Cape Epic 2016- עידית שוב וגל צחור בראיון זוגי

 #21אפריל 2016     שטח   
Cape Epic 2016

עידית שוב וגל צחור בראיון זוגי


 
 


Cape Epic
קייפ אפיק, או בשמו הרשמי The Absa Cape Epic, הוא אחד מהמרוצים הבינלאומיים הגדולים בעולם. הוא נפרש על-פני כ-700 ק"מ בשמונה ימים (פרולוג + 7 סטייג'ים), ונחשב לאחד ממרוצי מרתון הזוגות הרב-יומיים הקשים והיוקרתיים ביותר.
בשנתו הראשונה, 2004, השתתפו במרוץ 550 רוכבים, ומאז הוא מושך מדי שנה 1200 משתתפים, רוכבי עלית מקצוענים לצד חובבנים קשוחים. ההרשמה למרוץ נסגרת במהירות שיא שממשיכה לעלות משנה לשנה.
סטייג' טיפוסי בקייפ אפיק, המתקיים באזור Western Cape ההררי בדרום-אפריקה, יכלול 80-140 ק"מ וסביב 2000 מטר טיפוס במגוון סוגי דרכים וסינגלים מאתגרים במיוחד.
הקטגוריות בתחרות: גברים, מאסטרס 40+, גברים גרנד מאסטרס 50+, נשים ומעורב.
השנה השתתפו בתחרות 6 זוגות של רוכבים ישראלים: בקטגורית הגברים: נועם סטרשנוב ויובל פרידמן, בקטגורית מאסטרס גיא באומל ודן זיגמונד, ותמיר מור עם תומר אושר, ו-3 זוגות בקטגוריה המעורבת: עידית שוב וגל צחור, עינב לוטם וגיא לוטם, הדס וייס ודורון מסורי.





 



 
 
עידית שוב וגל צחור זוכי המקום השני בקטגוריית הזוגות המעורבים בראיון על זוגיות והשגיות.

מראיינים וכותבים: נועה לוריה, צחי אוחובסקי

צילום: גיא לוריה, sportograf, צחי אוחובסקי


 
כבר לא מעט שנים יוצאים רוכבים ישראליים להתחרות במרוצי מרתון שטח רב-יומיים בחו"ל, הפופולריים ביניהם הם ה-Trans Alp האירופאי, וה-Cape Epic בדרום אפריקה. Cape Epic שנוסד בשנת 2004, נחשב לקשה והאתגרי בין השניים (ראה מסגרת) והשנה יצאו אליו 6 זוגות ישראליים. בעוד הזוג הישראלי החזק ביותר שהתחרו בקטגוריית הגברים הבכירה היה זה של יובל פרידמן ונועם סטרשנוב, את מרבית תשומת הלב משכו, כצפוי, עידית שוב וגל צחור שהתחרו בקטגוריית הזוגות המעורבים. הסיבה לכך פשוטה: בעוד שליובל ונועם סיכויי קלוש לבלוט בקטגוריה בה מתחרים מבכירי הרוכבים בעולם, גל ועידית כיוונו לראש הקטגוריה המעורבת בה התחרו.
 
בפעם האחרונה שהתחרו יחד  במרוץ ב-2014, הם עשו את הלא יאומן והגיעו למקום השני בקטגוריה. השנה שאפו השניים לנצח את הקטגוריה, אולם בסופו של דבר סיימו שוב במקום השני, וזאת למרות התייבשות דרמטית של עידית בשלב הראשון, תוך חזרה הדרגתית לעניינים בהמשך המרוץ, וניצחון יומי מדהים בשני שלבים.
 
גל ועידית זכו לקהל תומך רב במהלך התחרות. כמי שעומדים מאחורי אפיק ישראל, מוכרים ומוערכים מאד בענף הרכיבה המקומי, הם זכו לרוח גבית אוהדת ביותר מהבית. אשתו של גל, עינת, פרסמה סיכומים יומיים (משעשעים ומרגשים ביותר יש לומר) בעמוד הפייסבוק שלה, שזכו לתגובות רבות. פוסט הסיכום שהעלה גל זכה לכ-600 לייקים ומספר רב של תגובות. רצינו לנסות לשמוע ולשתף גם אתכם, הקוראים, במעט מהחוויות שעברו על השניים בתחרות השנה. אז מזגנו לעצמנו כמה כוסות של משקה התאוששות וכינסנו את השניים לשיחה צפופה על זוגיות והשגיות.




