במבחן Wilier Triestina GTRsl

 
Wilier Triestina GTRsl

סוכרית עילית איטלקית במחיר מפתיע

יבואן: רוכבים באהבה, וולייר ישראל 

דוגמן: רותם טנא


מחיר: 13,500 שקלים




 
 


אחד מהכבישונים הוותיקים והמנוסים שאני מכיר, איטלופיל ידוע, אמר לי ברכיבה משותפת שווילייר הוא מותג על איטלקי ״בשורה אחת עם דה-רוסה אם לא מעל״. בהשאלה מעולם הרכב זה כאילו דנו בלמבורגיני מול פרארי. מדובר על הרמה הזו.
אז תקציר מנהלים על וויליר טריאסטינה למי שאינו מכיר את המותג האיטלקי הוותיק שייבואו ארצה חודש לא מזמן: מדובר על חברת אופניים מהוותיקות בעולם, השנייה בגילה למעשה, שנוסדה אי אז ב-1906, לקחה ניצחונות רבים בעידן שאחרי מלחמת העולם השנייה, עברה שינויי בעלות בסוף שנות השישים וחרטה על דגלה שילוב של חדשנות טכנולוגית לצד מסורת. ווילייר מספקת זה שנים אופניים למספר קבוצות מקצועניות, ורכבו על אופניה בין היתר פנטני, קונגו ואלכסנדר באלאן כשהיה אלוף עולם. השנה היא מספקת שלדות לקבוצת הפרו קונטיננטל Wilier Triestina- Selle Italia האיטלקית, עם פיליפו פוזאטו שלקח רק לפני כשבועיים מקום שמיני בטור דה פלאנדרס.
שלדת הקצה המקצוענית של ווילייר, ה-ZERO.6 היא מהקלות בעולם (680 גרמים מוצהרים, עשרה פחות מהאמונדה של טרק), כך שהחבר׳ה האלו לא צוחקים כשהם מדברים על להיות בחזית הטכנולוגית העולמית. לצידה או מעט מתחתיה נמצא את ה-Cento10Air, האירודינאמיים (שמם מרמז על 110 שנות תכנון וייצור אופניים), ושלישית במדרג נמצאת שלדת ה-GTR אותה בחנו, שלדת ה-Endurance המודרנית של החברה.



 




    


 



Highlights
            - שלדה איכותית משילוב סיבי קרבון 60 Ton ו-46 Ton ממותג בן 111 שנים
            - גאומטריית Endurance קרובה לשלמות, עם היגוי אינטואיטיבי אך לא תזזיתי
            - איזון מעולה בין העברת כוח בעמידה ובעליות לבין נוחות ובליעת רעשי דרך
            - מערכת אולטגרה 11 מלאה, כולל קראנק קומפקט וקסטה 11-28
            - גלגלי SHIMANO RS 10 פשוטים וכבדים
            - סטם וכידון נוח להפליא מאלומיניום של FSA
            - מחיר מפתיע של 13,500 שקלים הכולל מדידה והתאמת אופניים מקצועית
            - משקל רטוב עם הגלגלים המקוריים 8.4 קילוגרמים למידה M (כולל דוושות)




 








