התוניסאית

התוניסאית.
כתב: אילון שגיא


 
 
יום שישי, בוקר, אתם מגיעים לבית הקפה למפגש עם החבר'ה, מתיישבים לשולחן ושוקעים לתוך פטפטת בענייני דיומא. ואז, החבר הרווק שלכם, ככה מקרב את כוס האספרסו לשפתיו ואומר: "אז תשמעו, חשבתי לעצמי שאני רוצה זוגיות חדשה ואמרתי שכדאי שלפני שאני בוחר אישה, אולי אתייעץ אתכם קצת... אז מה אתם ממליצים?", "קח ג'ינג'ית, בטוח ג'ינג'ית!" מתפרץ אלי השמנמן, "הייתה לי ג'ינג'ית, זה משהו שלא מהעולם הזה! היית כבר עם ג'ינג'ית?", "עזוב אותך מג'ינג'יות", קוטע אותו חיים שאוחז כבר באישה מספר 3, "לא מבין את הטרנד הזה של ג'ינג'יות, חוצמיזה הצבע ממש לא משנה, הכי חשוב העדה, לך על תוניסאית, שמע לי, אתה יודע שיש לי ניסיון, תוניסאית אחי". "אבל שמעתי שלתוניסאיות יש בעיה עם חגים" מקשה הרווק, "קראתי באיזה פורום שהן לא מתפקדות טוב בחגים, אמרו שם לא להתקרב...", "שטויות" מפטיר חיים, "מתפקדות מצוין, רק צריך לנפח אותן כמו שצריך...".
נשמע הזוי? כן, אתם צודקים, רק מה, אם תחליפו את ה- "אישה" ב-"אופניים" תגלו לפתע שמדובר בשיחה לגיטימית לחלוטין ונפוצה מאד סביב שולחנות קק"ל באתרי הרכיבה המוכרים וכמוקד עליה לרגל לעדרי חפרנים שמאכלסים את הפורומים וגועים בקול בשדות הפייסבוק הנצחיים. 
 
כן, אני יודע שבמובן מסוים אני כאילו שומט את הקרקע מתחת לכתב העת הזה שאני כה גאה להיות שייך אליו, אבל בדומה לבחירת אהבה חדשה, יש אפעס כמה בעיות מהותיות בתהליך קבלת החלטות המתבסס על ניסיונם (לכאורה) והמלצתם של אחרים.
 
כולנו אוהבים את האופניים שלנו, ולא בכדי אני משתמש במושג "אהבה", הרי בסופו של יום אנחנו רוצים לגמור (רכיבה) עם תחושת עונג עילאית, חיוך גדול ואולי אפילו גם סיגריה. אבל בדיוק משום כך יש דיסונאנס בין הררי הנתונים היבשים שנוגעים לגיאומטריה, לחומרים, לחלקים ולמחיר לבין אותו "חיבור" שכולנו בסופו של דבר מחפשים, הרי אף אחד מאיתנו לא היה בוחר את בת הזוג שלו לחיים מקטלוג...
 
המכניזם שמניע את כל העסק הזה קרוי "דיסוננס קוגניטיבי" שהגדרתו הפסיכולוגית היא: "אצל בני האדם טמון רצון חבוי שמטרתו לשמור על העקביות בין עמדותיהם ותפיסותיהם לבין התנהגותם בפועל" או בעברית פשוטה: "אני תמיד אמליץ על מה שאני רוכב עליו עכשיו". כן, קשה לי להאמין שתפגשו מישהו שישיב לשאלתכם "איך האופניים" ב-"אופניים חרא, אל תיגע!" ולא זו בלבד, אלא שאותו ברנש יקפוץ על השאלה כמוצא שלל רב ויחצוב לכם את האונה הימנית עם תילי תילים של מספרים והסברים מלומדים על אמפליטודת עקיבת המתלה האחורי והיחס בין אורך הטופ טיוב האפקטיבי לאורך תומכות השרשרת הדפיניטיבי שגורם לאופניים לזרוח, כאשר בפועל אין לו מושג על מה הוא מדבר והוא רק מבלבל את המוח.
 
