הגיהינום של הצפון- לקראת מרוצי האביב

הגיהינום של הצפון!


תמונות: Jules Beau, Lionel Bonaventure, M.Libert / 20 Minutes, 'Les Amis de Paris Roubaix




 




07:38 בבוקרו החורפי, הסוער והמפתיע של ראשית אפריל, חוצה לו מר ש' את מפתן הדלת הכבדה בצבע חום-ערמון של חווילתו הנאה והמודרנית  ב"סביוני-סביוני".
בוהק מהיר ומסנוור, צליל עמוק של רעם מתגלגל מניע אדוות קלות בכוס הקפה התרמית שלו.
מר ש' נכנס אל המרצדס  S קלאס S63 AMG הכסופה, אור רך כחלחל עוטף ומלטף את חלל המכונית באפלולית החניון, המנוע מרפרף גרגור בריטון וארבעת האגזוזים הרבועים פולטים גיהוק בריא.
מערכת השמע יוצקת צלילים רכים, מערכת בקרת האקלים נושפת בשריקה דקה, הצמיגים הרחבים מפלחים את הכבישים המוצפים והמגבים מעיפים גשם זלעפות. מד הטמפ' החיצוני מציג 7 מעלות בלבד.

07:37  -גברת ד' נאבקת במים שזלגו מתקרת המטבח של דירתה, שריריה המזדקנים עמלים עם המגב השחוק, הודפים את הטיפות האחרונות אל חדר המדרגות המתקלף.
גברת ד' ממהרת מאוד, עליה להספיק את האוטובוס של 07:42, לכן היא חוטפת תפוח מהמקרר, פיתה ריקה ומלפפון אחד עטוף בנייר עיתון.
מעבר החצייה מוצף במים שוצפים ומלוכלכים, הרוח צולפת את הגשם מהצד, המטריה מתקפלת ומתפרקת בידיה.
ד' נכונה לזנק על מעבר החציה, עיניה סומאות, מטושטשות מהטיפות הצולפות ומאדי הקור. מניחה כף רגל מהוססת...לפתע מרצדס כסופה מגיחה במהירות גבוהה, צמיגיה מניפים גל מים עצום ועכור שנוחת באבחה קרה על ד'.
ד' קופאת במקומה הלומת מים וקור, האוטובוס כבר מגיע, אין לה ברירה והיא מטפסת את המדרגות החלקלקות אל תוך האוטובוס הנוסע בואכה בני-ברק.
מר ש' מכוון את חזית המרצדס הכסופה אל עבר החניון של מגדל המשרדים המפואר והגבוה, שנבנה ואוכלס לאחרונה במתחם ה BBC בגבול בני-ברק ורמת-גן.
השומר הרועד מקור פותח לו בחיוך מבועת כשל שימפנזת קרקס מדראנו, המרצדס האצילית גולשת בשלווה אל קרבי החניון.
קומה 40; המעלית טסה אל על בחרישיות אטומה, אדישה לכוח הכבידה  ורק הספרות הדיגיטליות והלחץ באזניים מספרים את מהירותה. 
ניחוח של פולי קפה Jamaica Blue Mountain שניקלו ונטחנו זה עתה, נוצקו בזרם כהה ממכונת הנירוסטה אל ספלון פורצלן.  קרואסון חמאה פריך ועיתון המתינו ל ש', בעת שהלמות צעדיו נבלעים בשטיח העבה, בדרכו אל כורסתו.
יום עמוס פגישות, טלפונים מייגעים, פקידות ממהרות המקישות על עקבים מחודדים, מהדהדות את המסדרונות המוארים.
מאוחר יותר כתום יום העבודה יצא מר ש' אל מכון הכושר שלו, שם העניקה לו המאמנת האישית שיעור צמוד בטייטס הדוק ומשקוליות קטנות.
בשעה 18:55 מר ש' יצא את מפתן מכון הכושר, עטה את מעילו המרשרש והנהן לשלום למנקה האלמונית שלא הכיר....גברת ד'.



 


חלקם של בני האנושות מהציוויליזציה ה"מערבית" המפותחת והשבעה, כבר אינם מכירים עוד את המפגש המסוכן והקשה, את המאבק הבלתי אפשרי בנפתוליו של מזג האוויר.
מעטים ענפי הספורט שבו לספורטאי המקצועי, אין "תנאים אידאלים" (מסלול, אולם, מתקנים משוכללים..), ופגעי מזג האוויר הינם חלק מהמרוץ עצמו, מה"מקצוע".
« la dure des dures » "המפרכת של המפרכות"
« la reine des classiques » "מלכת הקלאסיקות"
l’enfer du Nord "הגיהינום של הצפון"...
שלל הכינויים המפחידים, אימת הרוכבים ומושא תשוקתם בו זמנית, גדול הסיוטים הדו-גלגליים עלי אדמות: מרוץ האופניים ה Paris–Roubaix.



