בּובֶּע מַייסֵע 2 – ארבעה ימים ו-B.O.B

אריזה משפחתית
בּובֶּע מַייסֵע 2 – ארבעה ימים ו-B.O.B
 

צילום: נועה לוריה, גיא לוריה



 





 
בפרקים הקודמים, מהם היה רק אחד, סקרנו בהרחבה את הרגלי הסדר והארגון של הלוריות: גיא (47), אורי (15), נעמי (13) והח"מ (34, עם טעויות הקלדה). משפחה של 4 רוכבי שטח, שהתכונה המאחדת והמשותפת להם היא הברדק.
אבל הוחלט מראש שהטיול הזה יהיה אחר. התאריכים נבחרו בקפידה לפני חודשים רבים והכל היה מתוכנן מראש: נקודת ההתחלה במכתש רמון, מסלולי ארבעת הימים, מקומות הלינה, נקודות המים, את מי נבקר בדרך ומה תהיה דרגת הצלייה של ההמבורגר וארץ הולדתה של הבירה הקרה על החוף באילת.

 


ואז הגיעה התחזית. עם טמפרטורות של מעל 300 ורוחות דרומיות עזות, יצא לנו כל חשק להי דרומה. כל מיני דודות מודאגות התקשרו לשאול למה אנחנו רוצים להרוג את הילדים ואם יצאנו סופית מדעתנו, ולמרות שבדרך כלל הערות כאלה רק גורמות לנו להתבצר בתוכניות, הפעם שחררנו.
פחות מ-12 שעות לפני תחילת המסע אנחנו יושבים אל שולחן האוכל בבית, ומתווכחים בקולי קולות לאן כן ניסע. זה תהליך מתיש, אבל בסופו של דבר, הצלחנו להסכים: מתחילים ברביעי את מסלול ה-HLC במג'דל שמס ורוכבים עד איפה שנגיע בשבת. וזהו, זה כל מה שהיה ידוע. כל השאר – כמה נרכב, איפה נישן, איפה נצטייד, מה נאכל – נשאר פתוח להחלטה על הדרך. כשאין תוכנית ואין עוגנים והכל פתוח, זה החופש המושלם. האמנם?


 
יום רביעי: ממגדל שמס למרום גולן. 35 ק"מ, 625 מטר.

 
 בשעה 13:30, אחרי בוקר מורט עצבים של אריזה קדחתנית ונסיעה צפונה, אנחנו מוכנים ליציאה לדרך, מחנות כלי הנגינה של האני במג'דל שמס.


 
 








 


משם ועד שבת אחה"צ אנחנו רוכבים בפורמט המוכר: הילדים ואני סוחבים בתיקי הגב קצת ציוד ואוכל לרכיבה, ומזרון או מחצלת על הכידון, וגיא סוחב את כל השאר בנגרר. ה"כל השאר" הזה מסתכם בכ-30 ק"ג של משקל מת במיוחד, שבירידות קם לתחייה ומקפץ בעליצות לכל הכיוונים. אבל סופרמן - סליחה, בעלי היקר – מסתדר עם זה מצוין, גם בקטעים הקשים, ומקפיד לא להתלונן (להתלונן זה לחלשים).


 
 
 
 

יום חמישי: ממרום גולן לנטור: 64 ק"מ, 805 מטר טיפוס.


 
אחרי לילה קר במיוחד במרום גולן, מקיפים את הבנטל.












לשיטה שאימצנו יש יתרונות: לא צריך להחליף אופנים, לא חייבים להשקיע בתיקים ייעודיים והמשקל מתחלק באופן לא-שוויוני לחלוטין בין מי שיכול ורוצה לסחוב ומי שלא. אבל לא בכל מקום אפשר לעבור ברכיבה.

 


















 

 
יום שישי: מנטור לכפר חרוב 76 ק"מ, 1295 מטר


 
תצפית על נחל אלעל


 
 
חניית צהריים בעין שוירח, מעל האון.
  

 
עולים מעין גב לחניית הלילה במצפה עמרי טל, ליד כפר חרוב. למה בלי קסדות? 500 ומשהו מטר טיפוס על 8 ק"מ של כביש ריק, במזג אויר חם וכשמאחורינו כבר כמעט 70 ק"מ, מצדיקים את זה לגמרי.



 
אורי מלקט שום בר לארוחת הערב.
 
 

יום שבת: מכפר חרוב לכפר נחום. 48 ק"מ, 720 מטר.


 





שביל צופה כנרת מתחת לבני יהודה.







נחל אלעל
 

 
עצירת קפה אחרונה לפני הסיום בכפר נחום. עד הפעם הבאה...
 

אז התשובה היא כן: כשאין תוכנית ואין עוגנים זה אכן החופש המושלם. חופש לבחור, להתגמש, להתווכח ולהסכים: מתי עוצרים, עכשיו או בסוף העלייה? רק קפה או גם תה? ישנים פה או ממשיכים עוד קצת? חזרתי מותשת מרוב קבלת החלטות, אבל מלאה בנופים נפלאים ודרכים יפות, במשפחה שכזאת ובהמון – חופש.