Merida Reacto 6000

Merida Reacto 6000

רוכב: רז יוסיפוביץ

יבואן: רוזן ומינץ

מחיר: 12,499 ₪, מחיר חבר מועדון 10,099 


 

 
 
להבדיל מהטלפון הרגיל של ה-עורך: "קאפח, יש לך אופני ככה וככה למבחן שבוע הבא", את האופניים האלו אני ביקשתי מאריק. ותיקי הענף יודעים שמרידה הם במקור מפעל שלדות שמייצר את האופניים של עשרות מותגים מוכרים בעולם והם פועלים מאז 1972. מה שפחות יודעים על מרידה היא העובדה של הם מייצרים את השלדות בטאיוואן, סין וגרמניה-זה לא הכל, מרידה מחזיקים 49% בבעלות של חברת ספשלייזד...זה יכול להסביר מדוע החברה לא מוכרת את האופניים שלה בארה"ב (לא רוצים להתחרות עם ספשלייזד בשוק הפופולארי ביותר שלהם) אבל כן מסביר את הקפיצה הטכנולוגית שהם עשו.
משהו טוב עובר על מרידה בשנים הארונות, מחברה אפורה ונטולת סקס אפיל הם הפכו לחברה נחשקת. נראה שהם עשו עשו זאת בעזרת מספר מהלכים שדחפו אותם קדימה, העיקרי מבניהם הוא מתן חסות ראשית (Title sponsor) לקבוצת Lampre Merida. מלבד האקט השיווקי החשוב מאוד של חסות ראשית לקבוצת פרו-טור, אני נוטה להאמין שדרישות הרוכבים והפידבק שלהם נתנו דחיפה לאיכות המוצרים שתרמו לא מעט (אם באופן ישיר ואם עקיף) לשיפור הפיזי והתדמיתי של המותג והמוצרים, רוכבי פרו-טור לא אוהבים להתפשר.
את האופניים רציתי לבחון משתי סיבות עיקריות, הראשונה והברורה- הם נראים טוב!  הסיבה השנייה היא, כי רואים אותם לא מעט על כבישי ישראל. הריאקטו הם האופניים האווירודינמיים הראשונים שיצא לי לרכוב עליהם ועל כך אספר בהמשך.



 






Highlights
שלדה: קרבון 3REACTO CF
מזלג: 100% קרבון, סטירר בקוטר משתנה
מערכת הילוכים: Shimano Ultegra עם בלמים 105 בחיבור ישיר
קרנק: Shimano Ultegra 52\36
גלגלים: Fulcrum Quattro 35
צמיגים: Continental Grand Sport Race 25 fold




 
   
 


טכנולוגיה וגיאומטריה
וואו, כמה ראשי תיבות ושמות של פטנטים מרידה דחפו על זוג אופניים אחד, זה מעייף! אני אכתוב בקצרה את מה שחשוב כי שיווק לחוד ומעשים לחוד. מבחינת הגיאומטריה מדובר באופניים במבנה שנוטה לזוויות קלאסיות ולא קומפקטי כלל. זאת למרות המראה הנמוך שנובע מהחיבור של צינורות הזנב עם מוט המושב בנקודה נמוכה. השלדה עוצבה (לפי היצרן) במנהרת רוח וכל פרופיל נבחר בקפידה למען הורדת חיכוך עם האוויר, עם הנתונים האלו אין לי כלים או יכולת להתווכח אבל מבחינת המראה של השלדה, נראה שהם באמת עשו עבודה מאומצת. כל הפרופילים של הצינורות נראים מאוד חלקים, כל נקודות החיבור של הצנרת הוחלקו ועוצבו בצורה נמוכת פרופיל, המזלג שקוע בתוך הצינור ראש והאופניים צועקים מהירות.
ברשותכם נניח לרגע בצד את האווירודינמיות, הייחודיות שמרידה מדברים עליה היא השילוב של מהירות עם נוחות. המזלג האחורי בנוי מתומכות עליונות דמויות להבים גמישות יחסית למען ספיגת זעזועים, זאת בשילוב טכנולוגיה ייחודית במוט המושב- תושבת המושב מגיעה עם אלסטומר (גומי קשה ועמיד שסופג זעזועים) שמאפשר תנועה אנכית קלה כאשר הדרך משובשת. הכבלים של ההילוכים והבלם האחורי עוברים בשלדה ומשלימים את המראה החמקני של האופניים




 
   
 
 




