סיכום היום הראשון של Playtika Epic Israel 2016

 
אווירה גלילית, נוף מדהים, ונחיתה רכה.

סיכום היום הראשון של Playtika Epic Israel 2016

צילום:
תומר פדר, רונן טופלברג, אוריאל כהן, יואב לביא
 מערכת רנר סקנר  www.runnerscanner.com



 



הצמד שלומי חיימי ובן זוגו Martin Gluth מגרמניה הם המנצחים של הסטייג הראשון של פלייטיקה אפיק ישראל לשנת 2016. 555 רוכבים ורוכבות התייצבו על קו הזינוק במלון גליליון בעמק החולה, למהדורה הגלילית הראשונה של פלייטיקה אפיק ישראל.
זוהי תחרות האפיק ישראל הרביעית במספר והראשונה שמתקיימת מחוץ לאזור הנוחות המוכר של רמות מנשה. המעבר לגליל העליון ורמת הגולן פתח להפקה ולמשתתפים תא שטח חדש, נופים מדהימים, אוכלוסייה חמה ומחבקת ועולם שלם של מסלולים ייחודיים ומאתגרים.



 



 



 



מזג אוויר נוח קידם את הרוכבים על קו הזינוק והוביל אותם למקטע חימום בקצב גבוה על שבילים מהירים באזור אגמון החולה ותעלת הירדן.
משם דבוקת הרוכבים, כשבראשם חבורת החוד של רוכבי ה UCI המקומיים והבן לאומיים התחילה לצבור גובה בשיפועים תלולים וממושכים המאפיינים את הגליל העליון, לכיוון חלקו הדרומי של רכס רמות נפתלי. קטעי המסלול בנחל הדישון הטכני ונחל גוש חלב, שהוגדרו ע"י גל צחור יזם התחרות ומתכנן המסלול כ "סטייג התחרות הפותח הקשה ביותר עד כה!", יצרו פער ברור של כ-7 דקות בין חבורת חוד חזקה ומהירה שכללה את שלומי חיימי ובן זוגו Gluth, הצמד ההולנדי/ צ'כי Becking ו Novak, זוג האיטלקים הפייבוריטים Sarai, Deho, והזוג גולדשטיין/ Craven נציגי הסייקלינג אקדמי, לבין דבוקה מעורבת של רוכבי UCI ורוכבי מאסטרס מקומיים.



 


 











 
לאחר צבירת כל הגובה היומי עד מושב דלתון, המגמה השתנתה לאיבוד הגובה המיוחל דרך שבילי עפר מהירים, קטעי כביש קצרים וסינגל יער ביריה בואכה עמק החולה. חבורת החוד המשיכה גם כאן להכתיב קצב גבוה ולרכב בדבוקה צפופה לתוך השבילים החקלאיים, המישוריים והמאובקים של עמק החולה, לכיוון כפר התחרות במלון גליליון.
קו הסיום של הסטייג הראשון דמה יותר לספרינט פינש בתחרות XC עצבנית מאשר לסטייג אפיק של 98 ק"מ. שלושת הזוגות הראשונים התפצלו לרוכבים בודדים בספרינט פיניש מטורף, כששלומי חיימי ו Martin Gluth מסיימים ראשונים כזוג, אחריהם Becking ו Novak, וסוגרים את השלישיה Saraiו  Dehoהאיטלקים.



 















בקטגוריית הנשים, המקומיות מורן תלפז ומגאן בלצר הראו דומיננטיות מובהקת לכל אורך הסטייג מהזינוק עד קו הסיום. אחריהן הגיעוKaren Duff  ו- Melanie Chambers  מקנדה, ואת השלישיה הראשונה סגרו Beth Christiansen   ושרון שחר מארה"ב.  


 











בקטגוריית המסטרס, חצו את קו הסיום מנצחי האפיק מאשתקד, גלי רונן וליאור זך מאור, בדבוקה אחת עם ליאור זהבי ורז יעקובסון. אחריהם נועם שילר וארז שקד.
בזוגות המעורבים ניצחו נעמה נויימן וארז אייזנברג, אחריהם Juan מספרד ו-Patricia מקנדה. את שלישיית המובילים סגרו זוג האנדורו המלכותי, יוליה ודימה רפקין.
בקטגוריית הגרנד מאסטרס האצילה, היו אלה אורן אוזרד ועמוס גרי שחצו ראשונים את קו הגמר, אחריהם רמי ירון ואברהם זמיר. את השלישיה הראשונה סגרו זוהר גלילי וארז וייסבורד.
 
