איש עם סינגל- ראיון עם וורן פרייר על סינגל עין השופט-הזורע

איש עם סינגל
ראיון עם וורן פרייר על סינגל עין השופט-הזורע





 
כבר מספר חודשים שבאזור שלנו, שלא חסר איפה לרכב בו, יש מסלול רכיבה אחד שגונב לכולם את ההצגה. סינגל עין השופט-הזורע. הוא עסיסי, מלהיב, עמוס קטעי רכבת-הרים משגעים, פיתולים, נופים מיוחדים ואף לא רגע אחד משעמם. הוא ארוך מספיק כדי לסגור את רכיבת השבת לרוכבים זריזים, ומאידך אפשר לחלק אותו לשתי רכיבות קצרות נפרדות - הטבעת הכחולה של עין השופט (13 ק״מ) וזו הצהובה של הזורע (18 ק״מ). הוא מסתמן כאבן שואבת לקהל מאד רחב של רוכבים ובבוקר אחד סתמי של תחילת החורף אפשר היה לפגוש עליו בו-זמנית עשרות רוכבים מכל סגנונות הלבוש, קבוצת ילדים של מועדון תחרותי, שתי קבוצות נשים, ושלומי חיימי אחד בעיצומו של אימון.  
לסינגל שתי מבואות מוסדרות ומשולטות: בחניון החרובים שליד הזורע ובעין השופט, אבל יש עוד כמה מקומות שמהם אפשר להתחיל. הנקודה המועדפת עליי היא בחניון שבתוך נחל גחר, כך שמתחילים בעלייה ומסיימים בירידה שהיא באמת אחת המשמחות שיש.
 
פגשתי את מי שחתום על התכנון של הסינגל ועל ההקפדה שכל מטר מתוך ה-30 ק״מ שלו יתנו חוויית רכיבה משובחת - מיסטר וורֵן פְּרַיֵיר, כדי לשמוע קצת על השביל הזה ומה עומד מאחוריו. את השם אולי הרבה מכירים, אבל האיש עצמו נמצא בדר"כ מאחורי הקלעים של סצנת הרכיבה, בין אם זה בבניית סינגלים או בעומק השטח בניהול מסלולי תחרות. למרות העשייה האדירה שלו בענף, נדיר לראות אותו בקדמת הבמה, מול אנשים (הפעם האחרונה שאני זוכרת היתה בתדרוך של Pity the Pirate זצק"ל).







 
איך נולד הסינגל?
"היוזמה לפרויקט הגיעה מהחברה הכלכלית לפיתוח מגידו (של המ"א מגידו). מנהל הפיתוח האזורי, רע תלמי, רתם את בעלי השטח בכללם קק"ל, מגדלי הבקר, החקלאים של הקיבוצים הסמוכים ורשות העתיקות - והביא מימון מהחברה הממשלתית לתיירות. לאחר שבמכרז זכתה ״עז הרים - תשתיות רכיבה״, קיבלנו את משימת התכנון והפיקוח בפרויקט.
החדשות הטובות הן שהסינגל הזה הוא החלק הראשון שנבחר לביצוע מתוך תוכנית-אב לפארק שבילי אופנים עצום בגודלו, שישתרע בשישה לופים על כל שטחי המועצה – כ-180,000 דונם בין הר חורשן במערב, עמק יזרעאל במזרח, וואדי ערה בדרום ויקנעם בצפון".
וורן מספר שהראייה של הלקוח, מזמין הפרויקט, היא תיירותית, ובמרכזה השאיפה לפנות לחתך הרחב ביותר בקהל הרוכבים, כמו גם לכוון לתיירות מחו"ל בעתיד. באותה נשימה, המועצה שמה לה למטרה להסדיר שבילים קיימים כך שיהיו משולטים ובנויים נכון, כל זאת באזור פופולרי מאד שיש בו כבר שימוש גדול מאד של רוכבים וביקוש רב לשבילים.
 
ספר קצת על תהליך התכנון.
תא השטח שקיבלנו הוא מדהים. אני מאד אוהב אותו, את הצמחייה את הנופים את השיפועים והגיוון בשטח. למשל, אחד ממקטעי הסינגלים מתפתל בתוך יער סגור, נותן קצת תחושה של איבוד כיוון, ואז בבת אחת יורדים קטע קצת יותר טכני וכל הנוף של העמק נפתח לפניך - לרוכב שלא מכיר את זה ורוכב שם פעם ראשונה זה עוצמתי מאד ואני מת על זה.
תא שטח הוא מאד לא אחיד ובתוכו יש המון מגבלות וגבולות גזרה של גופי ניהול שונים, יערות קק"ל, אתרי עתיקות, שטחים מעובדים, שטחים פרטיים וכו', כשלמעשה החופש שלי לתכנן הוא מצומצם מאד. אחרי שכל המגבלות האלה הושמו על המפה, לא נשאר הרבה שטח והמלאכה סבוכה. אני לוקח בחשבון את כל הפרמטרים האלה ומחפש את המקום הטוב ביותר להעביר את השביל. זאת ד"א הסיבה לעובדה שהסינגל לפעמים מתפתל בתוך היער לכאורה  ללא כיוון ובלי רעיון.
פרט לכך, אני קשוב לדרישות הלקוח ומעביר את השביל דרך האטרקציות של המועצה כמו חניונים, אתרי פריחה, נקודות זיכרון ותצפיות יפות על עמק יזרעאל, עמק השלום ונחל השופט. אז בעצם חלק מהשביל סטה מהכיוון הכללי כדי לתת את החוויה הזו (כשתרכבו בעונת הפריחה, תבינו).
צריך גם לזכור שעם כל אהבתנו לסינגלים, פריצת סינגל ביער סבוך כרוכה בעלויות גבוהות מאד, ועל כן תמיד המסלול הוא תוצאה של איזון בין הרצון והחלומות לבין התקציב והמציאות. העבודה הזו, של מציאת המסלול המיטבי בתוך שטח מלא בהגבלות ודרישות מוציאה ממני את האומנות שבתכנון.



