מרוקו רוכבים במערב הקיצון

 #31 פברואר 2017     שטח   
מרוקו רוכבים במערב הקיצון

כתב: נעם תדהר

צילום: נעם תדהר


 
 


השער למערב הקיצון
מרוקו- המערב הקיצון, סוף העולם כפי שהיה ידוע עד לפני 500 שנים, היא מדינה מרתקת עם היסטוריה עשירה בפסיפס אנושי מרהיב, נופים מגוונים ועוצרי נשימה. מרוקו היא אי, מצפון הים התיכון, ממזרח הרי האטלס הנישאים, ממערב האוקיאנוס האטלנטי ומדרום ים החולות שמפריד את צפון אפריקה עם אפריקה השחורה. הבידוד ותנאי השטח הקיצוניים יצרו לארוך השנים שילוב נדיר ומרתק של אדם וטבע.
אל השילוב הזה נמשכתי כבר לפני מספר שנים וכבר יותר מעשור שאני רוכב במרוקו. לקראת כל מסע אופניים ההתרגשות עולה מחדש, אין מסע שדומה לקודמו ולא לזה שיגיע אחריו. כל טיול מזמן לנו הרפתקה אחרת שמחכה לנו במצוקים האדירים של הרי האטלס ובמדבריות הסהרה. פעם זה מפגש מרתק שלא ציפינו לו, פעם רכיבה ארוכה שמגרדת את קצה גבול היכולת, ופעם אחרת מפגש  מאתגר מול אתני הטבע.
אני מזמין אתכם לצלול למספר דקות לחוויות רכיבה ממרוקו.



 









המסע מתחיל בטיסה לאירופה ומשם המשך לקזבלנקה, נסיעה באוטוסטרדה החדשה מביאה אותנו בערב למרקש, עיר המלוכה שלמרגלות האטלס. מרקש הייתה ועודנה תחנת מסחר שחיברה את אפריקה עם אירופה, ולמעשה הסוחרים והצבאות שירדו מטיזין טישקה, הוא מעבר הרועים צפונה, הגיעו קודם למרקש על גניה שווקיה ותבליניה. במרקש עצמה מחכה לנו המתקפה הראשונה על החושים, כיכר הג'מע אל פנע בה נערכים מופעי רחוב היא מיקרוקוסמוס אפריקאי מרתק ומרגש, שוק אלף לילה ולילה שנראה כאילו נלקח מתפאורה של סרט.
 








 


רכיבת חימום למרגלות האטלס הגבוה
אחרי הנסיעה הארוכה מישראל אנחנו נכנסים לקצב המדברי ופוגשים לראשונה את השילוב עוצר הנשימה של נופי מדבר עם הרים גבוהים. נסיעה קצרה של 40 דקות ממרקש דרומה ואנחנו נכנסים למסלול רכיבה בין כפרי הברברים, ואל מול הר הטובקל הגובה שבצפון אפריקה. אחרי שאנחנו לוקחים צידה לדרך בדוכן פירות מקומי ומעמיסים כל טוב על ג'יפ הליווי, אנחנו פורקים את האופניים ועולים בדרך עתיקה שמחברת כפרים נידחים במפנה הצפוני של הרי האטלס. דרך עפר ישנה מטובלת בשבילי פרדות מובילה אותנו בין כפרי בוץ.


 












 
 
 
ארמון בלב המדבר, אתני הטבע בעמק ההרדופים ושיטפון מדברי יחיד ומיוחד
ואדי אונילה הוא עמק ההרדופים, מזמן את אחת החוויות החזקות במרוקו. יום רכיבה שמתחיל בגובה של כ- 2000 מטרים מעל פני הים, לאורך המסלול ארמון ציורי בן 100 שנה, עמק שבו נחל זורם ובוסתנים לרוב, וסיום בקסבה מהסרטים. נשמע דמיוני? לא במרוקו.
תא השטח באזור זה נראה כאילו צויר בידי אמן, שכבות שכבות של צבעים. ההרים המושלגים לעיתים, מתחתיהם המדרונות החומים צהובים אדומים, כשלמרגלותיהם כפרי בוץ עם בתים חומים אדומים, ובתחתית הואדי נחל זורם ולגדותיו בוסתנים ירוקים של אגוזי מלך, חרובים ועוד.
לפני כשנה וחצי באחת הרכיבות הגשמתי חלום, לראות שיטפון אמיתי נוצר בהרי האטלס. ירדנו ממעבר הרועים המפורסם לתחילת המסלול, טפטוף מרענן ליווה אותנו. בארמון הציורי של פאשה גלאווי הגשם התחזק אך עדיין תנאי השטח היו במצב טוב, מה גם שחלק מהדרך נסלל בשנתיים האחרונות. לקראת צהריים הגשם התחזק וכל נקיק החל לזרום עד שנהר הפך חום והזרם התחזק מרגע לרגע. הדרך שמעל הנחל הייתה בטוחה מספיק כדי שנוכל להתקדם במורד הוואדי וליהנות מהזרימה. מצאנו את עצמנו רוכבים בלב המדבר המרוקאי כשנחל זורם מלווה אתנו לאורך כל היום. 



