Days Like This- יואב (יויו) רפפורט ודרכו לתהילה

 #34 מאי 2017     שטח   
Days Like This

יואב (יויו) רפפורט ודרכו לתהילה

כתב: אמיר כספי

צילום:  Alan Hayward

 
 
 
 


Back in the days
קצת מוזר לכתוב על ילד בן 13 שיש לך חוויות מBack in the days  (חוויות מהעבר) איתו. אבל את יואב רפפורט אני זוכר עוד כילד בן 6 המתלווה מידי פעם לאבא ירון כשהיינו נפגשים. לקראת גיל 7 ירון כבר דאג שיואב ידע ויכיר בע"פ את רוכבי הדאונהיל המובילים בעולם. ולקראת גיל 8 ירון כבר נהג לקחת את יואב איתו לרכיבות ביער. כדי שלילד יהיה על מה לרכוב, לקחנו שילדת "26 של BMC  במידה S שהייתה גדולה עליו בלפחות שתי מידות. הורדנו את גלגלי ה 26 והרכבנו במקומם גלגלי 24. הרכבנו סטם 20 מ"מ, דחפנו את הכיסא הכי קדימה שאפשר ואמרנו לילד – תתחדש ותן בראש J.
גלגלי ה 24 עזרו לכאורה לגובה של האופניים ולהרגשה שהאופניים "כאילו" יותר מתאימים ליואב. אבל בתכלס הBB  היה כ"כ נמוך שהפדל היה פוגע באדמה מבלי שהבולם היה צריך להסגר. אבל למרבה הפלא ליואב זה לא הפריע בזמנו. הוא רק רצה להגיע עם אבא ליער ולרכוב על אופניים. אחרי שנה בערך שאבא היה לוקח את יואב ליער ומשקיע בו רכיבות על בסיס שבועי. הגיע הרגע שלי להיכנס לתמונה. "אתה חייב לראות את הילד רוכב ... הוא בכיוון הנכון ואני רוצה שתדריך אותו ..." מה לי ולהדריך ילד בן 9? אבל מה לא עושים בשביל חבר טוב. אז הלכתי. ראיתי, ותאמת, לא ממש עף לי הת&%! ילד, חמוד, רוכב נחמד, סוף הסיפור. אבל ירון התעקש, הוא לא הפסיק להגיד לי,  חכה, יש לו את זה, סמוך עליי. אז המשכנו בנוהל- פעם בשבוע נפגשים ביער, ואני מעביר לילד את כל התורה שיש לי להעביר על אופניים. איך מסתובבים, איך עושים באני הופ, מבט, עמדת מוצא, קווים, סלעים, חילוקת משקל, דרדרת ומה לא ... ה כ ו ל ! אני לא יכול להגיד שהילד לא רכב יפה לגילו. אבל בין זה לבין להיות סטיב פיט הבא עבר איזה נהר אחד או שניים. כמה חודשים קדימה, באחד האימונים השגרתיים ביער מענית, על אחד הסינגלים התלולים והקצרים שיש ליער להציע. אני מסביר ליואב איך לתקוף קטע שכלל דרופ, דרדרת, סיבוב חזק שמאלה ועוד דרופ. כמו מדריך שלוקח את עצמו ברצינות, אני מסביר, מדגים, מנתח, וכל החרטא הזה של להיות מדריך. ויואב מסתכל עליי בעיניי ילד שכרגע הסבירו לו תורה פיזיקלית 5 יחידות ואומר: סבבה! נדמה לי שזה המילה הראשונה שקפצה לו לראש כי לא ממש האמנתי לו שהוא הבין משהו ממה שאמרתי. אבל אז מגיע הרגע שמשנה את כל התמונה. יואב יורד לסינגל כשאני אחריו, ונותן ביצוע שמשאיר אותי בהלם. פעם ראשונה שאני רוכב אחרי ילד בן 9 ולא לוחץ על הברקסים כי הוא מאט אותי... הרגע הזה שראיתי אותו מסתובב באותו מקטע אגרסיבי של הסינגל לפני 4 שנים עדיין צרוב לי בזיכרון כאילו זה קרה אתמול. זה התיישב אצלי על אותה משבצת כמו שראיתי לראשונה את בריאן לופס רוכב בתחרות ב 1999 בביג בר ארה"ב, ונפל לי האסימון איך אמורים לרכוב אם רוצים להיות מקצוענים. בדיוק כמו שהייתי בהלם מלופס, ככה הייתי בהלם מיואב. מה זה הדבר הזה למען השם?! ילדים בני 9 לא אמורים לרכוב ככה. ווווואאאאאווווו !!!! עכשיו אפשר להגיד, עף לי הת&% !!!! מאותו רגע, הבנתי שיש פה משהו מיוחד, ויש מצב שירון צדק J.
לא כל אימון יואב היה מפציץ, אבל כל כמה אימונים פתאום היתה לו הבלחה של גאונות רכיבה מבלי שהוא ידע אפילו כמה הוא גאון. הוא פשוט היה מסתער על סיבוב מסוים שמתלבש לו ועושה אותו כמו מקצוען. לי זה הספיק כדי להבין ולדעת שלילד יש מתנה. והמתנה הזו זה היכולת לרכוב על אופניים.




