סיכום היום השני של Playtika Epic Israel 2016

 

עליות תלולות, ירידות מהירות ורוכבים קשוחים

סיכום היום השני של Playtika Epic Israel 2016

צילום: תומר פדר, רונן טופלברג, יואב לביא, גל גלילי

מערכת רנר סקנר

www.runnerscanner.com



הסטייג' השני של Playtika Epic Israel 2016 היווה נקודת מפנה והצהרת כוונות ברורה וחד משמעית עבור הצוות ההולנדי צ'כי.  


 



אחרי סטייג' של נחיתה רכה יחסית, היום השני לקח את הרוכבים לסטייג' הקשוח והמחוספס של פלייטיקה אפיק ישראל 2016. מסלול מאתגר במיוחד שהוגדר ע"י מתכנניו כקשה ביותר בהיסטוריית התחרות. אחרי רכיבה מהירה במישורי עמק החולה החל לטפס המסלול לכיוון רמת הגולן בשבילי בזלת טרשיים, חלקו בעליות תלולות שגרמו לחלק מהרוכבים לעבור למצב הליכה ע"מ להתמודד איתן. אחרי מקטע "רולינג הילז" על הרמה, נדרשו הרוכבים להתמודד עם עליה תלולה וקשה, זרועת אבני בזלת ודלה באחיזה, לאורך של כ- 5 ק"מ מייגעים. משם המשיכו הרוכבים לצבור גובה בתוך שבילי יער אודם עד לנקודה הגבוהה ביותר של היום . ירידה ארוכה וכמעט רציפה לעמק הכניסה את הרוכבים לרכיבה מהירה לאורך פלגי המים הצפוניים והמוכרים, ומשם עבודה במישורי עמק החולה עד קן הסיום בכפר התחרות. סה"כ 110 ק"מ עם 1850 מטר של גובה מצטבר.



 

















 


לאחר ספרינט פיניש צמוד על קו הסיום של הסטייג' הראשון, יצאה חבורת החוד של רוכבי ה UCI למאבק על ראשות הסטייג' השני וממנו הובלה כללית של התחרות. פתיחה חזקה מאוד של הפלוטון לתוך המישורים של עמק החולה יצרה חוליית חוד בראשות דן קרייבן ורועי גולדשטיין, אחריהם בפער של כ- 3 דקות נעם סטרשנוב ובן זוגו הצ'כי Millan Damek. מקטע העליות הראשון שהוביל את חבורת הרוכבים מעמק החולה לציר הנפט, היווה את הקדימון למאפיין העיקרי של הסטייג' השני- עליות רצחניות! קטע עלייה זה שפתח את הפלוטון, העביר את ההובלה חזרה לחבורת החוד מהסטייג' הראשון- חיימי ובן זוגו Gluth,  Becking/ Novak ו- Sarai/ Deho.


 























שיא העלייה בקיר טרשי במיוחד בואכה ציר הנפט, היווה את נק' הפריצה של הצמד Becking מהולנד ו- Novak מצ'כיה. השניים נטלו את ההובלה במפגן רכיבה מדהים על הגבעות המתגלגלות של יער אודם. הפער שנפתח הלך וגדל בעליות הקשות בהמשך, כאשר שלומי ובן זוגו הגרמני מחליפים מיקומים עם זוג האיטלקים Sarai ו-Deho מאחוריהם. למרות שני פאנצ'רים שחווה Novak הצ'כי, בירידה התלולה מיער אודם, הצמד הצכ'י/ הולנדי הגיע למקטע המישור האחרון בצפון עמק החולה ללא כל איום ממשי על מיקומם.



 














את קו הסיום הם חצו אחרי 4 שעות ו-25 דקות, 3 דקות ו- 40 שניות לפני שני הזוגות שאחריהם. המקום השני והשלישי הוכרעו גם היום בספרינט פינש על קו הסיום בין חיימי ובן זוגו Gluth, לבין צמד האיטלקים Sarai ו- Deho. הפעם צמד האיטלקים מסיים שני, כשגלוט וחיימי סוגרים את השלישיה.
את מקצה הנשים, סיימו גם היום במקום הראשון מורן תלפז ומגאן בלצר. אחריהן Karen Duff ו- Melanie Chambers שומרות על מיקומן השני, ואת השלישיה הראשונה שוב סוגרות Beth Christiansen ושרון שחר מארה"ב. 



