Devinci Django במבחן

 #34 מאי 2017     שטח   
Devinci Django

רוכב: טל שביט

יבואן:בייקדיל

מחיר האופניים: 14,900-29,900 שקלים עפ"י רמת המפרט



 
 

חברת דה ווינצ'י נוסדה לפני 25 שנה בקוויבק קנדה ע"י שני סטודנטים להנדסה. כמו בסיפורי אגדות אחרים, גם כאן ההתחלה הייתה מקרטעת ודלה בתקציבים, עד כדי אובדן החברה וסגירה. בשנות התשעים נכנס לתמונה Felix Gauthier, יזם אופניים עתיר נסיון מתחום הכביש. לאחר מספר שנים בודדות בשותפות עם השניים, רכש Gauthier את החברה מידיהם והפך אותה לחברת אופניים מובילה עם ליין דגמים רחב ושיווק עולמי. אולם את ההכרה הציבורית העולמית במותג אפשר לייחס בבלעדיות לסטיב סמית, רוכב DH אגדי, ואלוף הסבב העולמי לשנת 2013, שנפטר בתאונת אופנוע טראגית לפני כשנה. הג'אנגו, הושקו ב 2016 בשתי גרסאות 27.5 ו 29 ובשש רמות גימור שונות. האופניים תוכננו להחליף בקטגוריית אופני השבילים את הטרוי שהחלו את דרכם כאופני שבילים ובתהליך אבולוציוני קיבלו עוד ועוד מהלך עם השנים עד שהיום הם אופני ה AM אנדורו של החברה. הג'אנגו תוככנו להיות (כמו הרבה זוגות אופניים אחרים) זוג האופניים האחד שיודע לעשות הכל טוב. ובעזרת השורשים הקנדים הם מבטיחים מקדם הנאה גבוה.
האם הם מקיימים? יצאנו לבדוק


 
 
 
 
Highlights
  • -שלדת קרבון, תומכות שרשרת מאלומיניום
  • -גלגלי 29
  • -מתלה ספליט פיבוט המייצר מהלך של  120מ"מ
  •  -ציר אחורי בתקן בוסט 148מ"מ
  • -מזלג פוקס 34 פקטורי 130 מ"מ
  • -אורך צינור עליון 625 מ"מ
  • -זווית צינור ראש 68.5-67.5 מעלות
  • -זווית צינור כיסא אפקטיבי 74.5 מעלות
  • -אורך תומכות שרשרת  432 / 434 מ"מ
  • -בסיס גלגלים 1185 מ"מ
  • -משקל "רטוב" ­ כולל פדלים – 13.0 ק"ג
  • -נתונים למידה  L ובמפרט אופני המבחן
 






      
 


מבט ראשון
המוניטין (ניתן לקרוא לזה גם סקסאפיל) של דווינצ'י תמיד היו משהו לא ברור עבורי. מצד אחד מדובר במותג בוטיק קנדי, ודוגרי אין על הקנדים כשמדובר באופניים, ומצד שני, אין הרבה הייפ למותג. כל זאת בראיה היסטורית. בשנים האחרונות, החלה החברה בתהליך שדרוג או יותר נכון להגיד שיקום המותג. הסטייטמנט של החברה נשאר ברור ומצביע על אופניים בעלי ביצועים טובים ופאן פקטור שובר סקאלות. מבט ראשון על/ אל האופניים בסכימת הצביעה שחור/לבן מגלה תצורה עדכנית ובשרנית של שלדת קרבון ברמת גימור מרשימה ביותר וטאצ' מבריק. הג'אנגו מבוססים על מתלה Split Pivot איכותי מבית וויגל, אשר מספק 120 מילימטרים של מהלך אחורי. מהותו העיקרית היא נקודת ציר אחורי הממוקמת סביב ציר הגלגל האחורי. מיקום ייחודי זה של ציר המתלה האחורי יוצר אופי אקטיבי במיוחד למתלה ומקנה לו יכולת משופרת להפריד בין כוחות הבלימה לבין פעולת המתלה. המפרט איכותי אך לא חריג- כידון רחב בקוטר 35מ"מ, סטם קצר, מוט אוכף מתכוונן, מערכת הנעה "אחד על" ללא הכנה למעביר קדמי והובלת כבלים פנימית עם כיסויים אלגנטים. בנימה אישית, סכימת הצביעה המודגמת בצילומים על כחול עמוק, תכלת וצהוב כתמתם בגימור מט ייחודית יותר ונאה יותר לטעמי.

