טיול צוות we:Ride Slovenia 2016

we:Ride Slovenia 2016

טיול צוות המגזין לאלפים היוליים בסלובניה


 
צילום: אילן שחם 


ביננו חודש מאי הוא אחד החודשים המיותרים בשנה. הוא אמנם מגיע לרוב אחרי חופשת הפסח ומוציא את ההורים מעבדות החופשה לחרות מערכת החינוך, ונכון, הוא גם נותן ליהנות (על הנייר) מכמה ימים במז"א נוח (ויש אפילו מעט ירוק פה ושם). אבל בעיני רוכבי השטח הוא מעל הכל  ציון דרך להתחלה של הסוף. סוף הקרירות השפויה ותחילת ה"שריפה", סוף אחוזי הלחות החד ספרתים ותחילת הרכיבה במרק, סוף ה"כיבוש" ותחילת הדרדרת. בדיוק אז, בסוג של תזמון מושלם נועם תדהר מ"אקו אדוונצ'ר" הציע לנו פרויקט ייחודי. "מה אתם אומרים על טיול של צוות המגזין לסלובניה?". אמרת סלובניה? זה רחוק באירופה? זה בצבע ירוק? יש שם אדמה לחה? עצים? ירידות? רכבלים/ הקפצות? "כן, וכן וכן וכן"! זה לא שאנחנו לא חובבי ציון, להפך, כל חודש אנחנו נותנים ציונות אמתית על הסצנה המקומית ונהנים מכל רגע. אבל אתנחתא קלה מהדרדרת והלחות לטובת גשם קל רק תועיל, בטח אם מוסיפים לזה את ההזדמנות לגיבוש חברתי אינטנסיבי של הצוות.


 
צילום: אלון רון 
 
צילום: אלון רון 

כמה סגירות קלות ועקרוניות עם נועם והצוות המקומי על אופי הטיול הספציפי ועל הלוגיסטיקה המורכבת של לשכן חבורה של יותר מידי חפרני אופניים בחווה אקולוגית אחת, ובום. 15 איש מעמיסים ארגזי אופניים לתוך נגרר סטייל פורמולה1 בשדה התעופה בווינה בדרכנו לגבול אוסטריה סלובניה.

 
צילום: אילן שחם 

 
 
צילום: אילן שחם 


חזון, אקולוגיה ותרבות אופניים
הגבול המשותף והשכנות למדינות כמו אוסטריה, איטליה, קרואטיה והונגריה הוליד במשך מאות שנים ערבוב של השפעות אשר יצרו מדינה ייחודית ושונה מהמדינה המזרח אירופאית הטיפוסית. מהחוף הים תיכוני בדרום ועד האלפים היוליים בצפון מציעה סלובניה הזעירה מגוון גדול מאד של תכסיות ואזורי אקלים שונים, חלום לכל רוכב הרים או כביש באשר סגנונו. האזור בו התמקדה החופשה נמצא בטבורם של האלפיים היוליים, סמוך מאד לגבול האוסטרי. איזור הררי ומיוער מאד משובץ מספר עיירות וכפרים בדלילות רבה שביניהם מחברים יותר מ-1500 ק"מ של שבילים, חלקם הלא מבוטל סינגלים!! למרות היותה מדינה מיקרוסקופית בממדים אירופאים, מצליחה סלובניה למצב עצמה כמעצמת רכיבה ולהוציא משורותיה כמה רוכבי הרים כישרוניים ב XC ב DH ולאחרונה באנדורו.


 

צילום: אילן שחם




צילום: אילן שחם 




צילום: אילן שחם 



צילום: אילן שחם

אחד המנועים העיקריים של סצנת הרכיבה הסלובנית הוא  Dusan Strvci, או דיקסי כפי שכולם קוראים לו. דיקסי המארח שלנו, גבר קטן קומה באמצע ה-50 של חייו, פתח כבר לפני כ-15 שנים מלון בוטיק לרוכבי אופניים בצ'רנה העיירה הגדולה ביותר באזור האלפים היוליים. תרבות אופניים לא ממש הייתה אז, אבל האיש חלם רחוק ובעיקר לא פחד. במשך השנים התאספה סביב האיש קהילה לא קטנה של רוכבי אופניים מקומיים אשר מיפו, בנו, תחזקו ובאופן כללי הפכו את האזור לפנינת אופניים מהזן המשובח ביותר. לפני כשבע שנים מכר דיקסי את המלון ורכש חווה מבודדת על אחת מהגבעות הירוקות והמדהימות כ-20 דקות נסיעה מהישוב הקרוב ביותר. החווה האקולוגית/ אורגנית מנוהלת ע"י דיקסי ובני משפחתו כמשק אוטרקי (משק המספק את צרכיו באופן עצמאי). דיקסי ובני משפחתו יחד עם מספר מצומצם של עובדים (רוכבי אופניים כמובן) מייצרים את המזון ואת הצרכים התפעוליים באופן עצמאי לחלוטין, בכלל זאת החשמל שהחווה צורכת (לצורך חיבור WIFI שאפשר לראות את הפרלמנט בסטרימינג באחלה איכות...). החווה הפכה כמובן למלון האופניים החדש והמדהים של דיקסי, רק הפעם לא במרחק של 15 דקות רכיבה ארוכות מהסינגל הקרוב, אלא על\ בתוך מערכת סינגלים ענפה (40 ק"מ) הכוללת את כל הדה בסט המקובל ואף מעבר לו, מ XC ועד אנדורו אגרסיף...