 
היבואן החדש - רוכבים באהבה
רוכבים באהבה הוא המפיץ החדש של ווילייר בארץ הקודש. שני חובבי רכיבה שעשו שינוי קריירה והחליטו החלטה רומנטית משהו, להפוך ליבואן ומפיץ אופניים בארץ, ועם מותג מאוד ייחודי ולא טריוויאלי. ביקשתי משרון פירסט, חצי מהצמד, לספר קצת על העסק החדש:
״רוכבים באהבה נולדה ברכיבה ארוכה משותפת לאלי קלמן ושרון פירסט, רכיבה של כ-10 שעות עם הרבה זמן שיוט במרכז ודרום הארץ. בשיוט במישורים השיחה התגלגלה ועלה רעיון לייצר משהו מעט שונה בעולם אופני הכביש בישראל. בחרנו ב-Wilier לא במקרה. רצינו להביא לארץ מוצר המציג גישה שונה
מבלי להתפשר על איכות, וחשוב לנו לייצר מציאות בה הרוכב במרכז ולא החנות או האופניים. שנינו רוכבים וותיקים שראו ודגמו הרבה מותגי אופניים, והדבר החשוב ביותר לשנינו הוא נוחות האופניים והתאמתם לרוכב. ממקום זה הגיעה ההחלטה לשים דגש מיוחד על נושא ההתאמה (bike fitting) ולא למכור לרוכב אופניים שלא מתאימים לו כמו כפפה ליד. לכן אנו עובדים עם מודדי אופניים על בסיס קבוע, וההתאמה המקצועית היא חלק מחבילת הקנייה אצלנו״.
ואכן, על אף שאני רוכב על אופני כביש ונמדד ומותאם כבר משנת 1999, שרון התעקש שכחלק מהדמיית חוויית הקונה, אגיע למדידה והתאמה אצל אפרת וידמן, אחת ממתאימי האופניים הוותיקות בארץ. אני חייב לתת ליבואן החדש חיזוק חיובי כבר כאן, כי מעולם לא נתקלתי במפיץ עמו יצרתי קשר לאיסוף אופני המבחן, שהתעקש שאלך ואמדד לפני תחילת ההתרשמות. אגב, אם אתה לקוח שכבר יש לו מדידה עדכנית ממודד שאתה אוהב, יקזזו לך 300 שקלים ממחיר האופניים. הוגן ושירותי.
כפי שקורה לי עם מותגי אופניים רבים אני ״בין מידות״ קלאסי, וביחד עם אפרת החלטתי ללכת על שלדת המדיום עם סטם ארוך מהמקורי במקום על שלדת הלארג׳ עם סטם קצר. הסטם שהרכבתי באורך 120 מ״מ זהה לזה שעל אופני הכביש הפרטיים כך שהרגשתי בבית. * לשטיחונים ביניכם, שאוהבים מידות סטם של 40-90 מ״מ, אציין שסטמים ארוכים נפוצים ועובדים היטב בכביש, ולא רק אצל מקצוענים. תומקה בונן האגדי, שסגר קריירה מפוארת בשבוע שעבר אחרי הפאריז רובה, רוכב עם סטם 140 מ״מ.
עוד על אופניים באהבה, בחודש אפריל הם הספיקו להכריז על שת״פ עם מועדון WCR התל-אביבי ועל תמיכה ברוכב הקדטים הכישרוני והמבטיח רותם טנא.
  







רגע לפני - בוטיק עילית איטלקי במחירי סניף של זארה
הרשו לי לדלג כבר כאן למסקנות. כדי להבין את המסורת והמחויבות לאיכות של Wilier צריך רק מבט מעמיק בשלדה. היא מהממת, איכותית, מגומרת לעילא ולעילא ולא מפספסת עדכון או חידוש אחד שיש בשוק של אופני 2017. ואז אתה ממשיך להתבונן ורואה מכלולים טובים ולא זולים: מערכות SHIMANO Ultegra מלאות וגלגלים פשוטים וכבדים, גם הם של SHIMANO. וכל זה ב-13,500 כולל מדידה מקצועית?
אני אישית עצרתי לחפש את המלכוד. למעט הגלגלים, שהם בהחלט אמינים מבית טוב, אבל לא קשורים לרמת האופניים האלו ופה רק על מנת לקצץ עלויות, אין פה שום קאצ׳ים. שלדת-על, ממש לא כמו של השכן ממול, מכלולים מצוינים, גלגלים דורשי שדרוג ומחיר פשוט מעולה.




 




 

השלדה - יצירת מופת איטלקית, שילוב בין קשיחות לנוחות
האופניים האלו שהו אצלי כחודש, עם רכיבות גשם קשות ועד לרכיבות האביב הכי יפות שיש, ולאורך כל התקופה לא נמאס לי מלשבת ולהסתכל עליהם. יש בשלדה שילוב של אסתטיקה איטלקית עם כל מה שמודרני היום, ושילוב בין תכונות שנועדו לייצר קשיחות והעברת כוח טובה לבין תכונות שנועדו לייצר בליעת זעזועים ונוחות. משפחת ה-GTR כוללת 3 שלדות. ל-GTR ה״רגילים״ גיאומטריה שונה, גבוהה ורגועה יותר, ואילו לדגמי ה-Team וה-sl גאומטריית ביניים, בין ה-GTR לבין ה-Cento1 התחרותיים. ההבדל בין דגם ה-Team לדגם ה-sl שבחנו הוא בסוג הקרבון, ומן הסתם, במחיר. ה-sl משתמשת בסיב יוקרתי וחזק יותר ומצליחה לגלח 200 גרמים למשקל שלדה מרשים של 990 גרמים.
את הקשיחות, בעיקר במשולש הקדמי מייצרים צינור תחתון עבה מאוד, עם פרופיל שהופך רחב מאוד באזור הציר המרכזי, ותומכות שרשרת גבוהות ומסיביות יחסית, שביחד מייצרים העברת כוח מצוינת לגלגל האחורי. בית הציר המרכזי עבה מאוד, ועוטף את הצינור התחתון ותומכות השרשרת מבחוץ. לצד הקראנק יש מגן אלומיניום אינגרלי מנפילות שרשרת. אז לא צריך לקנות את החלק הזה כ-aftermarket. הצינור העליון מתחיל מלפנים רחב ועבה, וקוטרו הולך וקטן לכיוון צינור הכיסא. במבט מהצד לצינור העליון קימור קל בחלקו הקדמי, מה שנותן לאופניים פרופיל מעניין וקרבי.