 
 
 
אז שמת על המפה את המגבלות, את כל הנקודות שהלקוח רוצה להגיע אליהן ויצרת את השביל. איפה כן מתבטאת הבחירה שלך כמתכנן?
אני קובע את הסגנון הכללי של השביל, את רמת הטכניות והזרימה שלו ואני מחליט איזה אלמנטים ייכנסו אליו ואיזה לא. כשאני מתכנן אני חושב על וויסות המהירות מסיבות שונות: כדי לשמור על המסלולים מפני שחיקה, למשל עקב כניסה מהירה מדי לסיבובים, והחארקה שמגיע מיד אח"כ; כדי לשמור על בטיחות הרוכב, ע"י פתיחת שדה ראייה למשתמשים נוספים, וגם בעליות: במקום לעלות ״דוך״ ולבזבז דופק, אני בונה את העלייה בשיפוע נוח, בעליה מתפתלת.
אני מאד אוהב סוויצ׳בקים ומאמין שסיבוב שבנוי טוב הוא אחד הדברים המהנים שיש ברכיבה, לכן יש הרבה כאלה בעין השופט-הזורע. סוויצ׳בק הוא אלמנט טכני בפני עצמו והוא דורש ריכוז ושיווי משקל, גם כשמגיעים אליו במהירות נמוכה בעלייה וגם בירידות.
 
מעבר למה שחשוב לך כמתכנן, מה הנחה אותך כרוכב?
לי כרוכב חשובה קודם כל הזרימה. No flow - no go. אם אתה כל הזמן נתקע על סיבובים חדים מדי או על סלעים בעבירות קשה וכל מיני מכשולים - זה נחמד אבל לא כל רוכב בנוי לסגנון הזה. אני אוהב שבירידות אפשר ליהנות ולא לדווש יותר מדי ובעליה אפשר לרכב בלי להיכחד. זרימה טובה שומרת על מומנטום. כשאני מסתכל על היער או השטח אני מדמיין נהר או מים זורמים. נחל לעולם לא יפנה ב-90 מעלות אלא יצור סיבוב נעים. חלק מהבנייה בזרימה היא לנקז מי גשם החוצה מהשביל ככל שניתן כדי לא ליצור שלוליות בחורף, אבל זה כבר שוב שיקול של מתכנן...
את סגנון הרכיבה שאני אוהב אפשר לסכם בשלוש מילים: Flow, smooth and fast. משלושת הדברים האלה כל רוכב יכול להוציא את המקסימום שלו. זה הסגנון האישי שלי והוא מתאים לי מאד, אבל אם נסתכל מסביב, גם בעולם יש מגמה של שבילי Flow Trail - שביל זורם שנותן חוויה של מעין פאמפטרק ארוך ומתמשך.
באירופה הנס ריי מקדם שבילים כאלה והוא דווקא ידוע בזכות הרכיבה הטכנית שלו והעבירות המדהימה שלו. בקנדה באזור North Shore, היכן שעבר BC Bike Race השנה, הביאו מאות מתנדבים לשפץ את השבילים ולהפוך אותם לשבילים זורמים יותר במקום השבילים האגרסיביים הקיימים.
אחת מהסיבות ששני המקומות האלה הולכים לכיוון של Flow Trail היא שלרוב מדובר באתרי סקי שפתוחים בקיץ לרוכבים ורוצים לפתוח את השבילים ליותר משתמשים, ולא רק לרוכבי דאונהיל. בעזרת שינוי סגנון השבילים הם מביאים עוד פלח גדול ומכובד של ענף האופנים.