 

צילום: אלון רון 




צילום: אלון רון 



 צילום: אלון רון 


 
we:Ride עושים את סלובניה
לכאורה לא פשוט לתפור חבילת חופשה לערמת "מקצוענים" (דלשמטה) עם טעם מגוון ברכיבה וקלומטר'ז לא קטן ברקורד שלהם על סינגלים ופארקים בעולם. אבל שהחופשה מוגדרת כעבודה ואיש קצר רוח/ אנטי דמוקרט משמש בתפקיד העורך הראשי והממשק מול נועם, הדברים מתנהלים בזרימה... החופשה שתפר לנו נעם התבססה על מתכונת של טיול כוכב באזור שסמוך לחווה- או יוצאים ברכיבה מהחדר או הקפצות באזור. בכל מקרה כל יום מסתיים תמיד בחווה ולרוב בריטואל קבוע. ארוחת ערב ביתית ואורגנית (בשבע וחצי בדיוק), תצוגת היבול היומי ממצלמת הקסדה הרבות מידי, וכדיז'סטיף סרט ביזאר כלשהו. ככלל, ההובלה וניהול החופשה מתבצעים ע"י צוות מקומי, במקרה שלנו הבן הפרטי של דיסקי, אניי- בחור מקסים, מדריך מעולה ורוכב מוכשר. כל התאומים, התפירות והליווי ע"י ובאחריות אקו אדוונצ'ר.



 
 צילום: אלון רון 

 
 

צילום: אלון רון 


צילום: אלון רון 

האווירה במלון אינה משתמעת לשתי פנים, זה אינו עד מלון/ אכסניה אשר מארח לעיתים רוכבי אופניים, זהו מלון של רוכבי אופניים! הכול בבית החווה רחב המידות סובב סביב ה"אלמנט". מכל הקירות ניבטות תמונות של רוכבים מקומיים על שבילים באזור, חלקי אופניים במצבי צבירה שונים מהווים את האלמנט העיצובי המוביל, מתקני עגינה לאופניים בשלל צורות מקיפים את המבנה, עמדות טיפולים ושטיפה עם מגוון כלי עבודה, חדר יבוש ציוד, ברושורים, מפות ואיך לא, ציוד לקניה לאלה שלא יכולים בלי תנועת אופניים יומית בעו"ש. למרות מחסור בקרני שמש ישירות לעיתים, המקום והאווירה שבו מכניס את המתארח לסוג של "דודת" (חשק חסר מעצורים) רכיבה, כך לפחות אנחנו הרגשנו בזמן השהות שם.


 

צילום: אילן שחם




צילום: אילן שחם 


צילום: אילן שחם 


חופשת החמישה ימים שלנו התבססה ברובה על רכיבה באזור עמק הפרוולה, אזור הררי ומיוער (כמובן) המאופיין בסינגלים פראיים יחסית, עתירי שורשים, סכינים וסווצ'בקים כשלתחילתם תמיד תוביל עליה כזאת או אחרת. יום אחד מהחמישה הוקדש כולה לרכיבה באזור הר פצ'ן (Peca) בגבול אוסטריה סלובניה. על ההר הגבוה באזור(1731מטר) שפסגתו בולטת וניבטת כמעט מכל מקום באזור, בנה דידי שניידר אחד הבנאים המוכשרים והמפורסמים בעולם את ה Flow Trail הארוך באירופה. 12 ק"מ של שביל זורם, בנוי ברמים, טייבלים ורולרים בדיוק גרמני מוקפד. עם הדבר הזה מאבדים בכל ראן 1005 מטר ברציפות!! (רכיב בגשם/ שמש/ הוריקן) הרכבל נפתח ב 9:00 ונסגר ב 16:00 את המתמטיקה של המרחק והירידה המצטברת אנחנו משאירים לכם...