 























בקטגוריית המסטרס, שוב חצו את קו הסיום גלי רונן וליאור זך מאור, בדבוקה אחת עם ליאור זהבי ורז יעקובסון. אחריהם שמרו על מקומם השלישי נועם שילר וארז שקד.
בזוגות המעורבים נשמרו המיקומים באתמול, נעמה נויימן וארז אייזנברג במקום הראשון, אחריהם Gracia Casati מספרד ו- Grajczykמקנדה. את שלישית המובילים סגרו גם הפעם, הזוג יוליה ודימה רפקין.
בקטגוריית הגרנד מאסטרס שמרו על מיקומם בראש הפודיום אורן אוזרד ועמוס גרי, אחריהם זוהר גלילי וארז וייסבורד שדילגו למקום השני, כשאת השלישייה סוגרים הפעם רמי ירון ואברהם זמיר.



 
















חווית משתמשת נועה לוריה
סטייג׳ 2 - לאט ובטוח
הסטייג׳ האמצעי בתחרויות אפיק ישראל הוא תמיד העבה והקשה מכולם. הפעם גל צחור הוסיף הבטחה (או איום) שהוא יהיה הקשה בארבע השנים האחרונות. וזו חתיכת איום כי הם אף פעם לא היו קלים. אבל גמרתי אותו, הוא קצת גמר אותי, והריני כאן לספק חוויות. איזה יום! איפה נתחיל?...
נתחיל בסוף. אחרי כל השעות שבהן היו לי פנטזיות סטנדרטיות לחלוטין ואופייניות לסטייג׳ים מסוג זה (הפנטזיה המוכרת על שחייה צורנית בתוך חבית בירה, נניח), צצה פתאום אחת חדשה. זה היה בישורת שמשום מה חשבתי שהיא אחרונה (מסתבר משיחות עם כולם שזו היתה טעות נפוצה), בכיוון מערב, מול הרוח החזקה. ממש לפנינו הדגלים המתנפנפים של כפר הרוכבים וזה כל כך קרוב ונפלא - ואז פונים ימינה וצפונה. חשבנו שאולי זה מעקף קטן, ונזכרנו במעורפל במשהו שגל אמר על בלת״ם במסלול שנכנס אתמול, אבל מעבר לתעלה שלצידנו ראינו זוגות חוזרים דרומה והם לא נראו מוכרים.
 












זוגות שהיו כנראה הר-בה לפנינו והעידו על הדרך הארוכה שעלינו, מול הרוח - כבר אמרתי? - רק כדי לחצות את התעלה ולחזור חזרה בכיוון ההפוך. הישבן כבר זועק, הרגליים בוכות ואחרי כמה דקות של התענוג המפוקפק הזה, מחשבותיי נדדו להן למקום אחר. לפנטזיה חדשה על מגרת נירוסטה קרירה, כזו שנשלפת מתוך המקרר הגדול, ואפשר לשכב עליה בשקט, לנוח נכון ולא לחוש כלום. אולי דגדוג קל מהתווית שעל הבוהן. 
חאלאס עם זה! רכבנו עד כאן, זה לא הזמן לרצות למות. עוד כמה פידולים סבלניים, עוד כמה דקות ארוכות במיוחד וגם הסטייג׳ הזה מאחורינו. והוא היה סטייג׳ מדהים ביופיו. אז אחזור להתחלה. 


 











 
אחרי לילה שקט באוהל ויקיצה ב-4:40, זינקנו שוב לנופי הזריחה היפים של החולה, בואכה העליות לרמת הגולן. הרגלים בסדר, הראש בסדר, יום ארוך לפנינו וצריך לשמור: לא ללחוץ מדי, לא לרכוב לאט מדי, לא להתרסק, לא להתפרק, לא להתייבש, לאכול בזמן ומספיק, ובגדול - פשוט להיות רוכבים טובים. והיה היום הרבה מקום לביטוי לכל מיני יכולות רכיבה. למשל, לרכיבה זורמת ומהירה על דרכים זרועות סלעים. או בפודרה. בתוך מים זורמים ובעליות בשיפועים יפים במיוחד. אחחח... העליות. היו היום עליות בכל האורכים ובכל מגוון השיפועים ולמרבה הפלא הן איכשהו היו מחוברות זו לזו. שני דברים טובים למדתי פעם בקשר לעליות והם משרתים אותי עד היום (טה-טם! פינת ההמלצה היומית):  פעם למדתי, ואף הצלחתי לשכלל לדרגת אמנות, לרכב לאט. ממש לאט, וכמעט בכל שיפוע. מומלץ בחום לכל מי שמעדיף לא ללכת בעליות. והדבר השני שלמדתי זה לא להתרגש מעליות - לא לריב איתן, לא להיעלב מהן, לא לנסות להעליב אותן חזרה ובעיקר לא לייחל לסיומן. מוטב להיות ענווה ונכנעת, כמו שאמרה לאה׳לה שלנו, והעלייה כבר מסתיימת מעצמה. עוד לא פגשתי עליה שלא נגמרה, אגב. 