 




 
זוהי הפעם השנייה שהזוג מתחרה יחד בקייפ אפיק, אולם זוהי הפעם השישית עבור גל בתחרות והפעם השלישית עבור עידית. למי שסיים את התחרות בפעם השלישית שמור יחס של כבוד - הוא נכנס לקטגוריית Amabubesi ("עדר האריות" בשפת הזולו), מה שמביא איתו מספר יתרונות.
 
גל: "כחבר ב-Amabubesi אתה מקבל זכות לרכוש בגדים ממותגים מיוחדים וכתוב לך מספר הפעמים שסיימת על מספר המשתתף. אבל העיקר הוא הנסיון ולדעת לקראת מה אתה הולך."
 
גל משווה לדוגמא בינם לבין הזוג הצרפתי שניצח את התחרות: "אם ייקחו את הצרפתי מולי ראש בראש בחד-יומי, אני מניח שהוא יהיה יותר מהיר ממני. אולי בתחרות של שבעה ימים כבר לא, בתחרות כמו סמרתון כבר ממש לא, אבל הוא יותר חזק. אבל הצרפתייה, בוודאות יותר חזקה אפילו ממנו, בעיקר בעליות. כבר בפרולוג ראינו כמה הם יותר חזקים מאיתנו. בסוף עליה של 5-6 ק"מ הם פתחו עלינו כבר למעלה מדקה. היא טיפסה כמו מפלצת."
 
מאיזה שלב אתם יודעים שהם המתחרים העיקריים שלכם?

 
גל: "הרבה לפני התחרות. המארגנים מפרסמים רשימת Who to Watch לכל קטגוריה. יודעים מראש מי המתחרים ומי הטוענים לכתר והמועמדים לפודיום ברשימת המשתתפים. מתוך 60-70 זוגות מעורבים אילו עם המספרים הנמוכים יותר הם הפייבוריטים ועליהם הסתכלנו. הזוגות האלה מקבלים מרווח גדול יותר בזינוק. חיפשנו עליהם מידע ולמדנו עליהם בתחרויות מקומיות בארצות המוצא שלהם וגם בקייפ אפיק. אבל זה לא שינה את תוכנית הפעולה שלנו: לעשות הכי טוב שלנו ב-8 ימים".

 

איסוף המודיעין רק מחדד את נושא ההכנה של הזוג לתחרות והרצינות בה הם לוקחים אותה. בעוד רבים מאיתנו משתתפים במירוצי אפיק כחוויה, ועל הדרך מנסים להוציא מעצמנו את המיטב, גל ועידית לא באים לשחק.
 
גל: "המטרה שלנו השנה היתה לנסות לנצח. באנו לנצח. אמנם ההישג מבחינתנו - לנצח שני סטייג׳ים, 4 פעמים מקום 2 ושני כללי הוא הישג מעולה, אנחנו מאד שבעי רצון, אבל אילולא התקלה שנקלענו אליה אני חושב שהיה לנו יותר כיף לעשות את השבוע הזה במלחמה על המקום הראשון, למרות שעד הדקה האחרונה של הסטייג׳ השמיני והאחרון לא הפסקנו להאמין ולנסות".



 



 
מה בעצם קרה לעידית?
 
גל: "עידית לא התיבשה, אלא סבלה מאיבוד מלחים. לראשונה הרגשנו מה זה להגיע מחורף אמתי לטמפ׳ של 35-38 מעלות. אני התחריתי בסמרתון ולכן קיבלתי הכנה טובה יותר, אבל עידית לא (עידית יצאה למירוץ הסמרתון עם מחלה ופרשה בסטייג' הראשון. (צ.א\נ.ל)). שלושה ימים במזג אויר מדברי משפרים את המוכנות שלך ואני גם כך אני אוהב חום ומתפקד טוב בחום. לפני הזינוק החום לא הטריד אותנו, הרגשנו מוכנים, וזה הפתיע אותנו".
 
עידית, למחלה שלך בשבועות שלפני תחרות היתה השפעה?
 
עידית: "אני לא חושבת. התאוששתי מזה בסדר והייתי מוכנה."
גל: "שנינו היינו חזקים מאי פעם".


 
 



ספרי לנו מה בעצם קרה.
 