 

צילום: אילן שחם 




צילום: אילן שחם




צילום: אילן שחם


צילום: אלין שחם


בכל אופן בכתבה שלפניכם לא תקבלו הפעם סיפור דרך עם תיאור מדויק של כל יום, אם אתם מתעקשים בכל זאת, אז כל יום בחופשה היה יותר מושלם מהיום שלפניו. הפעם בחרנו להביא לכם את החוויה האישית של כמה מאתנו, חוויות שנצרבו ולטעמנו משקפות יותר מכל את מה שהיה שם בסלובניה ביוני 2016.  
עכשיו סרט:



 
צילום: טל רוזוב, עדי גיא, עדי בלן, אילן כרמל, אריק פלדמן, אופיר יהב, פבלו קושניר
עריכה: דותן הלוי



 
סלובניה 2016 – זיקוק של זיכרונות/ עדי בלן כתב ובוחן אופניים
בסופו של דבר, חוויות מתמצות, לפחות אצל כותב שורות אלו, לסדרת תמונות סטילס, מקסימום סרטוני 5 שניות סטייל אינסטגרם שנצרבים בזיכרון ולא מרפים. זיכרונות מתוקים לצד זיכרונות כאב – מעין זיקוק של הזיכרונות כולם לפריימים בודדים מיוחדים שלא נמחקים. טיול we:Ride לסלובניה בחודש יוני, צרב כמה תמונת בכונן הקשיח שלי, תמונות שאני מקווה שלא ימחקו לעולם.



 
      
צילום: אלון רון


צילום: אלון רון


תמונה ראשונה – הפתעה:
הימים ימי אמצע אפריל, רכיבת מגזין שישי שגרתית, מטפסים עליה לבנה משמימה בחורשן, משמר העמק או בהרי ירושלים, מי זוכר?!, בדיחות והלצות רגילות עפות באוויר בתקווה להעביר את הזמן עד פרץ האדרנלין הבא, לפתע הברקה במוחי הקודח, פונה לעורך פלדמן בשאלה ספק קביעה: אז מה עם איזה טיול בחו"ל השנה? התשובה מפתיעה ואני נותר עם לסת שמוטה: "מה? לא עדכנתי אותך עדיין? שריין את תחילת יוני, טיול מגזין עם נועם תדהר לסלובניה!" – לא חלפו 48 שעות ופרטי דרכונים הוחלפו, טיסות הוזמנו, אישורים מהבוסיות ניתנו, ועכשיו נותר רק להמתין...



 

צילום: אלון רון


צילום: אלון רון

תמונה שנייה – נתב"ג:
3:30 לפנות בוקר, אחרי התקף חרדה קטן שכלל מחסום חנייה תת קרקעי שמסרב להיפתח וטעות ניווט אחת בדרך לחניון ארוך הטווח, פוגשים את כל חברי המערכת בצ'ק אין, פרצופים מוכרים ואהובים לצד כאלה שרק השמות מצלצלים... שמח במיוחד לגלות שגם דנצי (דן דורון) האיש והזקן מצטרף, זה מבטיח שיהיה אחרי מי (לנסות) לרדוף בירידות, או-ייה!

תמונה שלישית – סינגל ראשון:
הירוק הזרחני שוטף מכל עבר, אחרי 12+ שעות בדרך ועוד איזה 20 דקות טיפוס בדרך יער, אניי המדריך מכניס אותנו לסינגל ראשון בפארק הביתי של החווה. נותן לדןדן את הכבוד (סדר טכני זה א' ב' של ג' ד') ומנסה לרדוף. האדמה רטובה מגשם האתמול ועם זאת מייצרת אחיזה לא הגיונית, זה ה Loam  הזה שכל הקנדים מקשקשים עליו כל הזמן.. הולי שיט אלה הולכים להיות 5 ימים טובים...



 

צילום: אלון רון




צילום: אילן שחם


צילום: אילן שחם

תמונה רביעית – Flow Trail:
אז נכון, על השביל הזה פנטזתי וריירתי כבר על כמה וכמה סרטים שלו ביוטיוב, אבל הדבר האמתי פשוט לא הגיוני. אם הייתי מייצר שביל כזה במשחק מחשב היו פוסלים אותו על חוסר ריאליזם... 20+ דקות נטו של ברם-טייבל, ברם-ברם-טייבל.
הסקי-פס שלנו טוב רק עד השעה 14:30, פבלו ואנוכי מגיעים לתחנה העליונה ב14:12 דקות. יודעים שהסיכוי להגיע בזמן למטה קלוש אם בכלל, גשם מתחיל להתחזק, מסתכלים עין בעין ובלי לומר מילה שנינו אומרים בלב, פאק איט. ויוצאים לראן רצוף בלי עצירה שלפחות אני לא אשכח.. וכמובן שמאחרים ב6 דקות את הזמן האחרון של הרכבל.. נו טוב...