קמצוץ היסטורי
המרוץ שזינק לראשונה ב 1896 אורגן בידי שני יצרני טקסטיל חשובים Théodore Vienne ו Maurice Pérez במטרה לפרסם את הולודרום החדש שנבנה בעיר Roubaix.
"הגיהינום של הצפון" כינוי שדבק במרוץ, לאחר שעיתונאים צרפתיים עברו באזור המרוץ מיד בתום מלחמת העולם הראשונה, כשהם מתארים את ההרס והחורבן לאורך נתיב המרוץ, ובעיקר בסביבת העיר "ליל".
הכינוי "הגיהינום של הצפון" הוסב כמובן ע"י הרוכבים ועיתונות הספורט, לתיאור קושי המרוץ.
למרות השם המחייב Paris–Roubaix, המרוץ חדל לזנק מפריז הבירה משנת 1968, עת הועתק מקום הזינוק אל Chantilly כ 38 ק"מ צפונית לפריז ומאז 1976 ועד ימינו יוצא הגיהינום של הצפון מהעיירה האתלטית ורווית ענפי הספורט Compiègne שבחבל Nord-Pas-de-Calais-Picardie.




 



את המהדורה הראשונה של המרוץ הכל-כך וותיק ניצח Josef FISCHER הגרמני, שרכב את המסלול בן 280 הקילומטרים במהירות ממוצעת של 30.1 קמ"ש. שיא המהירות אגב מחזיר מעמד משנת 1964, והוא שייך למנצח Peter Post ששחט את 265 הקילומטרים במהירות ממוצעת של 45.12 !!!
בשיא הניצחונות אוחז Roger De Vlaeminck בלגי קר רוח, מומחה גדול של סייקלו-קרוס שזכה ב 4 תארים בשנים:   1972, 1974, 1975, 1977.
שיא שהחזיק שנים רבות ואליו הצטרף תום בונן ב 2012 בניצחון שנחרט בדפי ההיסטוריה, כאיש השני שזכה ארבע פעמים במרוץ (2005, 2008, 2009 ובשנת 2012 כאמור).



 



את "מועדון השלוש" המחזיקים בשלושה ניצחונות מפארים:
אוקטב לפיז: בשנים 1909, 1910 ו-1911
גסטון רברי: בשנים 1931, 1934 ו-1935
ריק ון לוי: בשנים 1961, 1962 ו-1965
אדי מרקס: בשנים 1968, 1970 ו-1973
פרנצ'סקו מוזר: בשנים 1978, 1979 ו-1980
יוהן מוזאו: בשנים 1996, 2000 ו-2002
פביאן קנצ'לארה: בשנים 2006, 2010, 2013



 

 

אגב, Maurice GARIN המנצח הראשון של ה Tour de France בשנת 1903, ניצח את ה Paris-Roubaix בשנים 1897 ו 1898.
עוד מהשמות הבולטים ממנצחי ה Paris-Roubaix : פטר ואן פטגם, אנדריאה טאפי, שון קלי, הני קויפר, ברנאר הינו, לואיזון בובה ופאוסטו קופי.
כולם לוחמים נועזים למודי סבל שהרביצו ברבים את תורת זעזועי הפאבה, הרצון והעצמה, הנחישות ובעיקר ה"פאנאש"!!
תוואי המסלול עבר שינויים והתאמות במהלך השנים, אך המאפיין בעיקרי לא השתנה: כבישים מישוריים מהירים, משובצים בקטעי דרך מרוצפות אבנים עתיקות וכואבות לשימוש.



 




 מפלצות הפאבה העיקריות

מן הבחינה הטכנית, דרכי הפאבה הינן צרות יחסית, אלמנט היוצר מיתר רוכבים ארוך מאוד, כך שרצוי מאוד לכל מי ששאיפות ניצחון בראשו, להתמקם בראש הפלוטון בכדי להיכנס ולצאת אל ומדרכי הפאבה בצורה מיטבית. הקטע המפורסם מכל הוא יער ארנברג, שהוצע כמקטע במרוץ על-ידי ז'אן סטאבלינסקי (Jean Stablinski) רוכב העבר המעוטר, למר Albert Bouvet שהיה ממארגני המרוץ והאחראי על גילוי ותכנון מעברי פאבה חדשים.