על האספלט

לא טוב, הרומן התחיל לא טוב בכלל. זה התחיל מההתקנה של מתקני הבקבוק, פתחתי את הברגים של המתקנים שהגיעו על השלדה, הם היו מהודקים וכשנסתי לשחרר אותם הראש שלהם נהרס, וזה היה עם סט אלנים מקצועי וחדש, למה לעזאזל להתפשר על איכות הברגים האלו?! יאללה, החלפתי לברגים טובים שהיו לי, שמתי קצת גריז שלא יתקע והמשכתי את הכיוונים. החמוץ המשיך עם רעשים שלא רצו לעזוב, ציוצים וחריקות ששיגעו אותי. אחרי שפירקתי את סביבת מוט המושב ושמתי קצת גריז איפה שצריך, האופניים הפכו לדג אילם. מוט המושב של האופניים מכיל כל כך הרבה חלקים, לרבות הסוגר האינטגראלי שלו שממוקם בצינור העליון ואני ממליץ לעבור על כל המכלול בתהליך הרכישה.



 




אחרי ההתחלה המקרטעת ניגשתי לאופניים והתחלנו לעבוד על הקשר שלנו פעם נוספת. כשיושבים על האופניים אין הרגשה מיוחדת מלבד מוליכי כבלי ההילוכים שתקועים בצדי הסטם אבל גם לזה מתרגלים דיי מהר. לאחר כמה דקות של רכיבה התחלתי להרגיש את האופניים, או יותר נכון את הקשיחות. פרופיל הצינורות בשילוב ציר מרכזי מחוזק, צינור ראש עבה ומזלג קשוח עושים את שלהם וזה מורגש היטב. למרות האוריינטציה המישורית של האופניים, הם בעלי תמוכות שרשרת קצרות יחסית (405 מ"מ) לכן האופניים מאיצים ממש טוב ומשדרים תחושה שאני באופן אישי מאוד אוהב- "כמו לשבת על המנוע של האוטו". תחושה של לקום לספרינט במהירות ולתת את הכל פועל טוב מאוד עם האופניים, הם מגיבים טוב וגם עם פטיש 5 ק"ג לא תצליח להוציא מהם גמישות.



 



 

 לא אתן כאן מבחני מעבדה סופר מדויקים שבדקו כמה מאיות שנייה השלדה מגלחת בשעה רכיבה (כי המעבדה של המגזין הייתה בשיפוץ), אני רק אתן לכם את ההרגשה האישית שלי מהרכיבות הרבות שעשינו יחד. הרכיבות הראשונות שעשיתי עם האופניים היו במישורים, רציתי לראות איך האופניים מרגשים במגרש הביתי שלהם, ושם הם ממש לא אכזבו. האופניים יושבים טוב על הכביש, יש להם ריץ' גדול יחסית (המרחק האופקי ממרכז הציר המרכזי למרכז הצינור ראש) ונוח לשבת בתוך הדרופים ולדחוף את הפדלים. אחד הדברים המפתיעים באופניים עם המראה המאוד אגרסיבי הזה הוא תפקוד הזנב והשיכוך של מוט המושב- הוא עובד מעולה ובאמת רוב כשלי הכביש נספגים ולא מגיעים אל הגב התחתון, זה מורגש לאורך כל הרכיבה ועבד הרבה יותר טוב מהמצופה.



 




אחרי כמה ימים ארוכים במישור עברנו לגבעות, את האופניים לקחתי לטיול בעליונת לכיוון המחסום של בית-אריה, עליה קצרה ודיי מתונה עם שתי נקודות בעלות זווית חדה יחסית. כאשר נעמדתי על האופניים בפלטה הגדולה לכיוון הזווית הראשונה של העלייה גיליתי שילוב מוצלח של מזלג אחורי עם תגובה וקשיחות מאוד טובים. יחד עם מזלג וצינור ראש מאוד קשיחים, נעמדים על האופניים ומרגישים שרוב האנרגיה הולכת למקום הנכון ולא מתבזבזת.
אחרי גילוי הקשיחות הטובה של השלדה מגלים גם את הפחות טוב- הדיכוטומיה בין הנוחות וספיגת הזעזועים של המזלג האחורי לעומת החלק הקדמי היא לא מבוטלת כלל. אחרי מספר שעות על האופניים, הידיים מראות סימני עייפות מחוסר ספיגת זעזועים, הוויברציות של הכביש מבוטלות מאחור, אבל מלפנים הקשיחות מעבירה את האנרגיה מעלה אל הפלג גוף העליון. לאחר שבועיים עם האופניים התרגלתי להרגשה והתופעה פחתה באופן בולט.