 
         
צילום: אילן שחם 



צילום: אילן שחם




צילום: אלון רון 

 


תמונה חמישית ואחרונה – UCI DH World Cup
המיניבוס בדרך חזרה לשדה בוינה, בפורט וויליאם בסקוטלנד עוד מעט מתחילים לזנק הטופ 20 בסבב ה DH  העולמי. קשיי קליטה נרשמים עם המחשבים הניידים בקדמת המיניבוס, סחבק שולף את הנקסוס 6, מקריב את מה שנותר מחבילת הגלישה ומתחבר לרדבול TV. אט אט כל המיניבוס מתמקם מאחורי מסך 6 אינץ' קטנטן, ובעזרת אלוהי ה LTE האוסטריים מייצר את אחת מחוויות הצפייה הכיפיות ביותר שנרשמו בשנים האחרונות.



 
 צילום: אילן שחם


 

אופוריה בסלובניה/ אילן כרמל- בוחן אופניים והוגה דעות
כשעלה רעיון החופשה, השאלה הראשונה ששאלתי היתה "מי מגיע", לאחר התשובה המפורטת שכללה את רוב חבריי לרכיבה מאז שהייתי בש"ש, עניתי "תרשום לי אחד סלובניה אחד בבקשה... אבל תגיד אריק יהיה שם גם מישהו מהטופ? מישהו שיביא סוף סוף קצת סטייל לתמונות?" לאחר שתיקה נעלבת השיב לי אריק בחמיצות "יהיה דן דורון", וניתק ביובש.
בשבועות הבאים שלפני הטיסה המשיכו וזרמו תמונות ומיילים מנועם וחבורת האקו, אנחנו דיגמנו את האופניים איש איש ברמת הפדנטיות שלו (זרקתי מה שיש לארגז קרטון) ורק חיכינו למטוס שיבוא ויקח אותנו לירוק הירוק הזה שאנחנו בלבנט כל כך משתהים ממנו. למעשה הספק היחיד לפני הטיסה היה באיזה מבטא יבחר פיטר שלנו להשתמש הפעם כדי להזדהות עם המקומיים.
מסתבר שמבטא רומני בתוספת ח' רפויה עושה את העבודה – נסו לדמיין את סרג'יו קונסטנזה מתריע על "טחניקל סקשיין", אז זהו.


 

צילום: אילן שחם



צילום: אילן שחם



צילום: אלון רון

 
 
ואכן, כבר מהרגע הראשון בו נכנסו לחווה/מלון אופניים המדוגם של דיקסי (אגב, לא זה מהכנפיים בתוצרת הארץ), התחלנו לקלוט כמה טוב זה הולך להיות: נוף מטורף - צ'ק!  טמפרטורה אירופאית קרירה - צ'ק! מסלולים מדהימים ישר מהחווה – צ'ק!  ואחד הר פצן אוסטרי גדול וגבוה, מציץ אלינו מרחוק וקורא לנו להגיע למסלול הכי זורמני או באוסטריה או באירופה.
במשך חמשת ימי הרכיבה הבאים טיפסנו הרבה וירדנו המון, הזענו, נרטבנו, דיוושנו, החלקנו וכמובן אכלנו ושתינו כיד הקייזר האוסטרי. החברה התנהגו למופת למעט צחי, נסיך הסייקלוקוס הצנום, שביאס קצת כשגילה יכולות אנדורו מתקדמות על אף כושר של מתחרה קרוס קאנטרי מהעילית.
צוות הצלמים הסופר מקצועי שליווה אותנו – אילן שחם, אלון רון וטל רוזוב סחבו בתיק הגב שלהם משקל עודף שהיה גורם לי לפקפק כל בוקר אם לצאת בכלל, ובכל נקודה ראויה לפוטו-אופ רצו לפני המחנה התמקמו, לחצו ושידרגו לכולנו את החוויה.