 
 


 

על השביל
כבר בשלב כוון הבולמים שמתי לב לכך שנדרש מעט יותר לחץ אויר בבולם האחורי (יחסית לאופניים אחרים) בכדי להציב את השקיעה (סאג) בין 25-30%. אסביר בהמשך איך זה מתקשר לשיכוך ולרכיבה.
הגיאומטריה היא גיאומטריית שבילים מובהקת, טופ טיוב ו REACH ארוכים יחסית המתאימים לרכיבות ארוכות, זוית ראש מודרנית אך לא קיצונית כזאת המאפשרת היגוי טוב גם בטיפוסים. יחד עם החישוקים הצרים ששומרים על חתך הצמיג עגול וצר, מתקבלים אופניים שלא תתנגד לקחת אתך ליום שלם של רכיבה.
מבט אל האופניים ממרום הכסא בתנוחת רכיבה חושף לינק מתלה א-סימטרי בצורה בולטת ומפריעה בעין. כמובן שאין לכך השפעה על הרכיבה או איכות המתלה. מבט נוסף מגלה שהלינק מורכב משני חלקים ולא כחלק אחד (בד"כ פוגע בקשיחות הצידית של המתלה). יחד עם זאת, האופניים בעלי קשיחות צידית טובה מאד.
הג'נגו מבוססים על מתלה ספליט פיבוט של דייב וויגל כאמור, כן אותו דייב מ DW לינק ומדלתא (אויל). מתלה הספליט פיבוט נועד לנטרל לחלוטין את כוחות הבלימה מהמתלה. היתרון כאן בא לידי ביטוי בשיפור האחיזה, שכן המתלה דינמי ועוקב אחרי הקרקע גם בבלימה. הדבר מאפשר לבלום מאוחר, להשאר בשליטה (משפיע בעקיפין גם על ההיגוי) לפני סיבוב או פשוט לרכב מעל מכשולים כמו גינת סלעים ארוכה ותלולה עם אופניים הרבה פחות קופצניים.




 

  






 
רכיבה ראשונה במשמר העמק, מתחילים בטיפוס, מצב בולם פתוח. תנוחת הרכיבה מאד נוחה והאופניים מגיבים לדווש מתפרץ בזינוק מרשים קדימה. המהלך מרגיש עמוק כאילו לא מדובר באופני 120 מ"מ, אך נוטה להתנדנד בצורה מורגשת בדווש בישיבה. גם האטה של הריבאונד בתחום הסביר לא משפרת את הנדנוד. זה מתקשר ללחץ האויר הגבוה בבולם (קישור 1 מתוך 2), מינוף המתלה הוא כזה שחלקו הראשון של המהלך רגיש מאד, לכן נדרש לחץ רב יותר כדי לקבע את הסאג ולהתנגד למשקל- יחס מינוף זה הופך את המתלה ל"רגיש" יותר לנדנוד. העברת הבולם למצב "דווש" האמצעי פתרה את העניין כבמטה קסם מבלי לפגוע אנושות בשיכוך. למעשה השינוי היה כל כך מורגש שהייתי חייב לבדוק את זה מספר פעמים בתנאי שטח שונים בכדי להאמין. עובד!  הבולם ממוקם נמוך על השלדה והגישה למתג הבולם מעט קשה ומסתתרת מאחורי מתקן הבקבוק. בירידות התגלו אופניים מאוזנים ומקני בטחון מעבר למצופה מאופניים עם זוית ראש שכזו. חלק מכך נובע מרציפות השיכוך (קישור 2 מתוך 2), עצם העובדה שתחילת המהלך "רכה" מאפשרת למתלה להתמודד טוב עם מכשולים חדים (Square Edge Bumps) הנפוצים מאד בסביבה סלעית/ שורשים. הדבר מגביר את האחיזה ותחושת הבטחון של הרוכב. מתלה הספליט פיבוט מיושם גם באופניים אחרים, אך לכל זוג אופניים גרף התנהגות מעט (או הרבה) שונה. הג'אנגו התגלו יעילים מאד בדווש במצב בולם פתוח בהילוכים קשים יותר, הנדרשים בעיקר בדווש מתפרץ תוך כדי רכיבה, ביציאה מסיבוב וכדומה.
בסוף היום, סיימתי את הרכיבה עם חיוך על הפנים. "היה כיף היום" דווחתי לאשתי בטלפון בדרך חזרה הביתה...
אז אחרי שלמדתי לנעול בולם בכל טיפוס, האופניים דוושו ביעילות בתנאי שטח שונים. ההיגוי והתנוחה תרמו לטיפוסים נעימים (עד כמה שניתן לצפות מטיפוס חובב ירידות שכמוני) מעבר למצב עמידה שומר על יעילות הדווש ומזניק את האופניים קדימה.