 

 
 

*יער-ארנברג- שזכה לדירוג של 5 כוכבי-קושי- 2400 מ' אורכו. קטע מפלצתי, הקשה מכל, שמצב הפאבה בו היה כה גרוע, שהוצא מהמסלול לצורך שיפוצים והוחזר אחר כבוד למרוץ.
ב 7 באפריל שנת 2008 כאות הוקרה, נחנכה אנדרטה לזכרו של סטבלינסקי בכניסה ליער ארנברג.
*עוד קטע קשה מאוד: Mons-en-Pévèle קטע ארוך- 3000 מ', גם הוא בקטגוריית קושי של 5 כוכבים- 2 פניות של 90 מעלות, שני קטעים בהם ישנו שיפוע קל (2%) שהופך את התופת ברגליים ליותר קשה.
Mons-en-Pévèle עוד קטע קשה מאוד: אורכו כ- 3000 מ', גם הוא בקטגוריית קושי של 5 כוכבים- 2 פניות של 90 מעלות, שני קטעים בהם ישנו שיפוע קל (2%) שהופך את התופת ברגליים ליותר קשה...
Carrefour de l'Arbre קטע נוסף חשוב לא פחות'גם הוא מדורג 5 כוכבים של תענוג גיהינומי צרוף...2100 מ' של אבנים איומות במיוחד- ממוקם 4 קטעים לפני הסיום ולכן קריטי מאוד.
פביאן קנצ'לארה וסטיוארט אוגריידי (2006, 2007) נתנו שם גז, שהוביל אותם לניצחון.




 



מנצח המהדורה האחרונה של המרוץ, הגרמני ג'ון דגנקולב עשה הסטוריה קטנה שהיה לגרמני הראשון שמנצח את המרוץ, מאז נצחונו של ג'וזף פישר בשנת 1896 והאיש השני יחד עם שון קלי, ש"עשה דאבל" וניצח את הפרי-רובה ומילאן-סאן רמו באותה השנה.
נצחונו של דגנקולב, מסמן אולי יותר מכל את תהליך חילופי הדורות הנוכחי-דגנקולב, זדנק שטיבר, גרג ואן אוורמנט, פטר סגאן, אנדרי גרייפל, אלכסנדר כריסטוף וספ ונמארק- "נכנסים לצמיגיהם" ומחליפים האריות הקשישים.

ממש כפי שפביאן קנצ'לארה ותום בונן (שניהם מאוד רצו לעשות הסטוריה: קנצ'לארה- להכנס למועדון הרביעיה ובונן להיות הראשון שמנצח חמש פעמים), פילפו פוצאטו, תור הושווד וחואן אנטוניו פלאצ'ה , דחקו בזמנם את יוהאן מוזאו, פרדריק גדון, פטר ואן פטגם ואנדראה טאפי.



 



ברבות השנים (ומטבע הדברים...) הפך המרוץ למופע פוטוגני מרהיב ומכאיב של אנושיות, מאמץ ספורטיבי עילאי ואיתני טבע.
תמונות בשחור לבן של מבע "פני הבוץ" בפניהם של רוכבים רצוצים, שהוקפאו והונצחו בסרט הפילם ובעיתון המודפס, או זוג עיניים מותשות, מציצות מבעד לעפעפיים מכוסים בשכבת אבק עבה בצילום UltraHD מרהיב ועכשוי.
חברות האופניים, יצרניות המכלולים, הצמיגים והגלגלים- משתמשים בחלון הראווה הגועש הזה, בכדי להציג את מיטב הטכנולוגיה המותאמת לתנאי פרך המציבים מרוצי קלאסיקות האביב ובראשם: Paris–Roubaix!
שלדות בולעות זעזועים, גלגלים משקטי זמזומי-אספלט רקוב, צמיגי 26-28 מ"מ עשירים בסיבי כותנה חזקים, רכים וגמישים, אוכפים נעימים שיעניקו נחמה פורתא לעכוזים הדואבים.




 







 

החוויה

משלהי המאה ה-19 (למעט בשנות מלחמת העולם הראשונה, ובמחצית משנות מלחמת העולם השנייה) קהל ההמונים המסור מעולם לא נפקד מהשדות, היערות והדרכים העקלקלות והמקולקלות, והגיע על נשיו וטפיו, מאכליו ומשקאותיו בפנים קורנות ובגדים צבעוניים.
הם באו לראות את האריה מפלנדריה נאבק בספרטקוס, עטויים בחליפות מבליטות שריר, גלגליהם מרקדים על האבנים החלקלקות, כמו משחזרים את עגלות הקרב המקרקשות.
הם הריעו באיטלקית לאביר הרומאי ארך הרגליים שנלחם כתף אל כתף, עם הויקינג הנורבגי המוצק, מותירים שובל אבק מרוסס תפרחת אלרגית, לאציל ההולנדי ולבן המלוכה מדנמרק שכוחם לא עמד להם.