 
לפני הראן תחרות, מריץ את המסלול בראש
 
הימים עוברים והשנים רצות

אופניי הBMC  עמדו בהתעללות כשנה עד שנשברו והחזירו את נשמתם למכופף הצינורות. אחריהם הגיעו תורם של ה Morewood Ndiza לעמוד בהתעללות של הילד הצעיר. ה Morewood החזיקו בערך שנה וחצי/ שנתיים עד שגם הם נשברו. ומאז הוא על Kona שעדיין לא נשברו אבל אני מאמין שגם יומם יגיע. בכל הזמן הזה שמרנו על נוהל אימונים שבועי- נפגשים, מתאמנים, עובדים על טכניקה, ווידיאו, סרטונים, וכל מה שיכול לעזור ולקדם. מלבד האימון איתי, אבא ירון היה נשכב על הגדר ומשקיע ביואב את כל מרצו במשך השבוע. כולל לקחת אותו לרכיבות ביער, הקפצות, ציוד, ובעיקר דחיפה וכיוון של הילד להבין מקצוענות מה היא. יש מלא רגעים במהלך הדרך, שיריעה זאת קצרה מידי לספר אותם. רגעים מצחיקים, רגעים כואבים, רגעים מאושרים, רגעים מבאסים, רגעים , רגעים ועוד רגעים שבתוכם נמצאים כל החוויות של שנים על שנים בהם נוצר חיבור מדהים בין שלושה אנשים שכל אחד מביא את עצמו כדי להשלים פזל של תמונה שלמה, שבה יכולנו לראות את יויו עומד על פודיום (אולי) בעוד כמה שנים באחת התחרויות בחו"ל.
בגיל 10 יואב כבר ביקר ב Whislier, אח"כ עבר ל Morzine ובדרך דאג להיפצע כמה פעמים. לסדוק משהו, לפעמים גם לשבור, תפרים שם, חתכים פה, לא חסר. מה שהדהים אותי ונתן את הגושפנקא שהילד אכן לוחם דאונהיל סמוראי, היא העובדה ששום פציעה לא עיכבה אותו. הוא לא חזר מפוחד מהפציעות, אלה העצים ביער הם אלה שהתחילו לפחד. כי כשהוא היה נכנס בהם במהירות שהוא רוכב, זה כאב להם, האמינו לי. הילד פשוט הופך אט אט לרוכב דאונהיל עוצמתי. באופן טבעי הוא גם צמח פיזית, דבר שגרם לו לקבל תנוחה טובה ויציבה יותר על האופניים. בגיל 11 הוא כבר התחיל "להעניש" את אבא במסלולים במנרה. בהתחלה אבא היה מנסה להילחם בזה ומושך את הגבולות שלו למקומות מסוכנים, אבל הילד נותן גז ולומד לרכוב יותר טוב ויותר מהר. ידעתי שגם תורי יגיע לפי קצב ההתקדמות שלו, ואכן היום אני יכול להגיד בגאווה שהילד מפרק אותי. וטוב שכך, כי אחרת היינו בבעיה! יואב מימש את כל התחזיות שלנו לגבי קצב ההתקדמות שלו ברכיבה והפך להיות רוכב מאוד מוכשר עם בסיס מאוד טוב של טכניקה וכישרון,  יחד עם מערכת שעוטפת אותו, משקיעה בו, דוחפת אותו וגורמת לו להתקדם במעלה סולם הרכיבה.