 

 







חווית משתמש צחי אוחובסקי

היום הראשון של פלייטיקה אפיק ישראל 2016 התחיל מוקדם. ביום הראשון עדיין אין דירוג כך שמי שמגיע ראשון למשפך מתמקם בקדמתו, למעט רוכבי uci שמורות השורות הראשונות. לזינוק מקדמת הדבוקה חשיבות גדולה, כך שאני ורועי בן זוגי החלטנו להגיע למשפך עם פתיחתו. יותר נכון אני החלטתי והוא נגרר... השכמה מוקדמת, התארגנות זריזה, ואנחנו בין הראשונים במשפך. לאט לאט מצטרפים עוד רוכבים, וכשהשמש זורחת המשפך כבר די מלא וההתרגשות בשיאה.
 
הבלאגן מתחיל
הזינוק מהיר ואינטנסיבי, כרגיל, ולאחר רכיבה מנהלתית של כקילומטר על כביש הגישה למלון אנו פונים לכיוון אגמון החולה והטירוף מתחיל. אנו פונים לכביש צדדי שהופך לדרך עפר רחבה לכיוון הירדן. הקרקע יבשה ומתוחחת ואנחנו רוכבים בתוך ענן אבק נוראי. די מפחיד. רוכבים מספר קילומטרים דרומה לאורך הירדן, ושוברים מערבה לכיוון שדה אליעזר. בשלב הזה אנחנו ממוקמים בתוך 50 הזוגות הראשונים, וכבר מתחילים להיווצר מרווחים. בהמשך חוצים רגלית מעבר מים מתחת כביש 90 ונכנסים לנחל דישון. למרות הספקולציות שעשיתי בכתבה על מסלול האפיק, מסתבר שעולים בתוך ערוץ הדישון. עליה מתונה יחסית אך עם מקטעי אבנים טכניים מידי פעם. לפחות בהמשך חיכתה תחנת האכלה ראשונה ומפנקת. תדלוק מהיר ואנחנו ממשיכים. במקטעי האבנים ניתן לראות את הבדלי הרמה הטכנית בין הרוכבים, ואנחנו מצליחים לפתוח ולרוץ קדימה. אנחנו רוכבים בקצב מהיר אך לא גבוה מידי. בהמשך מטפסים לאורך נחל גוש חלב לכיוון כרם בן זמרה שם מחכה עוד תחנת ריענון. הקטע האחרון כולל מספר קירות תלולים והקצב יורד. סה"כ כ25ק"מ - כשעה וחצי של טיפוס.



 









 


אחרי העלייה מתחיל הפאן
מכרם בן זמרה אנחנו מטפסים דרך הכרמים ומטעי התפוחים לרמת דלתון, מקיפים את אגם דלתון וגולשים בירידה מהירה בין קברי צדיקים לכיוון יער ביריה. אנו חוצים את כביש 886 ונכנסים לסינגל ביריה. בתחילת הסינגל מחכה קבוצת מעודדים בראשות וורן פרייר ומושיטים לנו בירות קרות. מפתה, אבל אנחנו בזרימה ואפילו לא מאיטים. אנו מטפסים בסינגל ביריה, כאשר בשלב הזה יש כשני זוגות  בקרבתנו. מחוות בת יער הסינגל עובר למגמת ירידה ואנחנו טסים קדימה. הנאה צרופה. בהמשך עוזבים את הסינגל וגולשים במהירות בדרכי יער למעבר מתחת כביש 90 שם תחנת הריענון האחרונה. לפנינו עוד כ-25ק"מ יחסית מישוריים שמתחילים בדרכים חקלאיות, ממשיכים בדרך הנהדרת לאורך נחל מחניים, ומסתיימים באוטוסטרדת אפר של כ15ק"מ. אנו מגיעים לזוג נוסף ועובדים איתם כמה ק"מ עד שבן זוגי נתפס מעט ואנו מורידים מעט את הקצב. בהמשך אנו מצטרפים לעוד כמה זוגות, ואת 15הק"מ האחרונים אנחנו רוכבים בפלוטון מהיר חזרה לכפר התחרות המפנק. מקלחת, בירה, אוכל, וטבילה בבריכת השחייה. התנאים השנה מדהימים.
סה"כ רכבנו כ-95 ק"מ על 1300מ' טיפוס. 4 שעות ו27 דקות. פתיחה מצוינת עבורנו, ללא תקלות. עכשיו נותר לנוח, כי מחר מחכה לנו יום ארוך וקשה של טיפוס לרמת הגולן. לפחות נראה שנזנק מבוקס A – החלק הקדמי של משפך הזינוק.