עידית: "זה היה הסטייג הראשון הארוך, אחרי הפרולוג. הפרולוג היה קצר יחסית ומזג האוויר היה עדיין נעים. בסטייג׳ הראשון (היום השני, לאחר הפרולוג) החום עלה מאד והייתה רוח פסיכית. התחלנו לרכב, שתינו ואכלנו לפי הפרוטוקול, כמו שאנחנו רגילים, בלי להתבלבל ובלי להשתולל או להגזים במהירות. אחרי שעתיים בערך התחלתי להתכווץ, ולא התרגשתי כי זה רגיל. ממשיכים. אבל עם הזמן הכל התחיל להתכווץ: האצבעות בידיים, אני לא מצליחה לתפעל ברקסים, הכיווץ עובר מרגל לרגל, מתחילה לאבד כיוון בראש ושליטה על האופנים. תחושה שאני לא מכירה. הגעתי הרבה פעמים לקצה - אבל לא ככה."
 
גל: "כיוון שזינקנו מ-BOX B, מספר דקות לאחר הזוג הצרפתי המוביל, לא ראינו אותם לאורך היום. בק״מ ה-75 קיבלנו מידע ממרשל שאנחנו בעצם הראשונים, סגרנו עליהם את ההפרש מהיום הקודם ואנחנו מובילים. בסינגל מאד ארוך עם תעלות ניקוז עידית עפה מהאופניים ונשתלת קדימה עם הראש - פשוט כי לא הצליחה ללחוץ על הברקסים. קמים, עולים על האופניים ובאיזשהו שלב אני קולט שעידית בדיסאוריינטציה, הכרה מעורפלת. השביל פונה והיא לא פונה. אני אומר לה ״עידית, עוצרים״, משהו לא בסדר באופן חמור. אתה נאבק ואתה בקצה כל הזמן אבל זה היה חריג. אנחנו עוצרים ועידית אומרת לי בגרון חנוק ״אני לא יכולה לעמוד״, אני עומד קרוב אליה וכמו חבל שעוזבים את הקצה העליון שלו - היא צונחת למטה. זה היה איבוד מלחים קיצוני שגרם לגוף להפסיק לתפקד. התיישבנו, שתינו קצת, התאוששנו - ובינתיים הזוגות המעורבים עוקפים אותנו. 15 ק״מ לסוף, אתה רואה את הזוגות חולפים על פניך וזה היה הרגע הכי קשה בתחרות. אתה מבין שקורה פה משהו שהוא game changer."

 
 

 


מה אתם עושים?
 
גל: " עידית עדיין מנסה להילחם, לקום ולחזור לעניינים ואני אומר לה: עזבי את המרוץ, הכל משתנה. חושבים עידית. חזרנו לנסות לרכוב, היינו מחוברים עוד יותר מבדרך כלל בצורה שאנחנו רוכבים ואני דוחף או מושך אותה, והתמקדנו בלהגיע לסיום ולקבל טיפול, אבל לא הייתי בטוח שנסיים את הסטייג׳.
 
דאגת לה?
 
 גל: "מאד." עידית, את דאגת?
 
עידית: "לא יודעת כמה הבנתי מה קורה. לא חושבת שדאגתי לחיי כמו שדאגתי למרוץ. לא ידעתי אם אוכל להצליח לסיים את זה. הדבר הזה שרגע אחד את מובילה ורגע אחריו הרסת הכל, זה מה שהיה במחשבות שלי. גל נתן לי להבין כמה המצב חמור ושהוא דואג לחיי. לא חושבת שהייתי במצב לשיקול דעת - ובעצם עשיתי מה שהוא אמר: את רואה את החץ? את רואה את השביל? פשוט להצליח להתקדם".
 
סבלת?
עידית: "מאד."


 



ואתה בראש מקלל כמו שאני מקלל כשהבן זוג שלי או אני מקבלים פנצ'ר באמצע תחרות?
 
גל: "בשלב הזה לא. הבנתי כמה זה חמור, מבחינת ההשלכה על התחרות. לא ידעתי מה יקרה למחרת ואם נמשיך בכלל. אמרתי לה שהתחרות היא רק משחק."
 
עידית: "זה מה שהיה יוצא דופן. שבמקום לקלל בראש, פשוט דאגת לי והיית שם".
 
גל: "כשסיימנו פינו אותה לבית החולים בכפר התחרות, שהוא בית חולים שדה ברמה מאד גבוהה. תוך רגע היו בדיקות דם ותוצאות חמורות של חוסר מלחים. לא ידעתי מה יהיה מחר, אם אזנק לבד או בכלל לא. אבל תוך כדי העירוי המצב התחיל להשתפר.
 