 





 
על מחלקת הנוחות מלפנים אחראי המזלג עם תושבות גלגל בזווית אחורה, פטנט שעוזר לבלימת זעזועים מהדרך מבלי להאריך את בסיס הגלגלים. אותו מזלג יפהפה נכנס למגרעת מיוחדת בתחתית צינור הראש, עיצוב ״אינטגרלי״ בשפת האתר, וזה גם יפה וגם אירודינאמי. צינור הראש עצמו אינו קצרצר כמו בדגמים התחרותיים שצוינו לעיל, ואורכו בשלדת המדיום הוא 148 מ״מ. זה לא גבוה כמו בדגמי אנדיוראנס צפון אמריקאים, כי לאיטלקים הגדרת אנדיוראנס משל עצמם, אבל זה בהחלט מאפשר לרוכב שאינו מקצוען להרכיב כמות ספייסרים מצומצמת מתחת לסטם, ולא להיראות כמו dork אופניים. חיווט הכבלים הוא כמובן פנימי וכל הכניסות לשלדה מבוצעות בשלמות.
מחלקת הנוחות מאחור מסתמכת על תומכות הכיסא שטוחות ורחבות, המדמות עבודה של קפיץ עלה. הן מתחברות לצינור הכיסא כ-5 ס״מ מתחת לחיבור עם הצינור העליון, מה שמאפשר גמישות ותנועתיות מוגברת במוט הכיסא. האלמנט השני מאחור הוא מוט הכיסא מקרבון בקוטר צר של 27.2 מ״מ, עדכון שהשלדה קיבלה בשנה שעברה, שוב על מנת לייצר עוד תנועתיות אנכית ובלימת זעזועים מהכביש אל ישבן הרוכב. המוט הוא מסוג set back, שיטה ידועה להגדלת המנוף על מוט הכיסא, ואת התנועה שלו תחת משקל הרוכב. גם המזלג וגם המשולש האחורי יכולים לאכלס צמיגים עד רוחב של 28 מ״מ, כלומר יתאימו גם לרכיבות גראן פונדו הכוללות מקטעי גראבל עדינים, שהולכים והופכים יותר יותר פופולריים בצפון אמריקה קובעת הטרנדים.
דגם המבחן הספציפי הגיע בצביעה על בסיס צהוב מבריק עם מדבקות אדומות ושחורות מבריקות גם הן. הבחירה בצהוב אומרת משהו על הרוכב. לחלק מאיתנו זהו הצבע האהוב ביותר ולחלק מאיתנו זה תמרור אין כניסה. אישית סכמת הצביעה הרגישה לי כמו משהו שהגיע היישר מהניינטיז ואני בהחלט מעדיף את הסכמה הסולידית שמבוססת על שחור מט עם מדבקות זהות לדגם המבחן. בשביל הגיוון יש גם צביעה של שחור עם ירוק זורח ולבן. עוד משהו שהיה נפוץ יותר בעבר הוא הופעת שם המותג Wilier על השלדה 12(!) פעמים (0% הגזמה, ממש ספרתי), וראשי תיבות מודפסים במדבקה צבעונית על כל פונקציה בשלדה דוגמת מזלג אינטגרלי, תומכות שרשרת א-סימטריות, תומכות כיסא גמישות אנכית וכולי…



 