 
למה רוב השביל נבנה בעזרת כלים מכאניים ולא בעבודה ידנית?
אנחנו עובדים עם מיני-באגר ליצירת מה שקרוי Excavated trail - שביל שחוצב מעין מדף במדרון. אני מאמין ששביל שנוצר ע״י מכונה ומפעיל טוב, בנוי טוב יותר משביל בעבודת יד. אנחנו מקבלים את אותה התוצאה מהתחלה עד הסוף וברמת עבודה אחידה. בניגוד לסברה המקובלת, הצלקת שנוצרת מבניה עם מיני-באגר קטנה ומינימלית והשטח חוזר לעצמו מהר מאד. זה מאפשר להיכנס לשטח שעם עובדים לא הייתי נכנס, בגלל שיפועים חדים ועוד גורמים שהיו מעמיסים מאד על העלויות והזמנים. 
מפעיל טוב שעובד איתי מהתחלה עד הסוף הוא מקצוען, הוא נותן מענה מעולה לניקוזים ולשמירה על השטח ויכול להחליף צוות גדול של עובדים ידניים, שגם להם יש אימפקט על היער. מאידך, לא בכל מקום אפשרי ונכון לעבוד עם מיני-באגר אז זה לא אומר שתמיד אבנה בבניה כזו.


 
 
וורן, איפה האתגר בשביל הזה?
אז כמו שכבר אמרתי קודם בהקשר של הסוויצ׳בקים, רוכב טוב שירצה לרכב במהירות יצטרך לעבוד פה קשה. יש עליות מאד טובות ומספקות שנותנות אתגר מצוין לרוכבים מכל הרמות, ולמרות שרוב השבילים בירידה מאד זורמים, זה ממש ממש לא פשוט לטוס אותם! למעשה נדרשת הרבה יכולת טכנית ושליטה כדי לשמור על מהירות. גם רוכב מקצועי יכול בהחלט לבוא ולעשות אימון מצוין וקשה על השביל.  


 
איך ההרגשה שלך כשאתה רוכב בסינגל אחרי שנתיים של עבודה?
אני כמובן רוכב גם תוך כדי הבנייה, כדי להבין אם הזרימה היא כמו שאני רוצה והכל נכון. אני לא אבנה משהו שאני לא יכול לרכב, אבל מצד שני אני לא חושב על הרמה שלי אלא על קהל הרוכבים אליו הלקוח כיוון. כמתכנן זו האחריות שלי להתאים את רמת השביל וסגנונו לרוכבים, מתוך היכרות עמוקה וארוכה עם רמת הרכיבה בענף. בכל אופן, אני חושב שהצלחתי ליישם את מה שתכננתי גם עם הזרימה והנופים וכמובן להישאר בתוך מגבלות התקציב שקיבלתי.
זהו השביל הראשון שאני בונה שלא היה בוקר אחד שלא מצאתי סימני צמיגים על המקטעים החדשים. זה הראה לי שיש צימאון גדול של רוכבים לשביל הזה באזור הזה. למעשה, עוד לא נפתח רשמית הסינגל, ואנחנו רואים את כמות הרוכבים בשביל. אני מסתכל ב-Starva Global Heatmap, מפה שנותנת אינדיקציה לפעילות על השביל. רואים פעילות רבה מאד וזה מאד משמח אותי. 
בהקשר הזה של סטראבה, אני רוצה להגיד שלמרות שכרוכב אני אוהב את הכלי הזה, כבונה שבילים הוא בעייתי לי מאד: מרוב תחרותיות ולהיטות להוציא תוצאות, אנשים רוכבים מעל היכולת שלהם וזה גורם נזק לשביל - למשל, בלימות חירום, חראקות, החלקות וכמובן - חיתוך פינות וסיבובים ויצירת שבילים אלטרנטיביים שגורמים נזק לפעמים בצורת ניקוז לקוי וצלקת לשטח. 
 
מה אתה רוצה להגיד לרוכבים?
תרכבו הרבה ורק על השביל כפי שנבנה – הושקע בו מאמץ לא קטן כדי שיהיה כפי שהוא. ברור שלא חייבים לרכב את הלופ כפי שהוא מסומן - זה מיועד למי שלא מכיר טוב ולא רוצה לשבור את הראש עם מפות וקבצי ניווט. אפשר לרכב באיזה סדר שרוצים אבל עדיף תמיד לרכב בכיוון שתוכנן - סיבוב בעליה בנוי אחרת מסיבוב בירידה ויש רעיון בכיוון. תיהנו מהשביל, דווחו ליערן המקומי של קק״ל אם יש מפגעים - ואל תרכבו עם אוזניות, הן דופקות את הזרימה של רוכבים אחרים...


 
-----------
 
עד כאן דבר האיש עם הסינגל. הצלחתי למצוא עוד אתגר רציני מאד במסלול הזה - קשה למחוק מהפנים את החיוך הדבילי אחרי שרוכבים אותו. אגב, אם מישהו חייב גילוי נאות אז יש לי  אחד כזה: יש לי קשרי משפחה עם בועז גורן, המנהל של עז הרים - תשתיות רכיבה. אנחנו גם רוכבים ביחד לפעמים.



נועה לוריה - מדריכה רכיבת שטח ומנהלת קבוצת עז ואחות, מפיקה את יום הרוכבת ואירועי רכיבה אחרים.