 

צילום: אילן שחם




צילום: אילן שחם



        
צילום: אלון רון 



צילום: אלון רון 


      
צילום: אלון רון 


 
ואם כבר שדרוגים, בין כל שאר הליצנים, בלט במיוחד שחר מיליס שלנו שכל קליפ שצילם זכה לרצועת לייב-קומנטרי מצחיקה עד דמעות בה הוא מנתח את כל הקווים, הפשלות והביצועים הפחות טובים של כל מי שרכב לפניו. אישית, ומכיוון ששוב הפלאתי בביצועים בינוניים ומטה, התעקשתי לא לצאת לפניו להבא...
אחרונים חביבים הם צוות המדריכים המקומיים, שגם בנו חלק ניכר מהסינגלים המעולים באיזור. אלה מייד הבינו עם מי יש להם עסק ותפרו מה שצריך לתפור כך שכל יום נגיע לארוחת הערב רצוצים אך מרוצים, מלאי חוויות ורעבים לעוד... בזכותם תיזכר לי לנצח הקפדנות הסלובנית להתריע על כל דרופון מתקרב בפני כל רוכב ורוכב....  "טחניקל סקשיין" !!!



 

צילום: אלון רון 




צילום: אלון רון 



צילום: אלון רון 

 
 
אנדורו זה לכוסיות/ צחי אוחובסקי- בוחן XC/ מרתון, ראש תחום גראבל
כשאריק (פלדמן) התקשר להזמין אותי לנסיעה לסלובניה היו לי כל הסיבות בעולם לסרב באלגנטיות: 1. באותו סופ"ש התקיימה מסיבת חברים שווה במיוחד במדבר שלא רציתי להפסיד 2. כבר שנים שאני לא רוכב עם מגינים ואופניים עם מהלך בולמים ארוך (קוראים לזה אנדורו עכשיו??), הם ממני והלאה. 3. אני לא ממש מכיר את רוב חברי המערכת ומעולם לא רכבתי איתם, בטח שלא מספר ימים רצוף. 4. איזה מין יעד רכיבה זה סלובניה? אם כבר אני מוציא כסף על נסיעה לחו"ל אז שיהיה על איזה יעד 'נחשב' או 'מוכר'. אחרי גמגום קל, אמרתי לאריק שאני צריך לחשוב על זה, ובכל מקרה, אם כן, התנאי הוא שהוא דואג לי לאופניים מתאימים.



 
צילום: אלון רון 



צילום: אלון רון 



צילום: אילן שחם


ככל שחשבתי על זה יותר הבנתי שאני צריך ללכת על זה. הרי במקור אני רוכב טכני ולמרות שאני כבר לא רוכב אול מאונטיין אני עדיין מאד אוהב את האדרנלין, וזאת הזדמנות מצוינת לגעת שוב בתחום. זאת גם הזדמנות מצוינת להכיר סוף סוף את כנופיית we:Ride. וזוהי הזדמנות לבקר במדינה חדשה, ובכלל, במזרח אירופה שם עוד לא ממש יצא לי להיות. ולגבי המסיבה במדבר, תהיה גם בשנה הבאה...
עם רוח גבית מהמשפחה התחלתי להתכונן נפשית, וציודית – ג'ריס חדד יבואן אופני Cube תרם את אופני הסטריאו 140 שנבחנו במגזין מאי (הגישה החיובית והעזרה שלו ראויים להערכה), DAA  סיפקו תיק נסיעות של PRO למבחן, ונימי חברי השלים לי ציוד אול-מאונטיין חסר כמו מגינים, מכנסי רכיבה וקסדה.



 
   



 

צילום: אילן שחם




צילום: אילן שחם

 
 

נראה די נחמד סלובניה הזה
בעצירת הריענון הראשונה על האוטוסטרדה האוסטרית, שכללה שניצל וינאי מדושן ובירה צוננת, הבנתי שכנראה עשיתי בחירה נכונה. כשהגענו לחווה בסלובניה זה כבר היה ברור מעל לכל ספק. החווה המבודדת בהרים, הנוף המדהים, והכנסת האורחים של בעלי המקום רק העצימו את ההרגשה. תוך שעה מההגעה כבר היינו עם אופניים מורכבים מוכנים ליציאה, ולאחר עלייה של כחצי שעה קיבלנו ישר לפנים את הסינגלים המדהימים שהחבר'ה האלה בונים אצלם בחצר. הרכיבה הראשונה גם נתנה תחושה ראשונית של הקבוצה והבדלי הרמות – מי חזק, מי מהיר בירידה, ואיפה אני ממוקם. כשרוכב כמו דן דורון, אתו כבר יצא לי לרכב בעבר במורזין, נמצא בקבוצה, ברור שזה הולך להיות מהיר. להפתעתי כמה מחברי המערכת הוכיחו שהם יכולים לשבת עליו בצורה יפה. אישית הבנתי שמבחינת כושר אני כנראה במצב טוב יחסית, ומבחינת טכניקה ומהירות בירידות אני במקום טוב באמצע. כנראה שלא אעשה בושות.