עידית: "סיימתי לקבל את העירוי, נחתי בקראוון, סביב 18:00 הרגשתי יותר טוב. לפני כן הייתי בטוחה שאורזים מזוודות ואולי גל ממשיך לבד, או לא. מה שבדיעבד הבנתי שנתן לי את הכוח להמשיך, זה בעצם התגובה של גל: התמיכה וההכלה. לא דיברנו על כן או לא לסיים."
 
גל: "כשראינו שהיא מתאוששת והיה ברור שממשיכים, שינינו את התוכנית הכללית והתחלנו להתייחס לזה לא כאל תחרות של שמונה ימים אלא כתחרות יומית: כל יום פול גז על כל הקלפים. נאסוף תוצאות. הנחתי שבתמונה הכללית זה יביא לנו תוצאה כללית הכי טובה".




 


 
איך זה שונה מהתכנית המקורית?
 
גל: "בתוכנית המקורית אתה מנסה לעשות ממוצע הכי טוב על כל הימים. אם היינו מסיימים את היום הראשון לפי התכנון זה לא משנה אם היינו ראשונים או לא, היינו מזנקים בזינוק הראשון ואז התחרות היא טקטית. אתה רואה את המתחרים הישירים שלך ורואה כיצד ומתי להתקיף אותם. מה שקרה, זה שהתקלה הזאת דירדרה אותנו אחורה בזמנים, אז לא זינקנו איתם. זה נתן להם לעשות את הממוצע היומי הכי טוב שלהם. אנחנו התחרינו ביום יום עם הזוגות שסביבנו - השוויצרים, הבלגים, ולאט לאט התקדמנו חזרה לשלישיה של ה-GC. כשהגענו למצב שהתחלנו לזנק איתם גם התחלנו לנצח אותם. ראשית, שנינו אוהבים את התחרות, ולהסתכל על הלבן בעיניים של המתחרים. זה עושה לנו טוב. חוץ מזה, הוצאנו אותם מהקצב שלהם. איפה שהיה נוח לנו התקפנו, שינינו קצב, לחצנו חזק. עליתי קדימה כשהיתה רוח צד כשאני שומר רק על עידית. טחנו אותם. שם יש לנו ידע וניסיון, כל מה שאנחנו מאמינים וטובים בו, אימוני סטייג'ים עם CCC, בזה אנחנו טובים. בלחפור עמוק אנחנו גם טובים".

 
למי שיצא לראות את גל ועידית רוכבים באימון או בתחרות, או גם כל רוכב אחר בקבוצת החוד של קבוצתם CCC, יודע במה מדובר. החבר'ה האלה לא רק חזקים, אלא גם רוכבים בשביל לנצח. הם מכירים לעומק את העבודה בזוג ובקבוצה ויודעים לנצל זאת בצורה מיטבית.
 

 


איך הרגשת בסטייג' השלישי, אחרי ההתמוטטות?
 
עידית: "סה״כ הרגשתי טוב, זזתי, רכבתי, חששתי לפני, אבל ראיתי שאנחנו מצליחים לחזור לתחרות. היה לי מאד קשה, הרבה מחשבות אם אני בעצם לא מוכנה, לא בכושר, חלמתי להגיע חזרה לכפר, לא לזוז ורק להתאושש. היו עוד שאריות."
 
 
גל: "היה ברור שאם יכולים לזנק - רוכבים, מה שיהיה, עם כל דבר אנחנו יכולים להתמודד. ביום השלישי עידית סבלה ורכבה ממש לאט. אבל אחרי 1000 מטר טיפוס בסינגל קשוח, הגיעה אז הקפה יותר מישורית בתוך עמק שמזכיר את "סיבוב ענבים" או את דרך נוף כרמל, שבה יכולנו לבוא לידי ביטוי, ויכולתי להפוך את אנרגית הספייר שלי לתנועה זוגית איתה."
 
עידית: " הוא עבד מאד קשה שם."
 
גל: "נסענו מהר, מאד מהר, ואז אתה יורד באותו סינגל לכפר התחרות. אופי המסלול הציל לנו את יום התחרות הזה, כי אני עוד הייתי יחסית טרי, מלא כח, ולעשות עבודה בזוג אנחנו יודעים ממש טוב."



 
גל מדגים עבודה זוגית טקטית ונועה מקשיבה רוב קשב לעידית.


