אופניים במבחן Ghost SL AMR 6.9 LC

Ghost SL AMR 6.9 LC
 
יבואן: בשביל האופניים בע"מ

מחיר: 17,900 שקלים

 

 



 
ה-Ghost SL-AMR 6.9 LC  הם אופני השבילים של חברת Ghost- חברה אשר החלה את דרכה במוסך קטן בבוואריה וחוגגת השנה את יום הולדתה ה-25 כאחת מחברות האופניים הבולטות בגרמניה. ליין ה-SL AMR בנוי כולו סביב גלגלים בקוטר 29 אינץ' ומתלה ארבע זרועות בעל 130 מילימטרים של מהלך. מבין ארבעת רמות הגימור של ליין ה-SL AMR, ממוקמים ה-LC6.9 במקום השני, מתחת לדגם הקצה (ה-9.9LC), ומתהדרים בשלדה בעלת משולש קדמי עשוי קרבון, משולש אחורי מאלומיניום, בולמי זעזועים מבית רוקשוקס, גלגלי WTB ומערכת הינע SRAM GX Eagle.
 


 
   





Highlights
  • - שלדה בעלת משולש קדמי מקרבון
  • - מתלה ארבע-זרועות "אמיתי" המייצר מהלך של 130 מ"מ
  • - מזלג קדמי RockShox Revelation RC DebonAir  130מ"מ
  • - מערכת הינע 1x12 מסוג SRAM GX Eagle
  • - גלגלי WTB על צירי Formula
  • - מעצורי Magura MT Thirty2
  • - משקל רטוב- 13.15 ק"ג (ללא דוושות)



 

 





שלדה, רכיבים ושאר ירקות
ראשית,  עד כמה שאני מעריך את החיבה הגרמנית לשמות ארוכים, זו הנקודה בה אנטוש את שמם הרשמי ושובר השיניים של ה-SL-AMR 6.9 LC ואתחיל לקרוא להם בכינויים המתבקש- הסלאמר.
לסלאמר 6.9LC משולש קדמי עשוי קרבון, בעל צינורות עבים ומראה חד אך זורם ומשולש אחורי דק יותר, העשוי מאלומיניום. מתלה ארבע הזרועות הוותיק והמוכר עם ציר על תומכת השרשרת (דומה ל FSR) מספק 130 מילימטרים מהלך מאחור, ומלפנים מזלג רוקשוקס רבליישן שמנמן (יענו - "Boost") בעל מהלך זהה. סכמת הצבעים אומנם קצת אנמית בגוונים, אבל זאת האופנה הרווחת השנה בקרב יצרנים רבים והמראה הכללי די נאה, עם נגיעות הצבע הכתומות וחיווט פנימי אסתטי למדי. לטובת הנוסטלגיים שביניכם, או אלו אשר ירצו להגדיל את טווח ההילוכים, קיימת גם תושבת Direct Mount  להתקנת מעביר קדמי. מאחור, בחרו גוסט לחבר את מעצורי ה-Magura MT Thirty2 לשלדה במעיין מתאם אלומיניום- פיצ'ר ייחודי שקיבל את השם DISCONNECT BRAKE MOUNT ומהותו היא ניתוק המעצור מהשלדה וחיבורו לציר הגלגל האחורי. לטענתם בשיטה זאת ניתן להוריד את העומס מהשלדה באזור ולהוריד ממשקלה הכללי, לא משהו שהוא בר בדיקה ברמות המבחן שאנחנו עושים, לכן הרשו רק לציין את העובדה שהפיצ'ר קיים ולהמשיך הלאה.
גוסט בחרו לאבזר את הסלאמר בחבילת רכיבים ברמת מחיר בינונית אך פרקטית. מערכת ההינע החדשה מבית SRAM, מסוג GX-Eagle מספקת 12 הילוכים וטווח העברה מרשים. חלקי ההיגוי של חברת הבית של גוסט (Ground FiftyOne), נטולי סקס-אפיל אך הולמים היטב את האופניים, עם סטם בינוני (60 מ"מ) וכידון רחב (780 מ"מ) ונמוך בעל sweep אחורי נדיב. כל אלו מניעים זוג גלגלי WTB עם חישוקים ברוחב 25מ"מ על נאבות Formula וצמיגי Continental ברוחב 2.2 אינץ'. החבילה כולה עומדת על משקל נאה של 13.15 קילוגרם (אחרי הסבה לטיובלס, וללא דוושות).
רכיב נוסף ששווה אזכור היה מוט האוכף המתכוונן בעל 150 מ"מ מהלך, מסוג JD Dropper- למעשה מדובר במוט ה-TranzX הטיוואני, אשר הפך להיות מוכר כאלטרנטיבה זולה ומוצלחת למוטות היקרים של המותגים המובילים בשוק, ולא סתם – המוט פועל באופן חלק במיוחד ואם יוכיח עצמו כאמין לאורך זמן (ובוא נודה, זה גם לא בדיוק הצד החזק של שאר המוטות בשוק), יש לחברות הגדולות סיבה אמיתית לדאגה. עם זאת, עקב העיקול בצינור הכיסא, לא ניתן להכניס את המוט עמוק לתוך השלדה, כך שבמצב בו מוט האוכף פתוח עד הסוף, האוכף ממוקם גבוה למדי. לצרוך המחשה- למרות שבגובה 1.82 מטר אני בדיוק באמצע הטווח המומלץ למידה L, האוכף היה גבוה מדי עבורי בכ2 ס"מ. היבואן הכיר בכך שמדובר בבעיה מהותית, ומציע להחליף את מוט האוכף במוט קצר יותר (בעל 125 מ"מ מהלך) במעמד הקניה.
 

