סיכום היום השני של Playtika Epic Israel 2017

סטייג' היסטורי, עליה רצחנית, ותקלות מכריעות.

סיכום היום השני של Playtika Epic Israel 2017


צילום, ראנר סקאנר: תומר פדר, רונן טופלברג, דותן הלוי


 



היסטוריה בענף האופניים הלאומי, לראשונה בישראל טיפוס לחרמון במסגרת תחרות אופניים הרים רשמית. הסטייג' השני של Playtika Epic Israel 2017 היה קשה, יפה, אפי ומלא תהפוכות, זהו סיפורו.
אחרי סטייג' קשוח ביום התחרות הראשון, היום השני לקח את הרוכבים לסטייג' העיקרי של פלייטיקה אפיק ישראל 2017, כשבמרכזו הטיפוס ההיסטורי להר הגבוה בישראל, הר חרמון. לאחר זינוק מתגלגל משך המסלול בכיוון כללי צפון על בסיס שבילים מהירים ומאובקים בשדות עמק החולה. לאחר כ 25 ק"מ פנה המסלול לכיוון מזרח והחל לטפס למדרונות רמת הגולן דרך גבעת האם, כשהוא מפרק אט אט את דבוקת הרוכבים הגדולה. בעליות לכיוון נקודת ההאכלה הראשונה בסמוך למעיינות הבניאס, במרחק של 34 ק"מ מהזינוק, כבר התייצבה חבורת חוד של ארבעת הזוגות המובילים מהסטייג' הראשון: Kiesel/ Holz, Becking/ Bats, Dorn/ Gluth, והצמד גיא ניב וגיא שגיב מהסייקלינג אקדמי. כ 30 שניות אחריהם הגיעו בני קבוצתם אביב יחזקאל ו Denis Van Winded כשאביב סובל מבריחת אוויר בגלגל האחורי ונאלץ לעצור ולנפח אוויר.



 

















כאן ניתן האות למוטיב המרכזי והאפי של יום התחרות השני, הטיפוס הקשה והארוך לכיוון החרמון. תחילתו בדרכים חקלאיות, חלקן מאד תלולות עד נווה אטיב, משם ב"ציר 5" התלול והידוע לשמצה, עד לשיא הגובה היומי של כ1450 מטרים מעל פני הים. לתחנת ההאכלה השנייה בפאתי אתר החרמון אחרי 49 ק"מ הגיעו ראשונים Becking/ Bats, כ 20 שניות אחריהם Kiesel/ Holz, מובילי התחרות, כשאת שלישית החוד סוגרים  Dorn/ Gluth עם פער של כדקה וחצי מהראשונים. ירידה מהירה מאוד בכביש התלול לכיוון מג'דל שאמס מצמצמת את הפערים בשלישיה ומביאה אותם יחד לכניסה לשביל טרשי ומהיר לכיוון היישוב נמרוד. בשלב זה מתפרקת דבוקת המובילים כשצמד מובילי התחרות Kiesel/ Holz פורשים מהשלישייה. משם המשיך המסלול מעל בריכת רם לכיוון עין קיניה, חצה את נחל סער, והמשיך בירידות מהירות, חלקן טכניות, לעבר העמק. לקטע הסינגל של נבי יהודה מגיעים Becking/ Bats יחד עם Dorn/ Gluth כשהם בפער ניכר מ Kiesel/ Holz. מעביר אחרי שנשבר ל Dorn מאלץ את הצמד לפרוש מההובלה, להמשיך בריצה לנקודת ההאכלה ה-3, לפנות את ההובלה הבטוחה ל Becking/ Bats ואת המיקום השני בחזרה לKiesel/ Holz אשר סבלו בהמשך משני תקרים.
 















לאחר תחנת ההאכלה השלישית במרחק של 74 ק"מ מהזינוק הגיעו הרוכבים למישוריי העמק המהירים, שכללו חצייה מרעננת של נחל חרמון, ורכיבה מהירה חזרה אל נקודת הסיום במלון גליליון. סה"כ 100 ק"מ עם כ2000 מטר טיפוס מצטבר. את קו הסיום חוצים ראשונים הצמד Hans Becking ההולנדי, מנצח פלייטיקה אפיק ישראל 2016, ובן זוגו הבלגי Didier Bats בזמן של 3:51:18. בפער ניכר של 5:02 דקות חוצים את קן הסיום Kiesel/ Holz הגרמנים ושומרים על ההובלה הכללית בתחרות בגלל פער זמנים מאתמול. במקום השלישי בפער של 10 דקות ו 38 שניות, מגיעים שוב אביב יחזקאל ושותפוVan Winded אחרי שהתגברו על התקלה מתחילת היום, הפגינו רכיבה יציבה ומהירה ועברו זוגות רבים אשר סבלו מתקלות טכניות רבות.
 