 

.


צילום: אילן שחם







צילום: אילן שחם



הטעימה של הרכיבה הראשונה, ולאחריה הבירות בחווה וארוחת הערב, הכניסו את כולם למצב רוח מצוין. בימים הבאים הרכיבות הלכו והשתפרו, וגם ברמה האישית הרגשתי יותר ויותר ביטחון וחיבור לאופניים ולסגנון הרכיבה. סה"כ רכבנו בתא שטח קטן יחסית על גבול אוסטריה, כולל מעבר באחד הימים למסלול הFlow trail בצד האוסטרי של הר פצן. Alej המדריך שלנו הוביל אותנו בבטחה, תוך דאגה (לפעמים מוגזמת) לביטחוננו. כבר הייתה לנו בדיחה פרטית של קריאת “technical section” כל פעם שהשביל נהיה טיפה תלול. המסלולים ברובם זורמים, כאשר פה ושם יש מקטע תלול יותר, מחורץ, או סתם על שפת תהום. שטח מגוון ומהנה. והירוק, הו הירוק – הכל צבוע בצבעי ירוק עז, פרחים פורחים, ושמיים כחולים כמו גלויה.


 

צילום: אלן שחם



צילום: אילן שחם



      
צילום: אילן שחם
 
 

צילום: אילן שחם 


 
מדהים היה גם  לראות איך המקומיים מכבדים את היער, את החקלאים שהמסלול עובר דרך החוות שלהם, ואת החוק. מסתבר שבסלובניה רוב האדמה פרטית והרכיבה מותרת רק באישור בעלי הקרקע. המדריך דאג להנחות אותנו כל הזמן  - היכן לשמור על שקט, היכן לרדת מהאופניים, היכן לרכב בטור אחד על מנת לא להשאיר סימנים, סה"כ היינו די ממושמעים.
יצא לי לרכב הרבה באירופה, ביעדים שונים. המגוון רחב ומגוון וקשה לקבוע היכן יותר טוב והיכן פחות טוב. בעיני הייחוד של היעד הזה הוא האותנטיות שלו והניתוק היחסי שלו. אין כאן עיירה עם אפשרויות בילוי, אלא חווה שקטה המציעה רכיבות חווייתיות ונפים מדהימים, ועונה על כל הצרכים הבסיסיים והמאפשרים להתרכז ברכיבה ובחברותא. יעד אידאלי לקבוצת חברים חובבת שבילים\ אול מאונטיין שמחפשת טבע ואוירה יותר מדרופים ובייק פארקים בנויים.



 

צילום: אלון רון




צילום: אלון רון 


 
 
סלובניה לנשמה/ אופיר יהב- כתב ומפיק שטח
כל אחד חייב לעצמו את המשהו שעושה לו טוב. השגרה של עבודה - בית - עבודה - בית עבודה - רכיבת לילה - בית וכו' היא כמובן מבורכת אבל יש רגעים בחייו של אדם שבהם הוא צריך לומר לעצמו : "עד כאן".
השגרה הבטוחה והחמימה צריכה להישבר. מספיק עם המוכר והידוע. גם אם זה בן שמן.
הגיעה העת להפליג למחוזות חדשים.
פעם באמת היו מפליגים. ממש באנייה על גלים. ימים ושבועות שלמים. ואת כל הדרך הזו היו עושים ומשקיעים אבל... בלי לקחת אופניים. מקסימום היו לוקחים מעט טבק ללעיסה, רובה מוסקט ושעון כיס.
אבל היום ? מפליגים במטוס כשהאופניים ארוזים בבטנו, ואילו אצלנו ארוזים בבטן אותם פרפרי התרגשות.
היעד: סלובניה.