 
 

 

It's Race time
לקראת גיל 12 ירון החליט שהילד מוכן לתחרויות בחו"ל ושהגיע הרגע לפתוח את הקריירה הבינלאומית. לאחר דיון החלטנו לשלוח אותו לסבב הדאונהיל הבריטי. כיום האנגלים מובילים את הסצנה העולמית בדאונהיל ואם יש מקום כדי לבחון את הכישרון של יויו כנגד הרוכבים הטובים בעולם לגילו, אין מקום טוב יותר מהאי הבריטי. כך מצא את עצמו הילד מכפר ויתקין שבמזרח התיכון שטוף השמש, החמסינים, הדרדרת והמסלולים הלא תלולים, עומד על קו הזינוק באנגליה כשמסבבו שמים קודרים, לפניו מסלול תלול מלא בשורשים מחליקים, בוץ וסלעים ומלא מלא רוכבים תותחים! יויו יצא שנה שעברה לשלוש תחרויות בסבב האנגלי, אף אחת מהן הוא לא סיים. פעמיים זה נגמר בהתרסקות ופעם אחת פנצ'ר שמנע ממנו לסיים את ראן התחרות שלו בצורה אופטימלית. תכלס, זה היה די מתסכל. גם ליויו כרוכב ומתחרה שמשקיע, מתאמן, ולא מצליח להביא את עצמו לסיים שלוש תחרויות ברצף, וגם לכל האנשים מסביב שמשקיעים זמן, כסף, ואנרגיות. הדבר שלשמו התכנסנו פשוט לא מצליח להתממש. אם זאת, תמיד היה לנו את ראן המוקדמות כדי לקבל אומדן לרמתו של יויו. לרוב הוא היה סוגר את ראן המוקדמות שלו בטופ 10 של הקטגוריה. תוצאה יפה לכל הדעות, אבל לא מספיק מכובדת. אפשר לתרץ אותה בכל מיני סיבות: בארץ אין מסלולים כ"כ תלולים, צריך ללמוד לרכוב בבוץ, ללמוד להתמודד עם קור של 3 מעלות, ובכלל ללמוד להתחרות כי אין תחרויות בארץ. בסופו של יום כל הדברים האלו לא יכולים להכין אתו מנטלית באופן ראוי. אבל בתחרויות יש דבר אחד שנחשב, וזאת תוצאות. בשנה הראשונה שלו בחו"ל, לא הייתה אפילו תוצאה אחת לקחת הביתה, בטח שלא לפנטז על מדליה.