 


 


"פאן פקטור – קווים לדמותו"
מקדם ההנאה, ה "פאן פקטור" הוא אותה תחושה בלתי מוסברת שהופכת אופניים טובים לאופניים שהיית לוקח אתך הביתה. מנסיוני לאורך השנים, מספר תכונות שונות ואף סותרות יכולות לתרום לפאן פקטור וקשה לי לשים את האצבע עליהן בדיוק. הדווינצ'י עושים בדיוק את זה. משהו במתלה המספק שיכוך צמוד קרקע גם במכשולים קטנים וצפופים וגם בגדולים, היכולת לשמור קו, והצייתנות מקנת הבטחון הם כנראה הגורמים ל"פאן" המתפרץ.
בואו נשים דברים על דיוקם. אלו אופני שבילים 120/130 מ"מ. אלו לא אופני אנדורו דורסיי בולדרים ולא אופני XC קלילים, גם לא אופני פרירייד. יחד עם זאת, ברכיבות הם סיפקו כל מה שרוכב צריך ברכיבת סופהשבוע שלו ועוד 1-2 רכיבות אמצ"ש. קשיחות מספקת, מתלה "מפנק" ויעיל, תנוחת רכיבה שימושית, נוחה ומשרת בטחון בשטח טכני.
 



 







סיכום
עכשיו, לאחר שנאלצתי להחזיר את האופניים ואני מנסה להעלות את רשמי על הכתב, אני מריץ לאחור את חווית הרכיבה על הג'אנגו... כאן נדדו מחשבותיי הרחק ליערות הירוקים והלחים של קנדה. הבית, השורש וה DNA האמיתי של האופניים. מדמיין רכיבה על שלדת הקרבון הבשרנית והקשיחה. מתלה שעוקב אחרי הקרקע בתנאי שטח מגוונים, על הזרימה המאוזנת, דרופ, תאוצת טובה ביציאה מסיבוב, היגוי מדוייק בטיפוס... מדמיין גשרוני עץ בnorth shore, טיפוס בסינגל מלא שורשים רטובים והכל בתוך ערפל קנדי טיפוסי שמגביל את הראיה. ואז זה הכה בי: ג'אנגו זה כל זה!  כי מה שחשוב באמת ברכיבה זה להנות. להצליח להנות מטיפוס ארוך של 40-60 דקות כמו ש(לא) עושים רק ב  north shore, להנות בסינגלים מפותלים, בסלעים, בירידות מהירות ובעיקר, לחזור הביתה עם חיוך. הג'אנגו אולי לא יבלטו בסעיף יעילות הדיווש מול דגמים אחרים בז'אנר, אך בכל הנוגע לתנוחת הרכיבה על האופניים, לעבודת מתלה ובעיקר ליכולת לייצר פאן, יש כאן אופי, האופי של ג'אנגו. לכו ונסו.




 

רוכבים שקראו כתבה זו קראו גם