 


















 
אז בילינו כמה שעות בלעלות ולעלות, והרמה היתה מהממת כהרגלה, ועמק החולה פתוח ויפה ובכלל, מאד משמחת הארץ הזו היפה שלנו. מספיק רגשני לך, עורך? לנו יש קצב מאד קבוע ואיך לומר, לא מהיר במיוחד, בעליות. על הצד הנעקף של העניינים. ואז בירידות אנחנו עוקפים בחזרה וחוזר חלילה. ככה שבסופו של דבר רוכבים רוב היום פחות או יותר עם אותם זוגות. ומפתחים קצת הווי ושטויות. כמו החלומות המשותפים עם דורון, שהיה השותף של הדס בקייפ אפיק, על הפידזון בסגנון חפלה מרוקאית שהיא מנהלת. תרבושים, קפטנים, מופלטות והכל. או הזוג הזה שעקף אותנו והחליט להגיד לי שיש לי יופי של תאומים. שנים אני חולמת על תאומים יפים, פתאום באמצע העליות לרמה מישהו גילה שיש לי. וואו. 

 









 

 
ואז הגיע יער אודם עם האלונים שלו וריחות ראשונים של ירידות. הירידות, כדרכן, היו מהירות נורא ונגמרו ממש מהר מדי. הקטעים המהירים בארץ הנחלים היו נהדרים. יופי משגע. טבילה מצוינת בחצבני וזהו - נשארו רק 40 ק״מ של מישורים - והפנטזיות המקבריות שלהם. 
סיימנו קצת כואבים ומרוקנים אבל מאד מבסוטים. מחר סטייג׳ שלישי ואחרון!   


 







 
יצאתי לצוד את הרוכבות היומיות ונתקלתי בזוג הכי מיוחד בעיניי בפלייטיקה אפיק ישראל 2016 - דלית אנגל ואורית דברת. הן זוג נשי אחד מתוך ארבעה בלבד שנרשמו וזו הפעם הראשונה שלהן בתחרות מסוג כזה - רב-יומית, מקצועית וכו׳. הן גם רוכבות בקבוצה שלי כבר כמה שנים, אבל את האימונים לתחרות  הן דווקא עשו לגמרי בעצמן. 


 


 
איך התאוששתן מאתמול ומה הרגשתן לפני הזינוק היום? 
אורית: ״התאוששנו מעולה, ישנו טוב והרגשנו מוכנות מאד״.
דלית: ״במהלך האימונים קיבלנו קובץ עם מסלול של הסטייג׳ השני מאחת השנים הקודמות בכרמל, רכבנו אותו, חזרנו מפורקות וזה מאד עזר להגיע מוכנות. זה היה יותר קשה מהיום״.
אז איך היה היום?
אורית: ״היה מעולה! לקח לנו המון זמן, עצרנו הרבה - לשתות המון ולעשות פיפי כל שעה״. דלית אומרת שהיא חייבת לציין את הצוות בתחנות ובעיקר את אמא ודודה של גל צחור המדהימות שהיו סבתות שלא הפסיקו לדאוג להן ולפנק אותן.
דלית: ״הן היו סבתות - סוף הדרך!״
נהננתן?
״מאד״.
אז זהו - יש הנאה גדולה גם בחלק האחורי של טור הרוכבים - והלוואי שנראה עוד זוגות נשים מקדימה, מאחורה ובאמצע.


 












 
 
 
 
חווית משתמש צחי אוחובסקי

כשגל צחור אמר בתדריך לסטייג' השני שהסטייג' הראשון היה משחק מוקדם, זה לא היה סתם גימיק שיווקי. אמנם היום הראשון הוגדר כסטייג' הראשון הקשה מאז נוסד אפיק ישראל, אבל אני חושב שלא יערערו עלי אם אקבע שהסטייג' היום הוא הסטייג' הקשה באפיק ישראל מאז ומעולם (טוב, לא עשיתי את האפיק הראשון, אבל ראיתי את המסלולים...).


פתיחה כואבת

הזינוק הבוקר החל כמו המסלול של אתמול- זינוק מתגלגל קצר, רכיבה בענן אבק עד לתעלת הירדן, ומשם דרומה לאורכה. אנחנו זינקנו מהבוקס הקדמי שכלל את 100 הזוגות הראשונים בדירוג הכללי. חמשת הקילומטרים הראשונים עברו בקצב רגוע יחסית, אולם הרכיבה באבק לא הייתה נעימה במיוחד. עם ההגעה לירדן קבוצת החוד פרצה קדימה. אנחנו מצאנו את עצמנו בסוף הדבוקה הראשונה עם כ 100 רוכבים. לאחר חציית הירדן וכביש 918, החל טיפוס לכיוון כפר סורי נטוש, והמשך על שביל סלעי ורטוב ממי מעיינות. המסלול גלש חזרה לעמק ובאזור עין תינה החל טיפוס קשה עם קטעים תלולים וטכניים שגרמו ללא מעט רוכבים לעבור להליכה. כבר כאן הבנו שגל לא צחק. ירידה מהירה ומפותלת הביאה אותנו לתחנת הריענון הראשונה מעל גונן.