 















 
 
מפגשים בלב הרי האטלס
לפעמים הרכיבות מזמנות מפגשים מוזרים כמו שיירה של סיטרואן קלאסיות שיצאו מפריס 4 שבועות קודם לכן, כאשר כל הרכבים על טהרת מודל 38. התפאורה למפגש זה היא נהר המגון שיורד מהרי האטלס לעמק הדרע' אליו נגיע בהמשך. נפרדנו משיירת המכוניות תוך הערכה הדדית, הם על המאמץ הפיזי שלנו ואנחנו על המאמץ הטכני והיצירתיות, לכל אחד יש את הדרך שלו לטייל בעולם.
מספר דקות לאחר מכן מפגש מסוג אחר לחלוטין זימן לנו משפחה ברברית שארזה את ציודה וילדיה לנדידה העונתית בעקבות שטח מרעה. מוזר היה לראות את הילדים הקטנים קשורים לפרדות ולחמורים כמו שאר הציוד, כנראה שבמקום קשוח כזה, לפרקטיות יש משקל רב בהחלטות היום יומיות.



 


















 



מסלולים פראיים באטלס התיכון וג'בל סהרו
אין הרבה מקומות בעולם שאליהם הגעתי ובהם הרגשתי שאני נמצא באמצע שום מקום במקום פראי באמת, מחוץ לציוויליזציה מוכרת. ללא ספק הרי האטלס מספקים את התחושה הזו ללא הרף. מרגשת ומאתגרת במיוחד היא החצייה של המאסיב האדיר של ג'בל סהרו עם נופי אריזונה שבו. ביום זה מגיעים ל 60 קילומטרים מדבריים שכרוכים ב 1200 מטרים טיפוס. 
 

 
















שיח' עקשן במיוחד בוואדי דרע'
אחד האזורים המיוחדים במרוקו הוא עמק הדרע' – עמק מיליון הדקלים. אני לא יודע מי ספר אבל בטוח שיש לו סבלנות. מדובר בעמק רחב ידיים שמנקז את הרי האטלס, זורם בין האטלס התיכון לאנטי אטלס ומשם אל דיונות הסהרה עד שהוא נמוג את תוך המדבר. בעמק ניתן כבר להרגיש את אפריקה השחורה, ברברים כהים יותר, תרבות מקומית ומבודדת בה התפתחו קברי הקדושים. בעמק הדרע' נצבת העיר זגורה ממנה בימים עברו היו מתארגנות שיירות הסוחרים שחצו את הסהרה מטימבוקטו צפונה וחזור חלילה. בעמק מסלולים שונים כשגולת הכותרת היא מסלול שגילתי לפני כעשר שנים. מסלול שרץ בין תעלות ההשקיה ומטעי הדקלים בין הכפרים לעיר זגורה. מדובר במבוך אדיר של שבילים עם הגיון מסוים כך שלעולם אני לא חזור על אותו מסלול בדיוק. באחת הפעמים לקראת שעת בין ערביים עצר אותי השייח' המקומי ולא רצה שנמשיך בדרך בטענה המוצדקת מבחינתו שאנחנו עשויים להיקלע לשעת החשיכה. לא עזרו ההסברים שאני מכיר את המסלול וכבר הייתי בו, וגם לא עזרה עצם העובדה שיש לנו קובץ גי.פי.אס מדויק. השייח' בשלו. בסופו של דבר אחרי מסע ומתן ארוך ומאתגר הסכים השייח' ללוות אותנו עם הטוסטוס שלו בין הדקלים עד לצידו השני של העמק, כך זכינו 17 רוכבים מישראל לליווי רשמי של ממשלת מרוקו בלב עמק הדרע'.
 

 























טעימות מהסהרה והכפרים שבדרך
אי אפשר  לסיים מסע במרוקו בלי לטעום מהמדבר הגדול בעולם, את הפנטזיה שלי לדווש על מלחות יבשות שבין הדיונות עדין לא מימשתי. בינתיים הגענו בג'יפ לדיונת שגגה שם המושג "ים חולות" מקבל משמעות ויזואלית ומוחשית.



 























 
 
נעם תדהר- רוכב ומארגן מסעות אופניים בשני העשורים האחרונים בארץ ובעולם. מנהל את אקו Edventure, אוהב לתעד נופים ומפגשים מרתקים שבדרך.
מוזמנים לבקר בדף הפייסבוק של אקו Edventure לעוד סיפורים ותמונות.