יפן עם נסים צוק רן

 אוגוסט 2018     שטח   
רשמים ותמונות מחווית משלחת הרכיבה ליפן מאי 2017
 
מדהים! מקסים! מטורף! מילות תואר שאנחנו נוהגים להשתמש בהם הרבה מידי לדעתי, ונראה לי שאיבדו קצת מהמשמעות והעוצמה.
בהמשך אנסה לתאר בקצרה וללא שימוש במילות תאור מפוצצות את החוויה שעברנו במשלחת הרכיבה ביפן. מטרת המשלחת היתה לנסות לחוות את יפן בדרכים רבות ככל האפשר, תרבות, אוכל, דת, חברה, טבע, נופים והאופנים היו האמצעי העיקרי לחדור לאזורים הכפריים וההרריים כדי לחוות מקרוב את הטבע הפראי של יפן ושבילי היער שהפתיעו אותנו בגדול.


לפני כמה שנים חרשתי עם משפחתי את יפן והתאהבנו באנשים, בתרבות, בנקיון ובנופים המיוחדים משובצי המקדשים הצבעוניים. כרוכב אופנים שרוט, העיניים חיפשו את המסלול המושלם ואיך יראה כאן טיול אופניים. מאז, תרבות אופני ההרים החלה להתפתח באיטיות תוך שימור המסורת של טיפוח היערות ונופי הזן המושלמים.

בשנת 2017 החלטתי שזהו זה, מתכננים ויוצאים למשלחת ליפן וכך היה, במאי 2017 יצאה המשלחת הראשונה באביב ובאוקטובר יצאה משלחת הסתיו בשלכת המקסימה.
לאור הצלחת שתי המשלחות הקודמות, אנחנו בדרך למשלחת הבאה בסתיו 2018 שנחשבת לעונה המועדפת לרכיבת אופנים בהרים, שלכת מדהימה ועונה יבשה יחסית.
תכנית כוללת את הסינגלים היפים ביותר באלפים היפנים ומשלבת את אתרי התרבות המרכזיים. במסגרת ההתמחות שלי בתרבויות עתיקות למדתי גם על התפתחות תרבות הזן בודהיזם, לכן נכללו אתרים שבהם נחווה את התרבות היפנית כמה שניתן, כולל הסברים מעניינים. מעבר לסינגלים ארוכים טיילנו בטוקיו השוקקת, רכבנו מול הר הפוג'י, טבלנו באונסנים (Onsen), מים חמים בטבע והתפעלנו מהמקדשים המיוחדים ביותר בעולם.
אז, ביום הראשון נחתנו בטוקיו, לצורך התאקלמות בתרבות היפנית התחלנו לחרוש את הרובעים המעניינים שבעיר. ההלם התרבותי הראשון הוא כמות האנשים האינסופית שאתה רואה ברחובות ובתחנות הרכבת. מספר התושבים בטוקיו הוא מעל 13 מליון, ובטוקיו רבתי יש למעלה מ 35 מליון תושבים. התמ"ג הוא הגבוה ביותר בעולם והיא אחת הערים המתקדמות ביותר בעולם מבחינה טכנולוגית ותחבורתית. יש בה כ-11 חברות רכבות תחתית נפרדות עם מאות תחנות שבכל אחת עוברות מספר רכבות במקביל. היתה לנו תחושה שבכל שעות היממה הרחובות ותחנות הרכבת מפוצצות באנשים שרצים כמו נמלים ממקום למקום. מעבר החציה ברובע שיבוייה ידוע בכך שבכל החלפת רמזור שמתרחשת כל 2 דקות, נשפכים לכביש יותר מ 2000 אנשים. ניסינו לתפוס את הצפיפות הזו במצלמות ללא הועיל. התחושה פשוט לא עוברת. מסתבר שיש מספר רב של צמתים עמוסים כאלה בטוקיו. מצורף כאן לינק לסרטון שצילם אלי מזור מבניין שמשקיף על הצומת. כשדלתות הרכבת נפתחות נדחסים נוסעים חדשים עד שכבר כולם עומדים צמודים יחד, הדלתות נסגרות ממש על גוף הנוסעים. וזה כמעט בכל שעות היממה. ברובע שינג'וקו בו היה המלון שלנו, עוברים בתחנת הרכבת השכונתית בכל יום למעלה משני מליון איש. לקבלת קנה מידה, תנועת התיירים השנתית הכוללת בישראל היא כשלושה מליון. בערב הרובע מתפוצץ מאנשים שיוצאים ממקומות העבודה למסעדות ולברים ובכל פינה וסימטה אפלה יש אלפי אנשים ומאות מסעדות קטנות ומיוחדות. בתוך כל ההמולה הזו וממש במקרה, פגשנו חבר שהגיע לעיר לצורך עבודה ויצא לסיבוב ערב, אני עדיין בהלם מהמפגש האקראי הזה. ביום השני המשכנו בחריש העמוק של הרובעים המעניינים, ביקרנו בשוק הדגים וטעמנו קיפודי ים וכל מיני דברים מיוחדים. בהמשך נכנסנו לתיאטרון קבוקי שהיה שונה מכל מה שראינו עד עכשיו. חלקנו ניצל את הזמן להשלים שעות שינה. ההלם התרבותי השני הוא הנקיון המוקפד בכל פינה, הנימוס, האדיבות והסדר המופתי. אף אחד לא עולה לרכבת כשהטלפון לא בהשתקה וחס וחלילה לדבר בטלפון. כולם עסוקים במסכי הטלפון או בספר בשקט מופתי. לא הצלחנו למצא ולו מכונית אחת מבין אלפי המכוניות שראינו, שהיה בה איזה קמט פח או מכה או שריטה או אבק. לא משנה גיל המכונית, כולן נראות כחדשות. בכל פינה בעיר מנקים כל הזמן. בכניסה למסעדות חולצים נעלים ובכל האסלות המבריקות מותקן בידה ששוטף לך את הענינים. אסור לעשן ברחובות ולכן התקינו פינת עישון בקרן הרחוב סגורה בקיר זכוכית שרק בתוכה מותר לעשן. אחרי יום וחצי עמוסים בטוקיו יצאנו בנסיעה לחצי האי איזו, שם מתחילה חווית האופנים שלנו.