חלקים נבחרים
מערכת Ultegra מלאה של SHIMANO עם קראנק קומפקט 34/50 וקסטה עם 28-11 שיניים.
הסטם והכידון מאלומיניום של FSA מסדרת ה-Energy הכלכלית. לכידון הקומפקט דרופ נמוך יחסית, כלומר ההבדל בין מנח אחיזה בחלקו העליון לישיבה נמוכה על הדרופים אינו גדול.
גלגלי SHIMANO RS10. זהו סט גלגלי הכביש הפשוט והזול ביותר של שימאנו. הגלגלים כבדים, אמינים ופשוטים, וכנראה שהחיתוך פינה הזה נדרש על מנת להעמיד ווילייר אולטגרה בפחות מ-14,000 שקלים… והגלגלים עטויים צמיגי ויטורייה Zaffiro Pro 25 מ״מ.
מוט כיסא מקרבון במיתוג Wilier עם מחבר אלומיניום בקצה, אליו מחובר כיסא Squadra מחורץ, פשוט ונוח של Selle San Marco. האופניים מגיעים ללא דוושות. אופני המבחן הגיעו עם שני כלובי בקבוק של Elite בצביעה מיוחדת לווילייר. יש להם אחיזה מעולה לכל סוגי הבקבוקים וכנראה שבקבוק שתייה לא ייפול מהם בחיים - מעולה לגראבל ולתחרויות.




 



 




את אופני ווילייר בארץ ניתן להשיג במספר חנויות נבחרות כמו סלאלום כפר מלל או ג׳וירייד בתל אביב. את אופני המבחן הרכיב בקפדנות יוצאת דופן המכונאי יובל שוסטר.
אופני המבחן במפרט המקורי עם גלגלי RS10 שקלו 8.2 ק״ג ללא דוושות עם שני מתקני בקבוק (8.4 ק״ג עם דוושות Look KEO Carbon). את רוב המבחן עשיתי עם גלגלי SHIMANO Dura Ace C24 פרטיים עם צמיגי קונטיננטל 25 מ״מ. במפרט הזה האופניים שקלו 7.7 ק״ג מצוינים.




 



 
 
הרכיבה - תענוג מאוזן להפליא
לא התעכבתי עד כה על משמעות השם. GTR הם ראשי התיבות של
Gran Turismo Race. כלומר גם אופניים המכווננים לרכיבות גראן פונדו אפיות של ימים ארוכים ומהממים על האוכף, אבל, הפתעה, גם רייסינג, כלומר זו עדיין תהיה מכונה עם אינסטינקטים חדים ותגובה ראויה ומיידית להורדת וואטים.
הווילייר GTRsl הם הרכיבה הראשונה בחיי על אופניים מקטגוריית ה-Endurance והגעתי למבחן הזה עם חששות. חששות שהאופניים הלכאורה ״לא קרביים״ יהיו גבוהים מדי, עצלים מדי, נוחים מדי… לשמחתי החששות התבדו והתאהבתי בממתק האיטלקי הצהוב מהרכיבה הראשונה. הדגם שה-GTR החליפו, הגראן טוריסמו, קיבל ביקורות שטענו שהוא לא נוח מספיק לקטגוריה. כלומר, גם כשהאיטלקים ניסו לייצר משהו לא תחרותי בטירוף - יצא להם תחרותי. לאורך כל הרכיבה, במתארים שונים, עם קבוצות שונות ובקצבים שונים, הרגשתי שה-GTR הם בני לוויה אידאליים עבורי, שהצליחו לאזן במלאכת מחשבת מדודה להפליא בין נוחות על הכביש לבין העברת כוח מתחום הרייסינג הטהור, בין היגוי נוסך ביטחון ויציב להיגוי מהיר ואינטואיטיבי. התכונות שלהם יקסמו לרוכבים לא מקצועיים, אבל תמיד יש איזשהו טוויסט בסוף, שנותן להם חיות וחיוניות אחרת. הרעיון של ה-GTRsl מבחינתי הוא פשוט לצאת ולרכוב - לרכיבת בדד שורפת קלוריות בבוקר שאחרי סעודת החג, ביחד עם חברים, באימון קריטריום לילי עם קבוצת מסטרס תחרותית או בטיול מתמשך ואיטי מבית קפה לבית קפה ללא יעדים אימוניים. ועשיתי איתם את כל אלו. ירדתי את נס הרים במטר זלעפות ורוחות צד חזקות לצד ינס וויט כשדרור פקץ׳ מרביץ מלפנים ומשפריץ מים ישירות למשקפי השמש שלי ומאידך יצאתי לטיול רכיבה מאוחר ״להביא לאפה מדאליית אל כרמל״ באחד הימים הכי יפים של פרוץ האביב.