 











 

 
בקטגוריית הנשים, צמד הרוכבות השוויצרי/ גרמני Katrin Leumann ו- Verna Huber ממשיכות להפגין דומיננטיות ניכרת על יתר הבנות וחוצות ראשונות את קו הסיום. בפער של יותר מ 6 דקות הגיעו   Erlandsson  ו- Larsson השוודיות. את שלישית הנשים הראשונה סגרו היום צמד הרוכבות האוקראיניות Hana Verheles  ו Krystyna Konvisarova.




 




בקטגוריית הזוגות המעורבים שמרו הצמדים על מיקומי הסטייג' הראשון ועל ההובלה הכללית בתחרות. במקום הראשון דברה אוחיון ומארקי האבר, במקום השני Tufvesson ו-  Oijerמשוודיה, ובמקום השלישי אולה אוסטרובסקי ואלדד אוחיון.



 


























 


דרמה נוספת התחוללה היום גם בקטגוריית המאסטרס. לאחר הובלה בטוחה של גלי רונן וליאור זך מאור יחד עם ליאור זהבי ורז יעקובסון בני קבוצתם לכיוון נקודת ההאכלה הראשונה, התפרקה הרביעייה כאשר גלי רונן לא חש בטוב ונאלץ לפרוש. כתוצאה מהעיכוב תפסו את ההובלה נועם שילר וליאור חקלאי מטים בייק וואי ושמרו עליה עד קו הסיום. זהבי ויעקובסון חוצים את קו הסיום במקום השני יחד עם ליאור זך מאור. את המקום השלישי תופסים היום ארנון שדמי ואייל קצנשטיין.
בקטגוריית הגרנד מאסטרס שמרו על מיקומם בראש הפודיום אורן אוזרד ועמוס גרי, אחריהם עמית לוין וזהר גלילי, כשאת השלישייה סוגרים היום לראשונה יוסי פוקר ורונן שריזלי.



 





















_____________________________________________________________________________________________________________________________________________________
_____________________________________________________________________________________________________________________________________________________



זו קלישאה, נכון, אבל זה היה סטייג׳ לפנתיאון.

נימי כהן, כתבנו בשטח, שוטח את חווייתו האישית מאפיק ישראל
 

הסטייג׳ היום יתפוס מקום של כבוד בפנתיאון הפרטי של כל רוכבת ורוכב שזינקו אליו. אני בכוונה כותב ״זינקו״ ולא ״סיימו״ כי הייתה היום כמות פרישות, הישפכויות, תקלות וסיפורי גבורה, שמבדילים בין סטייג׳ים רגילים לבין ה-Queen stage של האירוע.
בארוחת הערב אתמול אפשר היה להרגיש את המתח, שלא לאמר הלחץ באוויר לקראת הסטייג׳ השני שייקח אותנו לחרמון. לא לפסגה אמנם, אבל בטיפוס אכזרי של כל העליות הקשות בשטח לרמת הגולן ואז לחרמון בדרך שלא הודלפה לציבור עד ליום האירוע.
האלוהים של רכיבת השטח לא נמצא במספרים, ולכן לסכם את הסטייג׳ הזה ב-100 ק״מ ו1,680  מטרים של טיפוס אנכי זו שטות גמורה. זה לא המטראז׳ המצטבר שהופך את הרכיבה לאפית או מיתולוגית או פשוט קשה בטירוף, אלא איך שגלצה וחבר יועצי הסתרים שלו מגישים לך את המטראז׳ הזה. דרכי ג׳יפים טרשיות ותלולות לגבעת האם. קירות בטון מחורץ שפשוט הולכים אותם ברגל. שיפועי דרדרת וכורכר שכנראה אפשר לטפס, אבל זו שטות גמורה ברמה הטקטית. וכל הטוב הזה הגיע לפני נווה אטי״ב, כלומר לפני נקודת החציון של הטיפוס, לפני ציר חמש הנודע לשמצה.
ציר 5 הוא ציר יפהפה, שנסלל אם אינני טועה למטרות בטחוניות, מנווה אטי״ב אל הקופות (כמעט) שבכביש לחרמון. הוא מתגאה במספר קירות, הטובים בהם בשיפוע של 25%, ובעיקר מהווה 7.5 ק״מ של עלייה רצופה וכואבת. כדי לפנק אותנו אקסטרה ספשל, מזג האוויר היה שוב חם מדי, ובשעתיים הראשונות פשוט רכבנו בענן של לחות שגרמה לכולם להיראות כמו בשיעור שחייה עם בגדי אופניים.