כמובן שגם היצרנים עצמם אינם טומנים ידם בצלחת. אין ספק שיצרן רציני משקיע לא מעט מחשבה ותכנון ביצור האופניים שלו, אבל לטעמי אותן חברות עושות שימוש בעיקר בכלי אחד כשזה מגיע להנעה לפעולה, ואין הכוונה למהנדסי מתלים ומומחי מטלורגיה אלא ליצר האינפנטילי הקמאי שמאפיין את רוכבי האופניים באשר הם. חנויות האופניים משולות לחנויות צעצועים וההבדל היחידי בין דרדק שנכנס בפעם הראשונה לשוורץ, למנכ"ל מכובד שנכנס לחנות בחשמונאים, הוא שהקטנצ'יק ישכב על המדרכה ויבעט ברגליו כי הוא רוצה ת'צעצוע הנוצץ והמנכ"ל פשוט ישלוף את הארנק. אקזוטי יותר, מתוחכם יותר, יקר יותר, הנה, אתם כבר רוצים את זה. תחשבו על זה, הרי לו היה בעולם הזוג המושלם כולנו מן הסתם היינו רוכבים עליו, העובדה שכל אחד בוחר אחרת מוכיחה שכולם בסך הכל סבבה וזה רק עניין של הכמיהה הבלתי נשלטת הזו שלנו לצעצוע הכי חדש בלי קשר לעובדה שאין לנו באמת צורך אמיתי בו.
 
ולבסוף, הצרה אחרונה, אך הקשה והמסוכנת מכולן.. אפקט העדר.
בואו נעשה ניסוי מחשבתי, דמיינו מה היה קורה לו מישהו היה חומד לו לצון ומבקש מאחד מכוכבי הרכיבה העולמיים להעלות לפייסבוק קליפ בו הוא נראה מספר בעיניים דומעות מהתרגשות על זה שהוא מצא את האופניים האולטימטיביים, את הזוג שגרם לו להארה, את נפשו התאומה... אלא שהיה מדובר באופניים שמלכתחילה היו מתוכננים חרא... אני מהמר על כך שרבבות רוכבים היו רצים לרכוש את הזוג הזה, רוכבים עליו, סובלים עליו אבל ממשיכים להלל אותו בכל הזדמנות וה"וירוס" היה מתפשט במהירות ורוכב היה מדביק את רעיהו עד שאיזה חכם אמיץ אחד היה קם וצועק ש"המלך עירום".
 
אז כן, אין זוג מושלם, ולמרות שסכומי עתק מושקעים בניסיון לשטוף את מוחנו במסר ש"זה המתלה הכי יעיל" אין באמת דבר כזה, ולעולם טיטניום לא יהיה טוב יותר מברזל, או אלומיניום, או קרבון, או במבוק. ואין שם גיאומטריה מושלמת או צמיג עם אחיזה אבסולוטית או מוצר שאין לו תקלות ובולם \ ברקס \ מערכת הילוכים \ גלגל \ ואטאבר הכי טוב בעולם. אופניים, כמו אישה, הם אסופה של כל כך הרבה נתונים ופרטים קטנים שכל אחד מפרש ומרגיש אחרת והם אלה שיוצרים את אותה "נשמה" שאנחנו מחפשים. מעבר לכך לכל אחד מאיתנו יש את ההעדפות, המאוויים והשריטות שלו כך שלעולם מה שמתאים לי לא יתאים בהכרח לאחר.
 
אז תפסיקו לשאול אחרים, תנסו לבד, תרכבו, תבחנו ותבחרו רק את הזוג שהרגשתם אליו הכי מחוברים והוא זה שהחזיר אתכם לחניון עם חיוך ענק בלי קשר למוצאו, הרכבו, מראהו או מחירו. אחרת אתם משולים למי שהתחתן עם תוניסאית בהמלצת החבר'ה...
 
 
* הכתבה נכתבה בלשון זכר מטעמי נוחות ולא מפני שהכותב סבור שנשים נהנות פחות מסקס, סליחה, מרכיבה.. ומיותר לציין שאין לי כלום נגד תוניסאיות, ההפך, אני חולה על קוסקוס.

 
 

רוכבים שקראו כתבה זו קראו גם