 
זה ידוע וברור שגל חזק יותר מעידית ושבמהלך הרכיבה הוא דוחף ומושך אותה כמה שאפשר. זוהי בעצם אחת הגדולות שלהם. ברכיבות אימון שעשינו עם גל לפני אפיק ישראל הוא הדריך אותנו בטכניקות העבודה הזוגית שלו, ומדהים לראות איך הוא אכן מיישם אותם בפועל בצורה כל כך קיצונית.
 
אז איך זה בדיוק עובד?

 
גל: "במישור אני רוכב קדימה, אם אנחנו לא בדבוקה, היא עליי. איך שזה נהיה עלייונת או קצת שיפוע אני מאט טיפה, היא תופסת לי את הכיס האחורי, ולקראת הסוף אני מסמן לה, היא שולחת יש קדימה, אני תופס ונותן לה משיכה קדימה, מעיף אותה לירידה, מתקרב אליה מאחור ונתן לה דחיפה קטנה להגביר חזרה את המהירות ואז אני שוב עובר קדימה. ככה כל היום. בסינגלים היא מקדימה וכל מקום שיש קצת מקום ואפשר, אני צועק לה שתפנה לי מעט מקום ואני מתקדם ונותן לה דחיפה. בעליות ברגל אני סוחב את שני זוגות האופניים".
 
יש רגעים שאתם מורידים קצב, נרגעים קצת, מקשקשים?
 
עידית: "לא, אין שניה כזאת"
 
גל: "מקשקשים כן, אבל רק פונקציונלית. אין מילימטר אחד מתוך ה-654 ק"מ שלא היינו בשיא התחרות בשביל לעשות את הביצוע האופטימלי."
 
עידית: "לדעתי גם זה  היתרון שלנו: שנינו כאלה וכשאנחנו רוכבים ביחד אנחנו מדרבנים אחד את השני."



 


 
אבל הכושר שלכם לא זהה, הדפקים שלכם לא זהים. איך זה עובד?
 
עידית: "בגלל העבודה המשותפת הזאת אנחנו שנינו כל הזמן במקסימום. אין רגע דל".
 
גל: " טווח הדופק 155-170 והוא כבר לא עולה מעל זה."
 
עידית: "ביום החמישי או השישי עוד אמרתי לגל שזה מפתיע אותי כמה אנחנו מתנשפים. אתה מגיע למאמץ הזה שאתה בVO2 MAX. איך אפשר להגיע לשם?."
 
גל: " בסוף עליות אתה מת…"




 

 


היו לכם חיכוכים או ויכוחים במהלך התחרות?
 
גל: " לא חיכוכים, אבל אני יכול להגיד שבאיזשהו שלב בסטייג' השישי, כשרדפנו אחרי הצרפתים, אמרתי לה "עידית, מה קורה? את רוצה לוותר? את רוצה שנלך הביתה?". הם פה. זה סינגל עם סרפנטינות ואנחנו רואים אותם שני עיקולים מעלינו. אולי 30 שניות. אם אתה לא נלחם אתה נרדם. וחוץ מזה הטמפרמנט, האדרנלין, המשחק התחרותי מוציא עוד אדרנלין, עושה אותך יותר רוצח, יותר חי, ומוציא יותר וואטים."
 
עידית: "הוא צדק. באותו בוקר כאב לי מאד. הוא היה כולו במשחק התחרותי ואני לא מצאתי מקום לשבת. כאב לי והרגשתי שבגלל איך שאני יושבת אני לא מצליחה להוציא את הכח מהשרירים. הוא כל הזמן מושך ודוחף ואני איפשהו מקלקלת, לא מצליחה לתת באמת את הרכיבה. והמשפט הזה באמת שינה לי את הראש, נתן עוד אדרנלין, וזהו, מאותו רגע…"
 
גל: "עידית אמרה לי "כלום לא הולך לי" אמרתי לה, "איך לא הולך? הם הראשונים ואת פה? תשני את הראש. אנחנו מקום שני, נלחמים על פודיום לנצח סטייג' בקייפ אפיק. איך לא הולך? הולך מעולה! בואי נפרק אותם. בואי נהרוג אותם. אנחנו יכולים להרוג אותם".



