EWS 2018- צ'ילה Lo Barnechea

 042 # מרץ 2018     שטח   
EWS 2018- צ'ילה, Lo Barnechea

סבב האנדורו העולמי חוזר אלינו כשהתחרות הראשונה מתוך שמונה השנה, תזנק מחר ב Lo Barnechea צ'ילה. שישה סטייג'ים פרוסים על יומיים של תחרות, סה"כ 72 ק"מ עם איבוד גובה מטורף של 6,565 מטר. תכסית מדורדרת, ברוטלית וקשה בלב ליבם של הרי האנדים מזרחית לסנטיאגו בירת המדינה. השנה נוגה שלנו היא כבר לא רוכבת עצמאית, אלא חלק מהסגל החזק מאוד של קבוצת  GT factory racing יחד עם מארטין מאס הבלגי וווין מאסטרס הניו זילנדי. למרות שעתה היא פרו אתלט רשמית, גם השנה היא תשתדל להעביר לנו סוג של דו"ח מצב לפני כל תחרות בסבב, ודיווחים בין הסטייג'ים עצמם בכל תחרות. (מקבלת מאיתנו ערמות של כסף...) להלן הדו"ח הראשון של הנוגה לעונה זאת.



 


 

נוגה כורם 22.2.2018 Lo Barnechea צ'ילה

הגעתי לצילה כבר ביום רביעי לפני שבוע, נפגשתי עם הקבוצה בשדה התעופה בסנטיאגו ומשם נסענו לFarellones  ממש צמוד לכפר התחרות, הבית שלנו לשבועיים הקרובים.
ביום רביעי וחמישי המכונאים עבדו על האופנים והכינו אותם לתנאים המקומיים ובחמישי יצאנו לרכיבה ראשונה. לקראת סוף הרכיבה החליק לי הגלגל הקדמי על צינור מים ונחתתי עם יד שמאל עם המשקל על אבן שהיתה בצד שמאל... נפילה מטופשת ולא מתאימה בכלל!
למחרת בבוקר קמתי שכל צד שמאל תפוס עם וכאב לא ממש מוכר באזור הצלעות בחזה ובגב.
תודות לפיזיותרפיסט של הקבוצה שנמצא פה איתנו, רוב הכאבים פחתו לאחר כמה ימים
ונשארתי רק כאבים בצלעות, כנראה יש שם שבר/סדק...
מאותו רגע אני רק מקווה שאצליח להחזיק את הכידון במהלך האימונים ולאורך כל התחרות וכמובן להצליח לסיים את הסופ'ש המאתגר בחתיכה אחת.



 
           

 


היום היה היום אימונים הראשון על מסלולי התחרות. אתמול בלילה המכונאים עבדו על האופנים עד אחת לפנות בוקר והחליפו לי שלדה משלדת אלומיניום לשלדת קרבון חדשה. אני חייבת להודות שקצת חששתי מהאימונים על המסלול וכמובן שמנפילות נוספות.
אחרי כל ההתרגשות והחששות יצאנו לסטייג' הראשון (החוק החדש מאפשר לעשות ראן אימון אחד על כל סטייג'). בתחילת המסלול הייתי קפואה ומפוחדת על האופנים ואחרי כמה רגעים השתחררתי והתחלתי ליהנות מהדרדרת. הסטייג היה מהנה ביותר, מהיר, מלא דרדרת שמזכירה את מנרה בסוף אוגוסט או אפילו יותר גרוע מזה- תכלס כיף גדול =)
 
לאחר עליה ברכבל ועוד קצת פידולים הגענו לסטיג השני הכולל 11 ק"מ עם איבוד גובה של 1818 מטר.כשבשתי הדקות האחרונות שלו ירידה תלולה ומדורדרת ביותר.
גם הסטייג הזה הלך מעולה, כולנו נהננו, חוץ מהידיים שמהר מאוד שרפו והיו חייבות להמשיך להחזיק את הכידון  לאורך כל המסלול (11 ק"מ כאמור)



 







 
לאחר הפסקת צהרים עלינו על הרכב לסטייג' השלישי האחרון להיום והאחרון ביום התחרות הראשון (שבת). הלכתי חלק קטן מהמסלול וידעתי שמצפות לי כמה קפיצות בדרך אז גם הפעם הייתי קצת בלחץ... התחלנו את הסטייג כשווין ומרטין מובילים ואני אחריהם, אחרי כמה שניות נשארתי רק  עם אבק... מאחורי היה מנהל הקבוצה והמכונאי של מרטין- מארק מוריסון שרכב מאחורינו כל היום למקרה של תקלה. הסטייג היה מהנה ביותר וכולנו אהבנו אותו, לבסוף הקפיצות לא היו נוראיות כמו שהן נראות ועברתי אותן בשלום.




 






 
חזרנו לדירה שם ברט המכונאי שמטפל באופנים שלי ושל ווין שטף וטיפל לנו באופנים ואנחנו היינו משוחררים למנוחה והתאוששות. חייבת לציין שזה מאוד מוזר לסיים יום אימונים בלי לרוץ לשטוף את האופנים, ללכת לשימנו, לפוקס, לבדוק שהאופנים תקינים, לבשל לסדר ...אבל מאמינה שעוד אצליח להסתגל לתנאים הללו.
בקיצור שמחה ומאושרת מההזדמנות המדהימה הזאת שקיבלתי וכבר לא יכולה לחכות לתחילת התחרות השבת הקרובה.

יאללה תחזיקו אצבעות, שבת שלום 


 


 
ספונסרים:
GT Factory Racing
 Source שורש
טל אופטיקה  Oakley 

רוכבים שקראו כתבה זו קראו גם