 

 



על השביל
הגיאומטריה של הסלאמר מרגישה מודרנית וארוכה, עם משולש קדמי מרווח ביותר ו-Reach  נדיב של 455 מ"מ. תנוחת הישיבה טיפוסית לאופני שבילים קצרי מהלך, עם קוקפיט יחסית נמוך אשר ממקם את משקל הרוכב מעט לפנים. תומכות שרשרת באורך בינוני (438מ"מ) , בסיס גלגלים ארוך יחסית, ציר מרכזי נמוך וזווית ראש בת 68 מעלות, מייצרים אופניים שמרגישים גדולים ויציבים.
המתלה עובד באופן אקטיבי למדי, רוב הזמן סביב נקודת אמצע המהלך הרכה והנעימה של בולם הרוקשוקס דלוקס. יעילות הדיווש טובה, אך לא פנומנלית, די כמצופה מאופניים בעלי מהלך שכזה ומתלה ארבע זרועות עם הורסט לינק (ציר על תומכת השרשרת). בעליות מספק המתלה שפע אחיזה והסלאמר מאיצים היטב כל עוד לא מתפרעים בדיווש בעמידה. הסלאמר הפתיעו לטובה בעליות טכניות, והיו כמה וכמה קטעים בהם התכוננתי מנטלית להוריד רגל ולבסוף מצאתי עצמי עולה ללא קושי. חלק מסוים מהקרדיט מגיע לצמיגי הקוניטננטל, שעל אף מראה תמים, הצליחו לאחוז בסלעים רטובים בעליה באופן מרשים למדי. עם זאת, במעברי סלע יש לשים לב למיקום הדוושות עקב הציר המרכזי הנמוך.
בירידות זורמות ומהירות הסלאמר מרגישים בבית. המתלה האקטיבי במיוחד מדביק את הגלגלים הגדולים היטב לשביל, והודות לשלדה והמזלג החסונים, ההיגוי מרגיש מאוד קשיח ומדויק. הסלאמר אמנם אינם חיית באני-הופים שובבה, עם  קוקפיט שממקם משקל לא מבוטל על הפרונט, אך לא הרגשתי קושי נוראי להרים את הגלגל הקדמי במקרה הצורך. לאורך המבחן לא חוויתי מהמתלה טריקות סוף מהלך בלתי נעימות, לפחות לא בסוג הקפיצות והדרופים שהסלאמר מעודדים לשחרר. 
כשדוחפים חזק או נכנסים לסינגלים אגרסיביים יותר, מתחילים להרגיש במגבלות של הסלאמר. ראשית, הגיאומטריה הארוכה והנמוכה, שמרגישה בנוח בשבילים מתונים, מתחילה להיות קצת מלחיצה בסינגלים תלולים ואלימים יותר. משולש האלומיניום האחורי איננו קשיח כמו שאר שלדת הקרבון, וגמישות זו מורגשת מעט בסיבובים במהירות גבוהה, דיווש חזק בעמידה או שיפועי צד בהם הגלגל האחורי קצת הולך לאיבוד.