 
הקפיצות הגדולות בסוף המסלול

 


Fort Williams 2017
לגדל ספורטאי מגיל כ"כ צעיר זה כמו לגדל ילד. אתה לא באמת יודע מה אתה עושה. אבל אתה משתדל לעשות את זה הכי טוב. יש כ"כ הרבה דברים שלא קשורים רק לכישרון שלו כספורטאי שיכולים להתפקשש בדרך. כמו פציעות, כמו מיצוי שלו מהספורט, הרצון להיות עם חברים ... בכלל להיות ספורטאי דורש המון המון וויתורים, בעיקר בגיל צעיר כשזה בא על חשבון חברים וחיי חברה. להיות ספורטאי זה לא רק לעמוד על קו הזינוק, להניף את הגביע ולמצוץ את הצוף של החיים. זה דורש השקעה בשעות של אימונים, לוותר על חברים, להיות מסודר בשבלונה של זמנים ולחיות שגרת חיים מאוד אינטנסיבית של חיים בוגרים. אחרי האכזבה מעונת 2016, יויו קצת הלך לו לאיבוד. המוטיבציה ירדה, הוא לא ממש היה בעניין אימונים מסודרים, רצה יותר לעשות כייף עם חברים, יותר אופניים בסקייט פארקים ופחות למצוא קווים ביער. תכלס אי אפשר להכריח מישהו לעלות על האופניים ולהתאמן ובטח לא ילד. זה דבר שצריך לבוא מהספורטאי, לבוא מבפנים. הרצון להצליח ולהיות הטוב ביותר, זאת תכונת בסיס שחייבת להיות מושרשרת בכל ספורטאי. אם היא הולכת לאיבוד, אי אפשר להכריח אף אחד לעמוד על קו הזינוק. כך יצא שיויו פיספס את התחרות הראשונה בסבב  הדאונהיל האנגלי. בחירה שלו, ואני מכבד אותה לגמרי. אם זאת, יש את המשפט הרומנטי שאומר: אם אוהבים מישהו, אז תשחרר אותו. וככה עשינו. שחררנו. חיכינו בסבלנות שזה יגיע ממנו. חודש לפני פורט וויליאמס יויו התחיל להרגיש את זה שוב. אבא ירון נרתם מיד למשימה, אני מצידי חבשתי את כובע המאמן ויצאנו ליער, למסלולים שאנחנו כ"כ אוהבים. הייתה חלודה להוריד, ודברים לשפר, אבל לא יכולתי שלא להבחין שהילד גם רוכב הרבה יותר מהר גם מבלי להתאמן ממש. עדיין היו לי המון חששות לגבי ההשתתפות שלו בתחרות על מסלול כ"כ קשה כמו פורט וויליאם, ורק קיוויתי שיסיים את התחרות בשלום ושתהיה לו חוויה חיובית כדי לחזור לעניינים ולאימונים מסודרים.




 
זה מה שכתבו על יואב במגזין wideopen הבריטי
Another foreign young gun is the awesome Yoav Rapoport who regularly travels to the UK from Israel with his old man. Yoav first raced in the UK in 2016 at Ae forest, his first ever time riding on mud. The rumour is that Yoav’s dad has given up his job for a year to help support his son’s racing
A year later and Yoav is absolutely pinned – we watched him hit the Hip Replacement jump like a seasoned pro. 2nd place for Joav in juvenile. Keep it up young gun


 


