we:Pocker- נימוסים והליכות פרק 2

we:Pocker

נימוסים והליכות פרק 2

הערה על משמעת קבוצתית מול הישג אישי, ועל שיקול דעת לרוכב, גם אם הוא שגוי

 



פרולוג – Time trial
מי שעקב בסוף השבוע אחרי טור אתנה הבין לאומי לנשים שהתקיים בערד, יכל לראות מבין ההתרחשויות יוצאות הדופן משהו על הקושי הרב והדילמות שמתמודדים איתם רוכבים ( רוכבות במקרה זה) ומאמנים, במאמץ לגדל נבחרת שמתפקדת כיחידה אחת, ומצד שני לגדל רוכבות שמוכנות להרוג כדי לנצח.
לא הייתי רוצה להתחלף לא עם אילן אולמן, ניב ליבנר ואורי צור, שמנהלים ומאמנים את הנבחרת, וגם לא עם פז בש ושני בלוך, הרוכבות המובילות.
ההשתלשלות של היום השני נשמעה לקונית בהודעה למי שהיה עסוק (כמוני) בטור הקבוצות, ולא היה נוכח פיזית בסיום השלב של הנשים באותו יום, ובעדכון בפייסבוק נמסר שרוכבת קפריסאית הגיע ראשונה, אחריה פז ואחריה שני.



 




בזינוק ליום השני החולצה הצהובה הייתה על כתפיה של שני בלוך שנצחה באופן משכנע בשלב הנג"ש של היום הראשון, וההנחיה הייתה שהנבחרת כולה עובדת בשביל שני.  השלב הסתיים בכך שפז ושני הגיעו יחד עם הקפריסאית, שהובילה את הספרינט בסוף העלייה לערד, ולשני לא היה מענה לכך, ופז לקחה החלטה שלדבריה נבעה מן החשש ששני לא תיכנס כלל לפודיום, ולכן פז זינקה והגיע שניה ושני בסופו של דבר שלישית, מה שהביא את נבחרת הנשים למצב שהנקוד של פז בסיכום היומיים היה גבוה יותר משל שני.



 
 



החלטה קשה – השגת המטרה או התנהלות קבוצתית?
לאחר בירורים ודיונים פנימיים החליט הצוות המקצועי להשעות את פז מן המרוץ לאור הפרת ההנחיה, וכך בסופו של דבר בסיום השלב השלישי שני הגיע שוב שניה אחרי הקפריסאית, וסכום הנקודות שאספה מעמיד אותה בעמדה שיידרש שילוב של מזל ואיסוף נקודות נוספות במרוצי UCI על מנת להבטיח את העמידה בקריטריון והשתתפות באולימפיאדה בריו, וישאיר את כולם באי וודאות עד מאי.
אפשר לראות כאן את המורכבות הקיימת בענף האופניים, שבו מצד אחד התחרות והכרטיס האולימפי הוא אישי, ומצד שני המרוץ הוא קבוצתי.
בניית הנבחרת כיחידה מגובשת ולוחמת שמחויבת להישג הקבוצתי היה מהלך חשוב וקשה שאילן, ניב ואורי עשו בהצלחה בחודשים שקדמו לטור, וניתן היה לראות זאת במחנות האימון ובמרוץ בית גוברין, בו הנשים התחרו בקטגורית הפרו, מול רוכבים חזקים שיכולים גם לרכוב בעילית, ועשו זאת כשוות בין שווים, ללא שום רגשי נחיתות ותוך יוזמה, נחישות ומטרה להיות משמעותיות במרוץ כדי לנצח בכללי.




 
 
 
 


 


מי שמצוי בסיפור הכולל, יודע שכרטיס אולימפי לרוכבת אופניים (ראשון מסוגו מאז השתתפותם של ז'ק בן דוד והנרי אוחיון באולימפיאדת רומא 1960 ) יביא לחשיפה ולתקציבים ממנהל הספורט שיאפשרו שבירה של תקרת זכוכית של כל ענף האופניים.
הטור בישראל נתן יתרון לנבחרת המקומית, ופתח אפשרות ריאלית להבטיח את הכרטיס האולימפי כבר עתה.
וכאן מגיע הדילמה הקשה, שבה מצד אחד החלטה של מאמן וצוות מקצועי לאחר היום הראשון של הטור, שלפיה כל חברות הנבחרת עובדות למען שני בלוך והחולצה הצהובה, ומצד שני מצב המרוץ בשטח ושיקול הדעת של פז בש הביא אותה לקבל החלטה בניגוד להוראה של המאמן והצוות המקצועי, בשל הסיכוי שנבחרת ישראל תאבד את כל הנקודות בשלב הזה, ועברה את שני בשלב השני, וגם בדירוג הכללי אחרי שני הימים. 
מצב זה מעמיד על כפות המאזנים את שקול הדעת וה-killing instinct  של הרוכבת מול ההנחיה של המאמן.