 



מזלג הרבליישן מספק קשיחות ראויה ביותר, הודות לרגליים ברוחב 35 מ"מ בדומה לאחיו הגדול- הפייק. הוא רך ואקטיבי, ומנגנון ה-DebonAir (תא אוויר שלילי מוגדל) מספק מהלך ראשוני נעים. עם זאת, כשרמת ה"ראבאק" עולה, אשקר אם אגיד שהרבליישן מספק את אותה רמת בטחון של הפייק. דאמפר ה-Motion Control הפשוט יותר של הרבליישן מתחיל להתבלבל מעט בקטעים בהם הפייק, עם משכך ה-Charger, מרגיש לגמרי בבית. אך אם אשים את הפייק בצד לשניה, לטעמי הרבליישן כשלעצמו הולם את הסלאמר היטב, ומתחבר בול לאופי שלהם ולסוג הסינגלים המועדף עליהם.
לאורך המבחן לא חשתי בשום רעשים, חופשים או בעיות כלשהן מהשלדה. מערכת ההינע של SRAM  עבדה בצורה מושלמת, והעבירה הילוכים כמעט באופן טלפתי. הרשו לי להיות נוסטלגי ומשתפך ולציין שעד לפני שנים בודדות, מערכת הילוכים עם טווח העברה כה רחב, ללא שום מותחנים או מוליכים, שעובדת בצורה כזו חלקה ללא שום נפילות שרשרת או העברות פתאומיות, היתה דבר נדיר למדי לחוות.



 



 שאר הרכיבים והמכלולים עבדו ללא כל ציוץ, פרט למעצורי ה-Magura MT Thirty2 שפחות הוכיחו עקביות במהלך המבחן. לאחר התחלה ברגל שמאל, שהתחילה במניואל תמים והסתיימה ברבע שעה בה שכבתי מייבב על המדרכה וניסיתי להיראות קשוח מול עוברים ושבים. היה ברור שהמעצור האחורי הזדקק להחלפת שמן. דברים כאלו קורים לעיתים וקיבלתי זאת בהבנה, אם כי אני מודה שבמשך שבועיים של כאבים אגרתי בראש אוסף מרשים של קללות. המעצור תוקן וכבר בירידה הראשונה הופתעתי לטובה, עם כוח עצירה מרשים ועקבי ביותר אך לא לאורך זמן. לצערי הבעיה חזרה ונקודת הנשיכה בשתי הידיות חזרה להיות בלתי עקבית. ישנו גם עניין נוסף, ארגונומי, שלדעתי קצת התפקשש מעט: ידית המעצור ושיפטר ההילוכים מחוברים לטבעת משותפת. כאשר ממקמים אם ידית המעצור כדי לבלום עם אצבע אחת, השיפטר פשוט רחוק מדי פנימה. העניין פתיר, על-ידי חבק נפרד לידית המעביר, אך עדיין קצת מעצבן.



 
 
 


ישנם אופני 29 שמנסים להסתיר את גודלם ולהרגיש זריזים כבעלי גלגלים קטנים יותר, ולעומתם יש אופני 29 שמתגאים באופי וביתרונות של הגלגל הגדול-  הסלאמר ללא ספק שייכים לקטגוריה השנייה. הם אוהבים לזרום במהירות, לגהץ מכשולים ולשמור על מומנטום, אך לא מתיימרים להצטיין בתמרונים צפופים או להשתעשע בקפיצות וזמן אוויר. למעשה, לזמן מה ניסיתי להשתעשע ולהחליף להם את הקוקפיט באחד אגרסיבי וגבוה יותר וצמיג קדמי בשרני יותר, מתוך נסיון לשחרר עוד קצת מהשד שבבקבוק. השיפור היה מזערי ולדעתי לא הצדיק את הפגיעה באופי הכללי של הסלאמר וההתנהגות המהנה שלהם בשבילים מתונים ומהירים.
 


 
 



סיכום
קטגוריית ה-29 אינץ' בעלי מהלך בינוני (120-140 מ"מ) היא קטגוריה מבלבלת מעט – מצד אחד ישנם אופניים שלא הייתם מתנגדים לקחת לתחרות אינדורו קלה או לשבוע שעשועים בבייק פארק (Evil Following, YT Jeffsy, Transition Smuggler, Banshee Primeהם כמה דוגמאות), ומצד שני דגמים שירגישו כמעט כאופני מרתון (Canyon Nerve, Specialized Camber , Merida One Twenty, ועוד). על הספקטרום הזה, ה-Ghost SL AMR 6.9LC קרובים יותר לסוג השני. גוסט בעצמם מגדירים באתר האינטרנט שלהם את הסלאמר כ"אופניים המתאימים לכל שביל, עם חיבה לטיולים (טורינג)" ואני נוטה להסכים עם התיאור. מסוג האופניים שיתאימו לרוב הרוכבים המקומיים לרכיבות סינגלים זורמות ומהירות במצאי הקיים שבין בארי בדרום ורמות נפתלי בצפון, לטיולים ארוכים ומגוונים של יום שלם על האוכף, ועדיין מסוגלים לגנוב מדי פעם רכיבה מעט אגרסיבית כשמתחשק.




 
 

רוכבים שקראו כתבה זו קראו גם