 








מטפסים לרמה
מתחנת הריענון טיפסנו מעט בכביש, ואז פנינו צפונה למספר קילומטרים, עד לפנייה מזרחה לכיוון ציר הנפט. כבר בתיאור המסלול שהראה תחנות ריענון בהפרש של 11 ק"מ הבנתי שמדובר בטיפוס רציני. העלייה החלה בשביל נוח יחסית שהפך תלול יותר בהדרגה, ובהמשך הפך לשביל מתוחח ומדורדר בזויות קשות. לא מעט רוכבים הלכו מקטעים ברגל. קצב הרכיבה במקטעים הקשים היה כ5 קמ"ש. במהירות כזאת ההרגשה היא שהעלייה אינה נגמרת, אולם כמו כל דבר טוב, גם העלייה הזאת הסתיימה, בתחנת ריענון שנייה. משם המשכנו בסינגל חביב לכיוון יער אודם, אולם מהר מאד התברר שהעלייה טרם הסתיימה, והמשכנו לתפור עליות עד לגובה900 מטרים מעל פני הים. העלייה נתנה אותותיה ונאלצתי להוריד מעט קצב בכדי להתאושש מעט. לאחר כ3 שעות רכיבה, בתום אחת העליות ביער אודם, פתאום נגלה אלינו החרמון במלוא הדרו. מראה מרנין. משם החלה סדרת ירידות מהירות ומדורדרות לכיוון עמק החולה, כאשר הנוף המרהיב של העמק מולנו. כמה מהירידות הביאו אותנו למהירויות מפחידות. אולם כשחשבנו שתם הטיפוס, השביל פנה דרומה ונאלצנו לטפס עוד סדרה של קירות לא קלים. לתחנת הריענון בשאר ישוב כבר הגענו די מותשים.



 












מישור הכאב
בשלב הזה הגרמין מראה 70ק"מ, כאשר המסלול כולל 110ק"מ. חישוב זריז מבהיר לנו שהיום עוד לא מאחורינו. ואכן, מכאן מתחיל המסלול לתפור כבישים חקלאיים, טיילות בין קיבוצי האזור, חצייה רגלית במימיו הצוננים של החצבני, ובהמשך רכיבה ארוכה דרומה לאורך תעלת הירדן. נופים מדהימים, אבל בשלב הזה העבודה בקצב מהיר לא מאפשרת באמת ליהנות מהנוף. בשלב הזה אנחנו עובדים עם עוד זוג רוכבים, במה שמזכיר מאד רכיבת כביש. בשלב מסויים עוברת אותנו שיירת רוכבים חזקים יותר בהובלת הקטר יוסי פוקר. אנחנו יושבים עליהם, אבל זה קשה וכואב. המהירות היא כ 30-35 קמ"ש. בשלב מסוים מגיעים לנקודה ממנה ניתן לראות את המלון די קרוב, אבל הגרמין מראה שיש עוד 10ק"מ. ואכן עבודות באזור גרמו לשינוי במסלול שכלל רכיבה צפונה של כ5ק"מ לאורך תעלת מים, וחזרה דרומה בגדה השנייה. כשאתה רוכב צפונה אתה רואה בגדה השנייה את רוכבים שכבר בדרך דרומה, וזה לא מראה מעודד. עם סיום הישורת צפונה אנחנו פורשים מהרכבת ואני מוביל אותנו לקילומטרים האחרונים עד קו הסיום.


 


יום מאתגר
סה"כ היום עבר עלינו בשלום. היינו קצת פחות חזקים מאתמול, אבל רכבנו לא רע בכלל וסיימנו בתוצאה יפה. המסלול היה קשוח ומאתגר, ודרש שילוב של כח, סבולת, ויכולת טכנית גבוהה. היה ניתן בפירוש לראות את ההבדל בין רוכבי כביש לרוכבי הרים מנוסים בעליות והירידות הטכניות,  בהם היה יתרון מובהק לרוכבי ההרים. אבל לכבישונים היה יתרון ברור בעליות הפחות טכניות וב40 הק"מ המישוריים בסוף היום. מחר מחכה לנו היום השלישי ואחרון, ששוב יכלול מגוון תוואי שטח – מישורי העמק, סינגלים ברכס רמים, ולא מעט עליות. כולל אחת מאתגרת במיוחד באיזור מטולה.