 




חווית משתמשת- נועה לוריה

אני עם אפיק ישראל מיום היוולדו ובכל שנותיו. רציתי פעם לא להירשם ולא הצלחתי. אז גם השנה, כמו החסידות שחוזרות לקנן כל שנה באותו מקום, לוריה ואני חוזרים לרכוב אותו ביחד. המיקום, כמובן, השתנה: נופים חדשים, דרכים לא מוכרות וכפר רוכבים שעוד לא נראה כמותו. היה פשוט משמח לצעוד ביום רביעי, ערב הזינוק, לתוך כל היופי הזה של מלון גליליון, לפגוש כרגיל את כל הפרצופים המוכרים - והמון חדשים - ולהרגיש שעברה עוד שנה וגל צחור העלה אותנו עוד כיתה. 
לסטייג׳ הראשון הגעתי עם סימני שאלה וחששות. תקופת האימונים, תוכנית האימונים שהיתה אמורה לשאת אותי כמו ספינה אל חוף המבטחים של מוכנות לתחרות, התחילה לשקוע איפשהו באוגוסט, עם הקרסול השבור של הילדה, האמבות של לוריה בייבוא אישי מהודו ועוד צרות כאלה. החיים זה מה שקורה כשאת מנסה להתאמן לאפיק. 
שיחת טלפון מעודדת במיוחד עם המאמן צחור (מאמן של אנשים אחרים כמובן, לא שלי. לי אין) סידרה לי איזה סוג של סירת הצלה מאולתרת עם תוכנית מעודכנת, לצלוח איתה את 3 השבועות האחרונים. כבר הייתי ממש קרובה לחוף, מוצ״ש אחרי הרכיבה הארוכה האחרונה, ואז הגרון, והשיעולים, החלושעס והקרעכץ ואיפה אני ואיפה לזנק לאפיק. 



 
 






 
מתישהו בדרך צפונה, חלחלה התובנה ש ״אם זה טוב ואם זה רע, אין כבר דרך חזרה״, קיבלתי החלטה שאני מפסיקה לפחד, חושבת חיובי, ואוהבת את העולם כל כך חזק שלא תהיה לו ברירה והוא יאהב אותי חזרה. אולי זה מה שעבד, אולי פשוט הבראתי, אבל סטייג׳ 1 הלך ממש טוב, יחסית למצב. 
 זינוק מרגש וכיפי הישר לתוך עמק החולה, שבדיוק התעורר אלינו עם תפאורה מושלמת של זריחה, ערפילים על רקע רמת הגולן וכמה אנפות לקישוט. מישורים מהירים ואני מקפידה על קצב שמרני, בודקת את הרגלים, הריאות והתחושה הכללית. מלא אנשים שאנחנו מכירים מסביבנו, חלקם אפילו חברים טובים, ויש המון שיחות קטנות, פלברות, ריכולים, צחוקים וקשקושים. זה מדליק אותי, כי כיף להיות חלק מהקהילה הזו.
מדי פעם המסוק עם הצלם מלווה אותנו. אני משתדלת לעשות שטויות למצלמה, שלא ישעמם לנו. תכלס - אני שונאת מישורים וממש מחכה לעליות. גם אותן אני לא מחבבת, אבל אחריהן יגיעו הירידות. 


 
 


 
נחל דישון הוא אחד המקומות האהובים עליי וזו פעם ראשונה שאני רוכבת אותו בעלייה. כמה יופי. אני ממשיכה לשמח את עצמי.
לוריה מתפקד למופת. קשוב, מדויק, מציע ג׳לים ומחליף לי בקבוקים וכשהוא בורח קדימה עם כל מיני בני שיחה מזדמנים הוא גם תמיד חוזר. יש לנו כבר ניסיון עתיק יומין ביחד ומסתבר שזה באמת באמת עוזר. 
עוד עליות ועוד עליות, נופים דרמטיים מעל גוש חלב ואני ממשיכה לשמור על אווירה טובה ביני ובין העולם. אני מלאה שטויות. אני שרה, ומקשקשת, ואומרת לכל מי שמגיש לי משהו בתחנת ההאכלה או מצלם אותי שאני אוהבת אותו/ה. זה דווקא אמיתי - כזה כיף לקבל מהאנשים הטובים האלה את כל הנשמה והעבודה הקשה שלהם, פשוט כדי שנוכל להנות. 
בסוף, אחרי כל העליות, מגיע סינגל ביריה הנהדר. כמה חיכיתי לו. עוצרים ל-30 שניות בזולת הבירה המסורתית של וורן וזיו (״החנווניה״), כמה שלוקים של Black Wych ויאללה, איפה פה ה-flow שהבטיחו לי.