Days Like This
 
יויו וירון יצאו לפורט וויליאם לתחרות השנייה של סבב הדאונהיל האנגלי. מזג האוויר הצפוי היה לא יציב והראה בוודאות גשם בחלק מימי האימונים וכנראה גשם ביום התחרות. האימונים עברו בצורה טובה. פנצ'ר פה, כבל נקרע שם אבל לא משהו רציני. יויו דאג להשיר אותי כל הזמן בתמונה, איך הולך לו,  עכשיו הוא מנקה את כל הרמפות ומדבלל את הגינת סלעים... ועושה דברים ששנה שעברה לא היה מצליח. אני זוכר שלפני קצת יותר מעשר שנים הייתי בתחרות דאונהיל בצרפת וסמסתי לחברי הטוב נמרוד כהן רגע לפני הראן שאני צריך עידוד מהבית. סוג של שיחת מוטיבציה של לך תקרע להם את הצורה! תמיד המילה הזו מהבית עושה טוב על הנשמה, מרגיעה ומפקסת. וככה אני מוצא את עצמי 12 שנה אח"כ מקבל מיויו אס.אם.אס רגע לפני היציאה שלו לראן המוקדמות: אני לחוץ רצח, ואני עונה לו כמו שנמרוד כהן האחד והיחיד לימד אותי. נותן לו מילה טובה, נותן הוראות הכוונה, תפיחה מרחוק על השכם, חיבוק ווירטואלי ומאחל לו הרבה בהצלחה ו stay on your bike. כמה דק' אח"כ אני מקבל עדכונים מירון: יויו מקום רביעי בקטגוריה עם התרסקות! ראן המוקדמות הכי טוב שלו עד היום בתחרות בחו"ל למרות ההתרסקות. ירון מנתח את הזמנים ב Live ורואה שבספליט (לפני ההתרסקות של יואב) יויו היה ממוקם שני, סה"כ חצי שניה מהמקום הראשון כשהוא מעניש את המקום השלישי ב 4 שניות!! אנחנו מבינים שיש פה מצב לפודיום היסטורי במידה ובראן הגמר כל העניינים מתחברים ליואב. אבל פורט וויליאם זה מסלול של יותר מחמש דקות שצריך להחזיק כידון. מסלול קשה, מלא סלעים, קטעים טכניים ומלא מקומות לחטוף תקלה טכנית או לעשות טעות ולמצוא את עצמך מחוץ לקווים. יויו משדר עניינים רגועים, הוא לגמרי בשליטה. הוא פגע בראן המוקדמות באחד העמודים שמסמנים את המסלול ואיבד שיווי משקל שהסתיים מעל הכידון בתוך השיחים. לא התרסקות של טעות שמסבכת את העניינים. בין ראן המוקדמות לראן התחרות יש תמיד כמה שעות מורטות עצבים שצריך להעביר איכשהו. להשתדל להישאר רגועים אבל אם זאת תמיד אנחנו מאוד לחוצים מבפנים. כך או כך חלפו להן אותן שעות ויויו מוצא את עצמו על קו הזינוק בדרך לראן של החיים. כמה הודעות זריזות ואיחולי הצלחה לפני שהוא מוריד את הפדל ויוצא לתת בראש למסלול. מזג האוויר היה לצידו ולא היה גשם בראן התחרות. היו רוחות מטורפות בחלק העליון של המסלול שהקשו מאוד על זמן האוויר בקפיצות. אבל סה"כ אי אפשר להתלונן. ביפ, ביפ, ביייייפפפ ומתחיל ה show time. אני מחכה בבית מול המחשב, ירון מחכה למטה על קו הסיום, ויויו בשלו נותן בראש לפורט וויליאם. סלעים, שורשים, קפיצות ... שום דבר לא עוצר את הילד מכפר ויתקין. הוא מפוקס, הוא בשליטה, הוא על זה לגמרי! 5 וחצי דקות אח"כ אני מקבל מירון הודעה: יויו מקום שני!!! סופי!!! ייייישששששש!!!!! אני תופס את הראש ולא מאמין. מרגיש כאילו הילד ניצח את דני הארט עכשיו באליפות העולם. כי בשבילנו זה רגע שחיכינו לו 5 שנים. אי אפשר להסביר רגעים כאלה במילים. אלה רגעים שמסכמים עבודה קשה. אלה רגעים של אושר טהור. שלי, של ירון אבל בעיקר של ילד אחד בסה"כ בן 13 שנתן את הראן של החיים. הצליח לו! מגיע לו! כי ב Days like this אתה חי את החיים! אתה מגשים חלומות קטנים כגדולים, אתה צורב לעצמך בזיכרון חוויות שיבנו אותך ויישארו אתך לכל החיים. מזל טוב ילד אלוף!!! גאה בך ושמח בשבילך!!




 

אז מי יוצא דופן?



                            


 
 

 Cheers!!!

רוכבים שקראו כתבה זו קראו גם