 




הנוחות ובליעת הזעזועים מורגשת אבל לא ברמה של ניתוק ובידוד הרוכב ממה שמתרחש מתחת לגלגלים. עם גלגלים וצמיגים זהים, הווילייר נוחים משמעותית מהקנונדייל סופר סיקס היי מוד הוותיקים שלי, אבל לא מדובר פה במהפכה. זה לא שיכוך אקטיבי א-לה טרק דומאנה או ספשלייזד רובה החדשים, ואולי גם לא השיכוך הפסיבי הכי מורגש בשוק, אבל השיכוך בהחלט היה מורגש, וחשוב מזה, הוא היה במינון הנכון. מינון כזה ששמר על החדות והתגובתיות הספורטיבית, שמהוות עבורי חלק גדול מחדוות הרכיבה. בעלייה לצור הדסה דרסתי במתכוון כל כתם בטון שנשפך מהמערבלים שעלו בכביש התלול ונכנסתי בכל חריץ על הכביש. זה לא שיכוך מלא, אבל זה בהחלט מעמעם את הרעידות שנעלמות להן בצמיגים ובשלדה. לחץ האוויר בצמיגי ה-25 מ״מ נע לאורך המבחן בין 95 ל-100 psi.
הכידון, על אף שהוא דגם פשוט יחסית מאלומיניום, הוא אחד הנוחים שרכבתי עליהם מחיי, ואני שוקל לעשות לו ייבוא לאופני הגראבל שלי. הוא בחתך ארגונומי, כלומר חלקו העליון שטוח לאחיזה נוחה ולא עגול קלאסי. יש לו דרופ קטן יחסית, לכן הוא מתאים גם לרוכבים לא גמישים שלא יכולים להתכוף למצב מאוזן, והוא היה נוח בכל מנח ידיים. ציון לשבח.
מבחינת העברת כוח מהדוושות לגלגל האחורי דרך השלדה, ל-GTRsl ציון בינוני פלוס. פה בדיוק המקום להודות שרק שלדת רייסינג קשיחה ועבה תעביר כוח כמו שלדת רייסינג קשיחה ועבה, ויש לווילייר 3 אופציות כאלו עבורכם במידה וזה הקטע שלכם. אבל השאלה היא - האם אני צריך את זה? האם יש לי כזו כמות וואטים ברגליים, האם אני משתתף בתחרויות מסטרס פרו רמה 1 של איגוד האופניים על בסיס קבוע עם אספירציות לפודיום? האם מגיע לי להיענש באיכות הרכיבה בשביל עוד כמה וואטים אבודים בספרינט סיום?




 




הווילייר הגיבו מיידית לכל פיפס אנרגיה שלי על הדוושות, ועם הגלגלים הקלים שהרכבתי עליהם (ה-RS10 עפו אחרי רכיבה אחת, מה לעשות). נס הרים, בית אורן, ג׳וערה, דליית אל כרמל ועוספייה - הם יאכלו כל עלייה.
ההיגוי המצוין הוא מלאכת מחשבת של אינטואיטיביות ומיידיות מצד אחד, וחוסר עצבנות מצד שני. המתכון המדויק להפליא נועד להוציא את המיטב מכל רוכב, גם אם הוא לא הפיטר סאגן הבא. תוכלו לחתוך קווים באמצע עיקול ולזרוק את האופניים מצד לצד בקלות (פליקאבליות קורא לזה מישהו…) מבלי להרגיש שההיגוי מהיר ועצבני מדי ומבלי להסתבך כשהמהירויות עולות לכיוון מה שנהוג בירידות אלפיניות. עוד בר ראוי לתשבחות בנוגע לירידות - מעצורי האולטגרה. מעולים.