חצי האי איזו הררי, מיוער מאוד ויש בו מעיינות חמים רבים. שיפולי ההרים גולשים בתלילות לחוף הים ויוצרים מפרצים מסולעים. בעת העתיקה, לפני כ-1200 שנה, פרצו אנשי ההרים שמכונים יאמאבושי, שבילים ביערות על מנת להעביר באמצעות סוסים סחורות לישובים המבודדים על חוף הים. שבילים אלה היו היחידים שאיפשרו לחצות את היערות הסבוכים. מספרים שהסמוראים התאמנו בריצה במעלה ההר בשבילים אלה. ניתן לראות בלב היער כמה חציבות עתיקות בסלע שיצרו התושבים עבור שיירות הסוסים. בנקודות שליטה לאורך השביל הקימו בוני השבילים מצבות קטנות לסוסים שמתו בדרך לאות הערכה והשותפות בין הסוסים לבני האדם. לאחרונה חבורת רוכבי אופני הרים צעירים הגיעו להסכם עם בעלי האדמות בהר שתמורת טיפול ביער ובעצים, שזו עבודה קשה מאוד, הם יוכלו לטפח את שבילי היאמאבושי העתיקים לסינגלים זורמים עבור רוכבי האופנים. והינה אנחנו מישראל רוכבים ומתפעלים מהשבילים האלה שקשה לתאר אותם. ראשית היערות, הם שונים מאוד ממה שאני מכיר באירופה ובקווקז. כיוון שהם בבעלות פרטית ועתיקים מאוד, לא הסתובבו שם הרבה אנשים במשך מאות שנים. התפתח מגוון גדול של סוגי עצים ושיחים ששזורים אחד בשני, בנהם: אדר אשוח, אלונים, במבוקים עבים, ועוד סוגים רבים ולא מוכרים, יחד עם שרכים גדולים וטחב עבה וירוק שמכסה את הגזעים והאדמה. הגיוון והעצים הענקיים יוצרים תחושה של יער מהאגדות. בתוך היער זורמים שבילי ההררים שהם סינגלים מפותלים וארוכים שלא נגמרים. אין אבנים על השביל, הוא מרוצף בעלי שלכת ועובר בתעלות מים עמוקות בין העצים שיצרו במשך השנים זרמי המים. בקיצור, זרימה בתוך קניונים קטנים ומפותלים עם ברמים טבעיים. מקווה שהתמונות משקפות את זה, ואם לא, אז מצרף כאן גם לינק לסרטון מקצועי שצולם בהם.
המלון באיזו הוא מסורתי ומסתובבים בו ביוקטה שהיא חלוק יפני וקפקפי עץ. ארוחת הערב המסורתית הפתיע אותנו במגוון היצורים, הצמחים והטעמים. בעזרתה של יפנית חביבה למדנו מה כל צלוחית מכילה ואיך נהוג לאכול את תכולתה. עבורי זו היתה ארוחת גורמה מהמשובחות שחוויתי.