 

צילום: אלון רון 




צילום: אלון רון 

 

הלוגיסטיקה פשוטה מאד: אריק מציע, אני מאשר. שיחה קלה עם נועם והכל מסודר. אורזים תיק עם ביגוד וציוד רכיבה, אורזים אופניים, אורזים חבורת חברים טובים. וזהו. בעצם יש לזכור שאת הוויסקי לוקחים אתנו ולא מפקידים למשמורת במחסני "שום דבר לא בחינם" של הדיוטי פרי.
יום הטיסה הגיע.
בשדה מתאספת קבוצה של תימהוניים עם ארגזי ענק שחיוך מוזר מרוח להם על הפנים. מחכים לכולם ... כולם פה. בדיקה ביטחונית, צק אין, דרכונים, ויסקי, ויאללה ממריאים.
פטפוטי ועדכוני אופניים כל הטיסה וכבר נוחתים. נסיעה למלון הנמצא בסביבות העיר צ'רנה - וביעד מחכים לנו בזרועות פתוחות.
מתמקמים, מרכיבים את האופניים, מתלבשים וכבר אצה לנו הדרך לסיבוב טעימת המקום. המיקום של המלון הוא מאד מיוחד. לא בעמק וגם לא ממש בפסגה. אפשר לצאת לטיפוס אבל גם אפשר להתחיל מייד ליהנות מהירידות. רק תבחרו. באחד המסלולים עברנו ממדינת סלובניה לאוסטריה. כל מה שהיה שם לסמן את הגבול הוא חתיכת אבן ... אבן! מתי אצלנו ?
המסלולים המדהימים משלבים לא מעט טיפוס עם הירידות כיפיות, זורמות ומהירות. השבילים בחלקם הגדול נבנו על ידי המקומיים ביד אוהבת ומקצועית. השבילים זורמים, מתפתלים, מהירים ומאד מאד כייפים. איזה כיף להם שתמיד אפשר לסמוך על הגשם שיבוא וישאיר אותם מהודקים.



 
       
צילום: אלון רון 




צילום: אילן שחם 


        
צילום: אילן שחם


באחד מהימים רכבנו בהר פצן. בנוי שם ה FLOW TRAIL הארוך באירופה - כ 12 ק"מ של ירידה. מאבדים המון גובה אבל מתכנן השביל דידי שניידר דאג שנרגיש כאילו אנו ברכבת הרים. השביל בנוי לתלפיות. שיפועים מתונים אבל כאלה שיספקו לך מהירות וריגוש, פיתולים עם WALL RIDES המחושבים ובנויים בקפידה. טייבלים לאורך כל הדרך והיא ארוכה ארוכה עד למטה. את קריאות הגיל לא ניתן להחניק לאורך זמן וכך אתה מוצא עצמך צוהל בקול למראה כל עיקול ושינוי כוון.
החזרה לעיר צ'רנה הייתה דרך שבילים צרים העוברים באדמות פרטיות (שששש... אסור להרים את הקול - בעל הבית יתעצבן...). לבד מהתפאורה המדהימה שמספק האזור הירוק ירוק מאד הזה, השבילים הנהדרים וה FLOW TRAIL המופלא, חשוב שתהיה חבורה של חברים טובים שיודעים לצחוק וליהנות ביחד כי אחרי הכל באנו לשם כך.
נגמר. הספקנו עוד לעשות סיבוב בוקר שכלל עוד מהשבילים של המקומיים שיורדים מפותלים לזורמים עד לעמק, ועוברים במקומות שנדמה לך כי אתה בג'ונגל טרופי. קינחנו בטיפוס ארוך בחזרה למלון וזהו. הגיע זמן לארוז. תחושת "יש לי טעם של עוד" חזקה משתלטת עליך עד כי אתה מבטיח לעצמך שלכאן אני בהחלט חוזר. הוי געגועים לפצן.



 
צילום: אילן שחם



   


ממשיכים לגלות את סלובניה/ טל רוזוב, כתב, רוכב בתודעה
הטיול של we:Ride הביא אותי זו השנה השלישית לסלובניה. הפעם הגעתי כחבר צוות המגזין ורוכב, אך לרוב אני שם כמדריך בצוות של אקו Advneture. אפשר להגיד שאת סלובניה אני כבר מכיר, גם כיעד לטיולי AM עתירי אקשן וגם לטיולים רגועים יותר – אבל החלטנו שיש עוד הרבה מה לגלות ומיד אחרי שצוות המגזין נסע הביתה, יצאו לעוד מסע קצר כדי למצוא שבילים חדשים ואתרי רכיבה נוספים.
סלובניה לוקחת את תיירות האופניים שלה ברצינות והענף כולו בתנופה כלל ארצית שכולל בניה של פארקים ייעודיים על בסיס אתרי סקי וגם פתיחה והסדרה של שבילי רכיבה מסורתיים יותר, ללא תמיכת מעלית, או מה שנקרא אצלנו All Mountain אמיתי.



