שאשכרה מתאימות לאנשים עובדים: רק בערב 6 עד 9! פשוט גאוני.. ובנוסף, החנות היא חלק מהבית של הבעלים ממש כמו שמקובל פה אצל בעלי הפאבים המקומיים. לאחר חווית קניה מהנה במיוחד כולל משלוח של סט חדש של רפידות בריקס ספייר בדואר, למחרת בבוקר כבר הייתי על האופניים בדרך לעבודה. מה אומר ומה אגיד גיליתי עולם אחר, האופניים מהירים, קלילים ומאפשרים תנוחת כביש עם הורסטיליות של לרדת לשטח קל ולא טכני בפארקים הקרובים.
הקומיוטינג באירלנד מפותח מאוד כמו בשאר אירופה, יש החזרי מס לרכישת אופניים מהמדינה, מקומות חנייה מקורים ומאובטחים, מקום העבודה מספק מקלחות ולוקרים. הרוכבים, ויש לציין לא מעט רוכבות פה, קשוחים מאוד ומתמודדים עם תנאי מזג אוויר לא פשוטים. צריך הרבה כוח רצון ואהבה לרכיבה כדי לצאת מהבית החמים והנעים לתוך קור של מעלות בודדות ורטיבות בלתי פוסקת. בחודשי החורף מתבצעות רוב הרכיבות בחושך בגלל שעות האור הקצרות מה שנותן חומר טוב לשדים שיושבים לי על הכתף כל בוקר ולוחשים "עזוב אותך מהחרא הזה כנס לרכב החמים והנעים וסע לשלום". אחרי שמנערים אותם לעזאזל ויוצאים לדרך, מבינים שאין דרך טובה מזו להתחיל ולסיים את יום העבודה. המקלחת החמה שמגיעה אחרי הדרך הקרה, ארוחת הבוקר האירית העשירה או פינט הגינס המסורתי ביום שישי באחד מהפאבים הפזורים לצד הדרך חזרה מהעבודה, שווים את כל זה.
בירה B&B באירלנד לא מה שחשבתם.




 
כמה עובדות על ה B השני בסיפור:
  • שתי הבירות הפופולאריות באירלנד הם גינס כמובן וSmithwicks
  • הראשונה Stout והשנייה Pale Ale
  • ניתן לשלב בניהם באותו פינט, כל מה שצריך לעשות זה לבקש מהברמן החביב Half and half
  • Half and half  נקרא גםBlack and tan  אבל מסתכנים באימרה שהיא לא Politically correct
  • Black and tan  היה כינוי לשוטרים הבריטים ששהו באירלנד לפני שאירלנד קיבלה עצמאות כמדינה (1920). השם נובע מצבע המדים שלבשו.
  • האירים מאוד קנאים לטעם הגינס שלהם. גינס לא טובה יכולה לגרום לטעם והרגשה רעה כולל הנגאובר חמור. הסיבות לכך יכולות לנבוע מחוסר ניקיון של קווי הבירה מהחבית לברז, שטיפה של הכוסות באותו מדיח עם כלי אוכל כך שנשארים שאריות מזון בכוס שגורמות לטעם הרע ועוד.
  • על פי המקומיים באירלנד יש פאבים נבחרים שידועים בגינס האיכותי שלהם.
  • אחד מאותם פאבים נקרא Palace bar  בדאון טאון דאבלין ואפשר להגיד בביטחון שהגינס שם חלומית.