בערב לאחר הרכיבה והארוחה, מגיע זמן ההרגעות. במסורת היפנית, בכל ערב טובלים באונסן. האונסן היא ברכת מי מעינות חמים מאוד ונקיים שבהם טובלים, ערומים לגמרי (בהפרדה בין גברים לנשים). האונסן במלון פונה לחוף הים המפורץ כך שהישיבה בתוכו במים החמים מול נוף החוף בליל כוכבים והרוח הצוננת קשה לתאור. רק לאחר שקירצפת את עצמך בצורה יסודית נכנסים יחד לאונסן, פוגשים יפנים מקומיים, נירגעים מטרדות היום ומקשקשים קצת חוויות לפני השינה. היתמכרנו לחוויה ומאותו יום ועד סוף הטיול הקפדנו להתקרצף ולטבול באונסן כל לילה.
אחרי שחרשנו את הסינגלים בחצי האי איזו, נסענו לאזור האגמים שמצפון להר פוג'י, אגמי קאוואגוצ'י. האזור ידוע במעיינות מים חמים ובעיקר בפינות הנוף המיוחדות להר הפוג'י. גם אנחנו טיפסנו 400 מדרגות למקדש שממנו צופים לעמק רחב ידים שבמרכזו מתנשא הפוג'י במלא הדרו לגובה של 3,780 מ'. למרגלות ההר פיתחו פארק אופנים עם רכבל וכל המתקנים לרכיבות דאונהיל. בפארק מגוון מסלולים בירידה ברמות שונות. המסלולים בנויים באיכות גבוהה מאוד והזרימה בהם מאפשרת ללמוד ולהתמקצע. המדריך המקומי שלנו שהיה מתחרה בין-לאומי בענף רכיבות אנדורו, נתן הדרכה וטיפים. כל אחד קיבל פס לרכבל ועלה וירד חופשי בהתאם למסלול המועדף עליו. אין ספק שבסוף היום כל אחד שיפר את מיומנויות הרכיבה שלו וכמובן עם התכווצות שרירים בלחיים מהחיוך שלא נמחק. בהמשך נדדנו לאזור האלפים היפנים. ישנו בכפרים קטנים של חקלאים ורכבנו בהרים הגבוהים וגם באזור מצומוטו שהיא השער לאלפים הצפוניים. טיפסנו בגונדולה להר ניוקסה, שהוא שמורת טבע וממנו גלשנו בסינגל שיורד מפותל בתוך יער עמוס בצמחיה כ 12 קמ. המשכנו מערבה לאורך דרך הדואר העתיקה מטוקיו לקיוטו שלדעתי היא העיר המיוחדת בעולם. בקיוטו יצאנו לרכיבה בטיפוס להר שמשקיף על העיר. עברנו בסינגלים בלב יערות עבותים כשמידי פעם אתה חוצה מקדש קטן עם נוף לאגם שליד קיוטו. בקיוטו הקסומה בילינו יום שלם של  סיורי תרבות. ביקרנו במקדש הזהב ובמקדשי הזן בודהיזם המיוחדים. מקיוטו לטוקיו הגענו עם רכבת השינקסן שטסה במהירות של 300 קמ"ש (מדדנו עם GPS) ולאחר יום וחצי נוספים בטוקיו חזרנו לארץ.





 
כתב: נסים צוק-רן, טלפון לפרטים נוספים: 050-8503490
 

גלריה