 



עם רב מריע וגועש, רועם בקולו דברי עידוד וקלס.
שולחנות פלסטיק קטנים ומתקפלים, מכוסים במפות בד משובצות בתאי מטען פעורים של טרנספורטרים, או בחזיתות של קרוואנים לבנים.
רדיו דולק, שלל עיתוני ספורט, Moules-frites (מולים וצ'יפס), פירה מסורתי ה Stoemp  ובקבוקי בירה צוננים.
סמארטפונים אצל הצעירים, כוסות בירה ענקיות ודגל צהוב עם סמל האריה מפלנדריה.
רעם המסוקים קוצץ את האוויר הנהדף, השיירה נראית באופק, מקדימים אופנועי הצילום ורכבי השידור והמשטרה. גלי הצופים מתנחשלים ומתקרבים באופן אוטומטי אל הגדרות ופאתי האספלט, לקבל בתשואות רמות את מסדר אבירי הקרבון.
סבתה חסודה מניחה לרגע את בדל הג'וינט, בכדי לשלוף ולהעניק לנכדה  Gaufre טעים (וופל בלגי).
סב גאה מניח את כוס הבירה העצומה, בכדי להניף את נכדו על כתפו הגבוהה כך שיוכל לראות את רכבת הרוכבים הדוהרת בסערה.

חבורת צעירות וצעירים זהובי שיער לובשי כתום שרים בקולי קולות מזמור של תקוות ניצחון לגיבורם המתנתק מן הדבוקה, מאט, בולם וממתין לרכב הליווי שיחליף לו גלגל מפונצ'ר.
בחור צעיר לבוש בתחתונים, רץ לצד הרוכב שחזר למסלול, רץ צורח באגרופים קפוצים ובשרירי זרוע מכווצים "Allez Allez " ומועד בהתקלות עם אבן פאבה גדולה.




 




Paris-Roubaix 2016

ובהתקרב העשירי לאפריל הבא עלינו לטובה, עת תוזנק המהדורה ה 114 של מרוץ ה paris Roubaix -  נזכה למסלול בן 257.5 ק"מ מתוכם 52.8 ק"מ של דרכי פאבה טהורות...
השנה, לאחר כמה שנות הפוגה, יצטרכו הרוכבים בנוסף לקטעים הקלאסיים, לפגוש גבעה ולרקד בטיפוס על קטע פאבה בעליה (כן כן!!!) Hameau du Buat, שצץ כבר בק"מ ה 127, ומי שלא יהיה בחוד דינו עשוי להיגזר כבר בשלב מוקדם זה.



 





לכבוד מהדורת 2016 שלושה קטעי פאבה עברו חידוש ושיפוץ והם מוכנים לרכיבה:
Bersée
 Mons-en-Pévèle, - שהזכרתי לעיל, כאחד הקטעים המפרכים במרוץ.
  Bourghelles
בנוסף, בעיירה Hem ממש בסמוך לסיום ב Roubaix מתבצעות כעת עבודות לבניית שביל נופי מרוצף אבנים, המיועד להולכי רגל ורוכבי אופניים.
לכשתסתיים הבניה, אורכו צפוי להיות כשלושה קילומטרים, ולדברי
ASO וגורמים בארגון המרוץ, השביל הזה צפוי להיות Dernier secteur pavé (קטע הפאבה האחרון) טרם הכניסה לוולודרום ב Roubaix.
סיום שכזה, בקטע פאבה כה ארוך, עשוי לחולל שינוי בתסריט המרוץ הקבוע, בו ישנו קטע פאבה מסווים קליל וקצר המדורג כוכב אחד בלבד.

ובכן, הנה אנו הרחק במזרח התיכון אוהדי ואוהבי האופניים ממתינים בסבלנות 
לקלאסיקות שבפתח. האביב יביא עמו שדות של מרבדי פריחה, יערות יציגו עלווה רעננה, האבנים העתיקות והמגושמות תקצנה משנת החורף, תתמרקנה בטללי בוקר לקבל את הגיבורים הדו-גלגליים המוזרים הללו.



 


* נכון לזמן כתיבת שורות אלה, טרם פרסמו הקבוצות המשתתפות במרוץ את הרכב הרוכבים.