 

 
It's all about tactics
היום הזה היה שיעור קשוח בניהול תחרות מרתון רב יומית. בחשיבה טקטית, לשעה הרביעית של הסטייג׳, לסטייג׳ השני והשלישי, ולא רק לכאן ועכשיו. ובניהול נבון של מאגרי האנרגיה של כל רוכב ושל כל צוות.
ראיתי זוגות שנתנו אתמול תוצאה מעולה אתמול והיום לא הצליחו לרכוב, תסמונת קלאסית של הגזמה ביום הראשון. ראיתי רוכבים שנאבקו לטפס קירות קשים ותלולים על האופניים, רק בשביל להישפך לאחר מכן.
 
אילוף הסורר
אחרי טראומת הזינוק של אתמול, ביצעתי חימום כהלכה היום. אני אחגוג 47 אוטוטו, ומשיח בן 29, ואם  הבדל הגילאים בינינו מורגש, הרי שזה בהתאוששות, בחימום ובעצם בהכול… כשחזרתי מהחימום לא מצאתי אותו, ונפגשנו ממש ברגע הזינוק. קילומטרי הפתיחה היו מאוד סקצ׳יים, עם ערימות רוכבים שפחות מיומנים ברכיבה בפלוטון, עצירות חירום מלחיצות, מעברים צרים לרוכב אחד שיצרו פקקים והחלקות, וענני אבק הן מהשטח והן מהמסוק שצילם מקרוב ואשכרה האכיל אותנו גם אבק וגם קש. במשך 20 דקות לא הצלחתי לרכוב עם נמרוד בזוג צמוד. הוא פה אני שם, הוא שם אני פה, צעקות, נסיונות יצירת קשר עין, הסתכנויות וזה לא עובד. במקום לעסוק בבחירת גלגלים טובים להיצמד אליהם ובלא לדאוג לפרטנר שלי, לא הפסקתי לחפש אותו. והנה, אחרי 20 דקות הנסיך נצמד אלי סופסוף, בדיוק כשזוג רוכבי עילית  גישר מהקבוצה שלנו, השנייה בטור הרוכבים, לדבוקת העילית הראשונה. זכותם.



 


מה רבה הייתה תדהמתי כשמשיח קפץ משמאלי, נצמד לרוכבי העילית והחל לדפוק גישור של החיים. אני צועק לו שיירד ויחזור אלי, הוא ממשיך. אני ממש צועק לו והוא ממש ממשיך. ואז צעקתי עליו כמו ראשל״צי והוא קיפל את הזנב וחזר אלי. ״שב עלי ואל תוציא את האף מהגלגל עד תחילת העלייה!״ אני כועס, כי זו הייתה התכנית הזדונית שלי: לשבת על גלגל טוב ולא להוציא את האף עד לתחילת הטיפוס... נכון, אני די Grumpy old man, אבל בין משיח לביני יש הבדל של די הרבה קילומטרים, ושל לא מעט תחרויות מרתון באופניים. אני מכיר את המסלול, את הקושי שלו, את כל מי שבדבוקה שלנו, כולל 20-30 איש שיפרקו לנו את התחת בתחילת הטיפוס, אני מכיר את רוכבי העילית ואת זה שאין קשר בין רמת הרכיבה שלנו לשלהם, והפעור הזה, שעוד רגע ייכחד בעליות, מנסה לגשר אליהם וצועק אלי להצטרף… אז שוב, זה  הכל טקטיקה בתחרות כזו. גם כדי לסיים את היום, וגם כדי לסיים את האירוע הרב-יומי. בהמשך עבדנו כמו צוות משומן ומדויק, שמרנו אחד על השני, תפעלנו שתי תקלות מכאניות מעצבנות שאמנם גבו זמן יקר וניתקו אותנו מפלוטונים מובחרים במישורים, אבל לא התעצבנו ולא התבאסנו. רכבנו, נהנינו ושיחקנו אותה. היום מקום 30 כללי ו-19 בקטגוריה, כי אנו לא אלי טיפוס, וואט טו דו. שאפו פרטנר!