 

 
 



לרוב המקום שאליו מגיעים אחרי הגבעות הוא עליות ושם האופניים הפתיעו לטובה. למרות המראה המגושם, למרות שהם לא הכי קלים ולמרות הגלגלים העמוקים, הריאקטו מטפסים מעולה. יושב על הכידון עם הידיים למעלה, לוחץ ודוחף והאופניים בתגובה עולים יפה. מוריד שני הילוכים ונעמד, הם איתי וממשיכים בקשיחות שלהם. יכולות הטיפוס שלהם היא הפתעה שלא ציפיתי לה, וזהו פלוס גדול לאופניים. ההפתעה השנייה, הפחות טובה של האופניים (גם קשורה למזלג) היא היגוי עצבני. לא הצלחתי לפצח איך אופניים עם זווית ראש של 73 מעלות מצליחים לייצר היגוי כל כך חד ומהיר?! הירידה של צובה הרגישה הפעם כמו בי"ס יסודי ללמידת ירידות, משהו שם מרגיש מאוד מוזר, אבל גם לזה מתרגלים אחרי כמה רכיבות. 



 

    



חלקים בולטים
נתחיל עם פרט קטן אבל מאוד חשוב, המהנדסים של מרידה באמת המציאו שלדה בעלת מראה חמקני וחלק, הם לא רצו שהמעצורים יהרסו להם את הביצועים לכן הם מיקמו את הבלם האחורי מאחורי הציר המרכזי ולא במיקום הקלאסי במשולש העליון, ואת הבלם הקדמי הם השקיעו קצת בתוך המזלג. מעבר למיקום האחר של המעצורים, גם המבנה שלהם שונה. הם מתחברים בעזרת "חיבור ישיר" ומתממשקים לשלדה בעזרת שני תותבים קבועים בשלדה. בחלק מהביקורות שקראתי על דגמי הריאקטו משנתונים קודמים הבוחנים קטלו את האופניים על ביצועי הבלימה שלהם וחלק מהם אף כינו את האופניים כמפגע בטיחותי. בבלמי ה-105 שהגיעו על האופניים, אני חייב להגיד שנהניתי מכוח בלימה מעולה, לא רק מעולה, אפילו טוב יותר מבלמי Dura Ace 9000 שמותקנים על האופניים הפרטיים שלי. כנראה שחיבור הבלם לשלדה בשתי נקודות עושה את שלו.



 


  




עוד בנושא הבלימה, מוביל כבל הבלם האחורי תפוס עם תופסן פלסטיק לשלדה, כנראה למנוע תזוזה. אחרי שהוצאתי אותו הבלם האחורי עבד חלק יותר- עדיין הרגיש מעט גמיש בלחיצה לעומת הבלם הקדמי שעוצר כמו גרזן אחרי השחזה, אבל עבד מעולה. (יצא לי אילן אולמן).
על מערכות ההילוכים אין לי מה להרחיב במיוחד, Ultegra 11 היא מערכת מעולה והיא עובדת חלק, במיוחד המעביר הקדמי עם המנוף המוגדל. לא היו הפתעות ואני מאוד אוהב את הביצועים שלה.
הגלגלים של פולקרום קשיחים וקצת עמוקים, צריך להשלים את מראה האירו, לא ככה?! הגלגול והקשיחות של הגלגלים בלטו לאורך כל המבחן ואם הייתי צריך לקנות גלגלי אימונים כנראה שהייתי בוחר אותם. למה כנראה ולא בטוח? הגלגל הקדמי מושפע מרוחות צד ולא פעם קיבלתי פליק בכידון כאשר רוח חזקה הגיחה מהצד




 
     
 
 



סיכום
כמעט חודשיים העברתי על האופניים והאמת שנוצר חיבור לא רע. אמנם הציפיה שבניתי לעצמי על האופניים לא תאמה את המציאות אבל לרוב זה היה לטובה. הם טובים במישור, חזקים בגבעות ומטפסים ממש טוב. אני לא יכול לומר שאלו אופני קצה, הם לא, הם אופניים מעולים בזכות ביצועים טובים מאוד ובשילוב מחיר מאוד אטרקטיבי. הם עולים בין חצי לשליש מאופניים בעלי שם יותר נחשב אבל בביצועים הם לגמרי שם, ובתוספת עבודה קלה הם כבר יאיימו על המתחרים. אלו אופניים מושלמים לרוכבי טריאתלון שאין להם כסף לשני זוגות אופניים, זאת בזכות מוט מושב עם ראש מתהפך שיכול להציב את הרוכב בזווית נג"ש, בזכות כידון אלומיניום שמקבל אירובר, וכמובן יכולות טיפוס מעולות.




 


 

רוכבים שקראו כתבה זו קראו גם