 
 


ואכן, בהמשך הדרך גל ועידית הצליחו לעקוץ את הצרפתים. בפיד-זון הבא עידית לא עצרה, גל עצר מהר לאסוף את הבקבוקים המלאים שחיכו להם כחלק מחבילת תזונה שהם רכשו ממארגני התחרות, וגם הצרפתים עצרו שם. גל יצא מהפיד זון ביחד עם הצרפתים וישב עליהם, עד שהם סגרו על עידית שהתיישבה מאחוריהם. בערך 30 ק"מ מהסוף, באחת העליות, גל תקף כשעידית תופסת לו את הכיס.

עידית: "גל רכב כאילו הוא עושה עכשיו ספרינט עם אביב יחזקאל, כאילו אני לא שם…".התרגיל הזה העביר אותם ליתרון שנתן להם ניצחון ראשון בשלב.
 
גל: "יצרנו שיתופי פעולה עם זוגות שפגשנו בדרך. עידית מחזיקה בי, הם רואים את המאמץ, נכנסים לוייב, ומצטרפים לעבודה. אין שיתוף פעולה עם המתחרים הישירים. ביום האחרון הייתה מלחמה טקטית, עבודה בקבוצה, עם רוח, קטעי חול, וכנראה גם התאוששנו טוב. העייפות עמוקה מאוד. עד היום, שבוע אחרי התחרות, הגוף עדיין עייף."
 
אל תצפו לתפוס את הזוג חוגג בסיום שלב. במקום הבירה שאנחנו רגילים לשתות בסוף שלב של אפיק ישראל או הסמרתון, עידית וגל בחרו במשקה חלבון, מקלחת, מנוחה, עיסוי, והכנה לשלב הבא. האווירה באירוע היא תחרותית, ובין המתמודדים על מיקום יש לוחמה פסיכולוגית.

גל: "יש חיוכים קוסמטיים. הצרפתי אומר לי באיזשהו שלב 'יופי, פחות מ-3 דקות הפרש על 96 ק"מ, חבל שהיה לי פנצ'ר, תחשוב אם לא היה לי פנצ'ר'. Trash talk ומשחקים פסיכולוגיים בין כולם כל הזמן ואנחנו ממשיכים, מנסים להראות רעננים, כאילו הכל בסדר וממשיכים הלאה."




 



 
אז איך זה לעמוד על הפודיום במקום הראשון?
 
גל: "האלי אילדיס או הבועז קורפל שלהם שם כבר הרבה שנים ומכיר אותנו. הוא עשה בילד אפ רציני לעלייה שלנו לפודיום  וזה היה מאד מרגש".
 
ועידית מצטטת:
"They've been here all week, but tonight is a special night for them, standing on the first step of the podium - TREK Israel CCC".
 
גל: "ראית שגם מסביב החבר'ה מעריכים את העבודה. ובאמת, לנצח סטייג' בקייפ אפיק זה חלום."
 
עידית: "אפילו ירדה לי דמעה מהתרגשות".



 

 

בלי ציניות, נראה שגם לא מעט מהעוקבים בארץ הזילו דמעה. זוג ישראלי על פודיום בכזאת תחרות, גם אם לא מדובר בקטגוריה הבכירה, הוא אינו דבר של מה בכך. וכשמדובר בזוג שתרם ותורם כל כך הרבה לסצינת האפיק והמרתון הקומית, מסתבר שאפילו אנו הישראלים יודעים לפרגן כשצריך.
 
מעבר לזה שהשתתפות של זוגות ישראלים מאפשרת לנו לעקוב אחרי התחרות וההישגים ולהשתתף בה מרחוק, הידע והנסיון שנרכשו שם ע"י גל ועידית יושמו בתחרויות אפיק ישראל, כמו גם באפיק ישראל 2016.

 
גל: "אני רואה את המסלול מנקודת המבט של רוכב. שם היו מקרים שנראה שתכננו את המסלול בשביל להכעיס. כאילו שפכו דיונות חול על הכרמל. העניין הוא במינון". מאידך הוא טוען "רמת החסויות וההתייחסות שם למשל היא שונה לגמרי. הייתי שמח שהתרבות של הספורטאים בארץ והתמיכות מסביב ישתפרו גם הם בצורה דומה למה שקורה בדרום אפריקה"



 





עידית וגל ממהרים לישיבת חסויות של אפיק ישראל ואת הראיון הזה אנחנו מסיימים בתחושה שיש עוד המון מה לשמוע. רגע לפני שאנחנו נפרדים, גל מסתובב ואומר, לנו, לעצמו, לעולם, שזה היה הכי עמוק. הכי עמוק שהם חפרו אי פעם.