 

צילום: אלון רון 
 

צילום: טל רוזוב



 
צילום: טל רוזוב

 
עזבנו את אזור החווה של דיקסי על הגבול האוסטרי ויצאנו בנסיעה לאחד מחבלי הארץ היפים ביותר בסלובניה – עמק סוצ'ה.  העמק קרוי על שם הנהר שזורם לאורכו, שימש בעבר כקו הגבול בין איטליה לאימפריה האוסטרו-הונגרית וגם כקו עימות אלים ומדמם במלחמת העולם הראשונה, כיום הוא מהווה אתר תיירות פופולרי בעיקר בקרב חובבי ה-outdoor. סקי, שבילי הליכה, רפטינג, בילוי משפחתי בטבע ועכשיו גם אופני הרים. העמק מאופיין במספר כפרים ועיירות קטנות שמהן ניתן לצאת לרכיבות, ומשני הצדדים הרים עם הפרשי גובה של סביב 1,000 מטר. את הדרך למעלה ניתן לעשות בהקפצות לפחות באופן חלקי, או בטיפוסים ארוכים של כשלוש שעות.
לפני הירידות בחזרה לעמק אנחנו מתוגמלים בנופים פתוחים ועוצרי נשימה ומשם בסינגלים זורמים שמשלבים קטעים טכניים עד למורד העמק. אחד השבילים שירדנו שימש בעבר חיילי ארטילריה איטלקיים אשר טיפסו לעמדות התותחים על ההר במלחמת העולם הראשונה. מכיוון שהשביל תוכנן להליכה רגלית עם משקלים גבוהים וציוד רב, השיפועים נשארו מושלמים לרכיבה במורד – אפשר לתפוס מהירות בכיף אבל השביל לא תלול מדי!



 
צילום: טל רוזוב

 
אתרי הסקי המקומיים קטנים יחסית ובחלקם אין יותר משתיים או שלוש מעליות, אבל עם בניה נכונה לא צריך יותר מזה בשביל בייק פארק שאפשר לבלות בו יום רכיבה שלם בכיף. הסלובנים גילו את חדוות ה-Flow Trail אך משתדלים מאוד להשאיר מספיק אתגריים מסורתיים, מי שמחפש תלול, שורשים וסוויצ'בקים לא צפוי להתאכזב.
את המסע שלנו סיימנו קרוב לבירה לובליאנה, באתר הסקי של קרבבץ גם שם גילו את הפוטנציאל של הבייק-פארק והמסלולים נתמכי הרכבל מושכים אליהם בנוסף לתיירים גם רוכבים מקומיים מהעיר שיכולים לברוח לשעתיים של כיף בסוף יום עבודה. הפארק מציע מגוון פעילויות מפארק חבלים, דרך באגי שטח ועד לטיולים רגליים – אך ענף האופניים הוא זה שצומח מהר יותר מכל השאר גם יחד.
המסקנה היא פשוטה – סלובניה בדרך הנכונה להפוך למעצמת אופניים, כבר היום אפשר להגיד – שביקור אחד בה פשוט לא מספיק...



 

צילום: אלון רון




צילום: אלון רון 




צילום: אלון רון 

 
סוף דבר
לא יכולנו לייחל לעצמנו חופשת צוות טובה יותר, מבחינה זאת סלובניה התגלתה כפנינת אופניים אמיתית. תא השטח הגדול יחסית סביב איזור החווה, על שלל נופיו המדהימים ומגוון השבילים העצום ברמות ודיסציפלינות רכיבה שונות, מאפשר הרכבת חופשת אופניים מושלמת כמעט לכל רוכב. רמת השירות של דיקסי וצוות החווה, הכנסת האורחים המקומית וצוות המדריכים שבראשם אניי, הצליחו לתפור לנו חופשה יותר ממושלמת למרות שאנחנו סוג של תפסני תחת. תודה גדולה  לנעם תדהר ולחברת אדוונצ'ר, שזרמו עם הרעיון וארגנו הכל לעילה ולעילה, תודה רבה לחבורת Mountain Bike Nomad, דיקסי וחבורתו ולמשרד התיירות הסלובני - I FEEL SLOVENIA  על התמיכה בהכנת הכתבה.
לסלובניה יש המון להציע לרוכב הישראלי, בקיץ הקרוב מציעה חברת אקו אדוונצ'ר מספר חבילות לסלובניה במתכונות שונות. לשאלות ופרטים בפייסבוק.



 

צילום: אלון רון 



 
      
צילום:אלון רון 



 
צילום: אלון רון




צילום:אילן שחם 




צילום: אילן שחם



       
 צילום: אילן שחם

 

רוכבים שקראו כתבה זו קראו גם