 


 

חידושים והמצאות לתוך פנים שלך

מי שהכיר את השטח ואת העליות המסורתיות לחרמון דרך השטח (גבעת האם, ציר חמש), עדיין הופתע ממקטעי טיפוס אכזריים חדשים. אבל כולם הופתעו מנתיב הירידה בחזרה לעמק. לאחר מספר קילומטרים בירידת הכביש מהחרמון, פנינו ימינה לדרך ארוכה, תלולה, זרועת סלעים, עם נוף מהמם וסיבובים ששמרו על העניין. היו שם כמה התרסקויות, אבל בגדול זו הייתה ירידה חדשה ולא מוכרת, מאתגרת, כיפית ודורשת וויסות מהירות ובחירת קו קפדנית. פשוט נהדר. את שיא האנרגיה בסטייג׳ קיבלתי דווקא מרשת סינגלי בר נסתרים, שהפתיעה גם היא בפנייה ימינה (מערבה), מיד אחרי עין פית. וואו ענק וצעקות וצהלולי שמחה ספונטניים שיצאו למשיח ולי תוך כדי רכיבה, החלקות זנב וקפיצת דרופ מזדמן.


 


 


 

וורן המנטור

Warren Pryer הדרום אפריקאי הוא מנטור רציני בתחום רכיבת השטח בארץ, בניית הסינגלים והפאמפטרקים, ניהול תחרויות ואירועי רכיבה ועוד. הוא שווה כמה כתבות, ובין מעריציו וחניכיו אמנה את שלומי חיימי, את בועז גורן מ״עז הרים תשתיות רכיבה״ וכמובן אותי. בכל שנה וורן מגיע עם חברים לאפיק, והם פותחים תחנת עידוד הזייתית באמצע המסלול. פינת יער, כיסאות, מלא בירות, פעמונים, וווזלות, אתם יודעים. השנה ביקשתי ממנו לפרגן לנו יחד עם הבירות גם בייקון מטוגן על מחבת, בי.סי. בייק רייס סטייל. האם זה קרה? כן. האם גם משיח האתלט שתה? שתה גם שתה. האם הבייקון העיף לי ת׳תחת? הו כן מאמא. זה בשר, שומן, חלבון, וזו בעיקר מכת מלח ישירה למערכת. וורן, botie, אתה האיש!


 

 

 

רכבות עושות לי אסוציאציות לשואה

״אהבתי״ למישורים חסרי תוחלת, היא שם דבר בקרב חברי הרוכבים. והיום קיבלנו מנה גדושה ומכאיבה ממנה, בדיוק כמו שגלצ'ה אוהב. 26 ק״מ שטוחים, מישוריים, תחוחים, לוהטים משמש וקשים מנשוא, במיוחד אחרי כל הטוב המדהים שקיבלנו לפני כן. אישית דרך ההתמודדות שלי היא לתת בראש עד זוב דם, כדי שהח%א הזה ייגמר כמה שיותר מהר, אבל כיוון שזה מאוד קשה לבד, אז מייצרים רכבות רוכבים, מחליפים הובלה מול הרוח, וסובלים ביחד. החלפנו הרבה רכבות היום, עם כולן היה קשה אבל ביחד. זה מגבש ומחשל. אבל אני עדיין שונא את זה.

 

ומה מחר?

ת׳כלס, אין לי שמן של מוסך. חלק ממה שמאפיין את הקווין סטייג׳, הוא שאחריו משחררים רסן ושותים

 

 






 
 



"PlayTika Epic Israel" בחסות טרק ובשיתוף קק"ל הוא מרוץ שטח זוגי רב שלבי המתקיים זאת השנה החמישית ומהווה מפעל הנצחה לגיורא צחור ז"ל. זהו מרוץ האופניים המשמעותי, הגדול והחשוב בישראל ומהווה אירוע דגל לענף האופניים הלאומי. במהלך שנות קיומו הצליח אפיק ישראל להתברג ולהתפרסם בסצנת המרוצים העולמית וחותר להפוך בעתיד לאחד ממרוצי השלבים החשובים בעולם. כבר כיום מצליח אפיק ישראל למשוך לכאן תיירי אופנים רבים מכל העולם ולהפכם לשגרירי ישראל בפועל. שלושת ימי התחרות בנופים הייחודים בהם היא עוברת וההכנות המפרכות של המשתתפים, חושפים את המתחרים לרמה אחרת של מקצוענות ספורטיבית והשגיות ומקדמים הלכה למעשה את תרבות הפנאי והספורט של מאות המשתתפים, חבריהם ומשפחותיהם.
לחזון התחרות התגייסו נותני חסות שותפים לדרך וביניהם: PlayTika, קק"ל, Trek, סובארו, Rudy Project Shimano ,Jinga ,Gu , רומח, ארומה, שורש,DT swiss , נביעות, joe's , Compex, ברא צמחים, מגזין we:Ride, איגוד האופניים בישראל, משרד התרבות והספורט, משרד התיירות, מרכז הפועל, מועצה אזורית מבואות חרמון ומועצה אזורית גליל עליון