 

 


שתי מילים על הגיאומטריה (כי לא כולנו רייסרים)
כאמור, ווילייר מציעה גאומטריה רגועה יותר ב-GTR הרגילים, ולחילופין גאומטריית Pure Racing בדגמי הפרו-טור שלה. כשמדברים על שלדה נוחה יש שתי רמות להגדרה הזו: רמה של פטנטים בולמי זעזועים כמו מוט כיסא צר, תומכות שרשרת דקות וכולי, ורמה של מנח נוח של הרוכב על האופניים, קרי הגאומטריה. בניגוד לעמיתו האמריקאי, ובדומה לאירופאים המסוקסים והמגויידים, הלקוח ישראלי הממוצע של חנות האופניים חושב שגאומטריית הפרו טור מתאימה לו. כן, אנחנו קרבנות שיווק ואופנה, וגם רוכבים בגילאי 40 פלוס, עם כרס קטנה וחמודה וגמישות של בול עץ (לא יכולים לגעת באצבעות הרגליים עם ברכיים נעולות) חושבים ששלדה של מקצוענים מחוננים במתת אל, בגיל 28 ו-7% שומן תפורה בול למידותיהם…
הרכיבה על אופני אנדיוראנס ״רגועים, אבל תחרותיים״ עם מנח פחות קיצוני מ-ZERO.6, אבל רק בקטנה, שחררה אצלי כמה צ׳אקרות חסומות והפכה את השעות האחרונות בכל רכיבה לנעימות יותר ותובעניות פחות. אני מניח שהתגלית הזו לא מיוחדת לי ויכול רק להמליץ לכם לקראת הרכישה הבאה שלכם - אל תהיו נעולים על אופני טור דה פראנס, אפילו שהמקצוענים רוכבים עליהם. נסו את שלדות האנדיוראנס המודרניות ויכול להיות שכל חוויית הרכיבה שלכם תשתדרג משמעותית, כי סופסוף תרכבו על הכלי שבאמת נכון לכם, לגוף שלכם וליכולות שלו.





 
 


טענות ומענות
באמת שאין לי הרבה מה להגיד ואת מה שהיה כבר אמרתי. הגלגלים ״מעליבים״ שלדה מדהימה שכזו, אבל היי, תשקיעו 20,000 שקלים במקום 13,500 ונדבר על השדרוג שלהם. הצבע לא לטעמי האישי אבל יש שתי סכמות צבע אחרות. בכללי אני חושב שלקנות ווילייר במחיר הזה עם הרכיבים האלו זה כמו לקנות מערכת יוקרתית בה המגבר מהשורה הראשונה עם רמקולים בסיסיים מאוד. שווה לשבור את תכנית החיסכון של לימודי הילדים ולקנות גם גלגלים יוקרתיים וכידון קרבון, לא???





 




הממתק הצהוב - סיכום
כשאתה בא לרכוב ולהעריך מכונה כמו ה-Wilier Triestina GTRsl, אתה לא מסתכל עליה דרך השקל. האם יש מקום לאופניים כאלו, למותג כזה, ולגישה כזו בשוק המקומי? אני מאמין שכן. אני מאמין שלצד מותגי השיווק הישיר שכמעט ואי אפשר להתחרות בתמורה לאגרה שלהם, יש מקום גם לקלאסיקות, שכמעט ואי אפשר להתחרות בנשמה שלהם ובערך המוסף לקנייה שהם מספקים. ואני חושב שיש לזה מקום בראש ובראשונה בתחום הכביש בו יש היסטוריה, מסורת ועבר של יותר ממאה שנים.
ובלי קשר לכל השאלות התאורטיות האלו, יש פה זוג אופניים מצוין וייחודי, וההפתעה היא, שהוא מגיע במחיר מאוד תחרותי ומשתלם. ה-GTRsl היא שלדה מדויקת להפליא, עם איזון נדיר בין נוחות לתגובתיות, עם איזון מושלם לטעמי בהיגוי בין עצבנות ליציבות. השלדה מצליחה לבלוע רעשי דרך בצורה מרשימה, ועם זאת להעביר כוח מהדוושות באופן מעולה. ווילייר הצליחו לייצר פה חבילה שלמה וחסרת מגרעות לקהל היעד שלה. ארחיק ואומר שהאופניים האלו ומקביליהם הם האופניים הנכונים לכל רוכבת ורוכב, למעט אלו שמתחרים באורח קבע בתחרויות איגוד האופניים ברמה 1 או ברמת עלית.
אז למה לא קונים אופניים כאלו יותר? ככל הנראה עניין של אופנה ואגו ישראלי מפותח מדי.





 

רוכבים שקראו כתבה זו קראו גם