 





 

כרגיל, תקוותיי שהרוכבים האיטיים יסייעו לנו קצת לעקוף מתבדות. (חברים יקרים, אחיי לספורט - אני לא מפריעה לכם בעליות, תהיו אנשים טובים ותנו לעקוף בסינגלים). אבל אני מצליחה לעקוף פה ושם ולשמור על זרימה כיפית ושמחה. 
 יש מצב שדווקא בגלל החששות והשמרניות רכבתי יותר טוב. היות והתוצאה לא ממש מעניינת אותנו אבל לסיים זריז ולהתחיל עם הבירה דווקא כן, דרוש משחק עדין בין מאמץ ודחיפה לבין שמירה על עצמי ואיפוק. למרות קצת לחץ בחזה ושיעולים מחרחרים מדי פעם, אני מגלה שהכל הולך בסדר. רק להמשיך ככה וזהו, היום נגמר.
זהו, ירדנו מההר ונשארו רק עוד איזה 15 ק״מ של מישור, לחלוטין מיותרים מבחינתי, עד קו הסיום. במקום להיכחד כנהוג במקרים כאלה, אני נותנת ללוריה הוראות מדויקות לקצב, שומרת על שיוט לא מהיר ולא איטי מדי, צוללת למצב מדיטטיבי מרוב שעמום ו-זהו. קו סיום. 
היה סטייג׳ מרהיב, רחב וגדול ומגוון. תחנות האכלה נהדרות וצוות מקסים. בכפר הרוכבים מחכה לנו ברכה מפוארת, טבילת קרח ובירה צוננת. לא רע. לא רע בכלל. 
בואו לא נדבר על מחר, טוב?


 



 



יצאתי לצוד לי רוכבת או שתיים שיספרו קצת על היום שלהן:
 
תהילה וולף, מגיעה מתחום הטריאתלון. 7 שנים על אופני הרים אבל זו תחרות המרתון הראשונה שלה ופעם ראשונה שהיא מתחרה עם הבן זוג שהוא גם בן זוג בחיים - אלון שפר

תהילה, איך היה לך היום?
״עליות לא קלות. רכבתי עם אלון שתמך בי כל הדרך, משך ושבר לי את הרוח.  באזור הסינגל נתפסו לי שרירי התאומים, כאב לי ולא יכולתי לעמוד. ישבתי כמעט את כל הסינגל! אבל האירוע מדהים, מושקע ברמה בינלאומית, הכל מתוקתק וברור, אי אפשר לטעות, נקודות ההאכלה בדיוק במקום ובזמן. פשוט חגיגה. 
ומה מחר?
״זו התנסות ענקית בשבילי בתחרות באורך כזה. עברנו שליש - יהיה בסדר!״


 







קארן דאף, מטורונטו, קנדה, רוכבת בזוג נשי עם מלאני צ׳יימברז שכותבת למגזין Mountain Life. מאמנת אופני הרים לבודדים ולקבוצות נשים ושגרירה של ספשלייזד קנדה.  

איך היה לך היום?
״חוויה ענקית, ממש נהדר. הנופים היו מדהימים והוציאו מאיתנו קריאות שמחה. ראיתי סרטונים מהשנים הקודמות וידעתי בערך למה לצפות. הבנתי שהתנאים כאן שונים מאד מאצלנו, הרבה סלעים ושטח יבש, אבל דווקא הקיץ החם והיבש שהיה בקנדה הקל עלינו להגיע מוכנות. היה קשוח ואני יודעת שמחר יהיה קשוח יותר, אבל הצלחנו לא רע. זה מרוץ הזוגות הראשון שלי איתה, אבל התאמנו ביחד בחודשים האחרונים ואנחנו עובדות ביחד ממש טוב - דוחפות זו את זו ועוזרות שמה שצריך. לא היו לנו ציפיות גבוהות, פשוט באנו לזנק ולראות איך ילך. היה קשה בעליות ואז קיבלנו פרס בירידות הזורמות והמהירות - היה כיף!

איך את מרגישה לגבי מחר?
מתאוששת כרגע, כבר שתיתי בירה אחת, אוכל, מנוחה ונראה איך יהיה בבוקר! אני בטוחה שלא יהיה פשוט אבל ממש כיף.