 



חובת הקבוצה למוביל, וחובת המוביל לקבוצה!
עולה גם שאלה נוספת, מסובכת לא פחות – רוכב מוביל של קבוצה או נבחרת, בין עם הוא מסומן מראש או נקבע כמו כאן לפי התוצאה בשלב  הראשון, עדיין צריך להראות שהוא המוביל וככזה עליו להביא את הסחורה, או לעדכן את חבריו ומאמניו שאינו יכול לעשות זאת בזמן אמת.  אם לאחר שפז עבדה עבור שני במשך כל העלייה ביום השני, וזו לא יכלה לקפריסאית קרוב לסיום, האם גם אז המשמעת גוברת על שיקול הדעת ?
מצב זה  מעמיד על כף המאזנים ומחייב החלטה : האם לתת לפז אפשרות לחזור לתמונת הדרוג הכללי, ובכך לתת עידוד לפעולה שעשתה בניגוד להוראות ותוך הפרה של המשמעת הקבוצתית.  או לחלופין האם להעביר מסר חשוב לכלל הרוכבות והנבחרת ולוותר על   המטרה האולימפית בראש סולם העדיפויות ?




 



הכי קל לתת עצות בדיעבד,  אבל לי באופן אישי,  דווקא בגלל שאיני הרוכב ה"לא נחמד" בפלוטון, זה שדוחף הצידה רוכבים כדי לתפוס את מקומי (ורוכב מנצח חייב להיות עם היכולת הזו ! )  ומתוך היכרות עם כך שבמצב שיש יותר מכישרון בולט אחד בקבוצה צצות בעיות בהובלת טורים (ראה את ההיסטוריה של למונד וברנר הינו, של ארמסטרונג וקונטאדור, וגם בקבוצת סקיי בטורים האחרונים , כדי לדעת שזו בעיה מובנית במרוץ רב יומי בענף שלנו, ושהניסיון מראה שאינה  נפתרת  בצורה של השעיה !)
גם בחיל האוויר טייס שמקבל הוראה לנטוש מטוס פגוע ומנחית אותו בכל זאת ( או טייס מסוק שמפר הוראה ומחלץ את הפצועים למרות הסיכון למסוק) ננזפים מצד אחד, אבל מקבלים טפיחת עידוד מצד שני, ואפילו עיטור...
אכן אין בדילמה הזו פתרונות טובים, יש רק פתרון שהוא הרע במיעוטו, לפחות בעיני.  אילן והמנהלים הספורטיביים הם אלו שמנהלים את הנבחרת, ולכן המנדט להחלטה הוא במאה אחוז שלהם, ופעם שלקחו אותה – אני מכבד את החלטתם.



 



 
 



החיים זה מה שקורה ברווח הצר שבין התוכנית למציאות ...
יחד עם זאת, ולטובת ההמשך – אני יכול להוסיף שתי הערות על קבלת החלטות.
למדתי בגיל 19 ממפקד הצוות שלי, לבדוק כל החלטה שאני מקבל כשאני לבדי בחושך, בשטח, ורק אני יכול להחליט, בפרספקטיבה של "האם הייתי מקבל את  אותה החלטה, גם כשאני יושב בנחת במיזוג אוויר במועדון עם כוס קולה... ? "
לתחושתי, ואמרתי זאת מייד כששמעתי על ההחלטה ביום שבת בבוקר, תחושת הבהילות והרצון להחליט מייד גרמו עוול לנבחרת כולה, לפז ולשני, ולמרות הפרת המשמעת אני הייתי מחפש את הדרך להשיג את הכרטיס האולימפי בנתונים החדשים כששני ופז מזנקות ועובדות יחד כדי לנצח את הקפריסאית, ורק אחר כך ולמצות את הדיון,  ולמצוא את הדרך הנכונה והיצירתית להעניש את פז, אבל לא בלהט הקרב והדד ליין של הזינוק לשלב השלישי.




 



אם להיות ישיר – עומדים כאן על הכף מעמד המאמן והצוות המנהל, והמלה שלהם, מול המציאות וההחלטות שלקחו הרוכבות, וגילוי נאות – לפז יש בהיסטוריה נקודות של עימות עם מאמן, ויחד עם זה חשוב  לזכור שכמאמנים אנו מעודדים את הרוכבים לקרוא את המרוץ ולקבל החלטות לפי המצב ולא רק לפי ההנחיות בתחילת המרוץ, כי כאמור החיים זה מה שקורה ברווח הצר שבין התוכנית למציאות..
בעיני מעמדם של המנהלים איתן בין אם היו בוחרים בפתרון שלהם או בדרך שמשאירה את פז בתמונה, ולכן הערתי אינה לחיזוי העבר אלא לשיפור העתיד...




 



 

רוכבים שקראו כתבה זו קראו גם