Choose Your Weapon

Choose Your Weapon,
או – איך הגעתי בטעות לפודיום במתיש-לכיש

 

כתב: אמיתי טפלא

צילום: אמיתי טפלא, גלעד קוולרצ'יק, ירנין פלד


 
פרולוג (אעלק)
לא. זו אינה כתבת חסות וגם לא כתב אמנה דיפלומטי בתוקף היותי שגריר ניינר בדימוס לאזור פ"ת וערבות כפר-סירקין. זאת חווית המשתמש שלי מהמתיש לכיש והמתודה האישית שלי בנוגע לסוגיה התורנית של חורף 2016, גרבל VS אופני הרים...



 
.



 
הכל התחיל לפני מספר שנים כשכמה טמבלים החליטו שזה מה-זה-מגניב לרכב סינגלים על אופני כביש.
אז הם לקחו אופני כביש, הרכיבו עליהם צמיגים עם קוביות, חבשו כובעים מצחיקים, והתחילו לשלוח – בעיקר בחורף – תמונות נורא מחויכות מרכיבות על בייבי-הדז וסתם סלעים.
בשלב מאוחר יותר הם קצת התעשתו והחליטו שאמנם אילו "אופניים-שאפשר-לעשות-איתם-הכל", אבל הם בעיקר מיועדים לשבילי כורכר מוחלקים. מה שקוראים בארה"ב גראבל, אבל אצלנו אין באמת כאלה. יותר מצע. במילעיל... תכל'ס – קינאתי.
לא באמת.
זותומרת, לא שזה לא קרה (sort of…), אבל לא ככה זה התחיל. לא אצלי לפחות.





 
 





 
 
גראבלים עליך ישראל
אצלי זה התחיל בינואר שנה שעברה. באירוע המכונן והידוע לשמצה כ- "מתיש לכיש 2015", או כמו שקורא לו מיודעי (השם שמור במערכת, מסיבות מובנות): "מכיש ת'כיס" (על שם ההוצאות שבאו בעקבותיו) – סוג של תחרות שהייתה למעשה שחזור של סיפור תיבת נוח המקראי: זוגות זוגות של רוכבים צועדים במבול, חפויי ראש ושבורי מעביר ואוזן, ועולים על התיבה/ טנדר של נימי....
(גילוי נאות – אני ורבים נוספים, הרוב למעשה, לא שברו כלום לצערם, ונאלצו לרכוב את כל המסלול המטמטם בשמש המהממת שהפציעה).
למי שלא הבין – נורא (אבל נורא!!!) נהניתי, ואפילו צוטטתי במגזין מכובד זה כשאמרתי: "השאלה היא לא אם אגיע בשנה הבאה, אלא עם אלו אופניים". או משהו כזה.





 
 




אז לקראת מתיש 2016 החלטתי שאני רוצה לנסות. ומכיוון שלא רציתי להשקיע באופניים שלמים לפני שאני מחליט שזה זה, ומכיוון שתלוי אצלי על הקיר סס"ר ניינר קרבונאז' כתום ומ-ה-מ-ם (שאיך לומר, הבנתי...), אמרתי לעצמי: "אתה שומע, טפלא (כן. חוץ מאמא שלי היקרה אף אחד, אפילו לא אני, לא קורא לי אמיתי...) – למה לא תרכיב הילוכים וצמיגי סייקלו על הסס"ר שלך, והא לך גראבל?". שוכנעתי.
אז לקחתי מחבר קסטה 9 משומשת, סרגתי מעביר SLX משומש מעט פחות, מצאתי את האוזן שהייתה במגירה איזה 5 שנים... והבאתי את כל הכבודה הזו אל זיו. זיו ענפי, מיסטר גראבל ישראל בשבילכם.
זיו הרכיב את כל זה, פלוס צמיגי גראבל דקיקים (35, נראה לי) על הסס"ר-לשעבר שלי ומסר לידי את הגר'אבל הייבר'יד שלי (יש לקרוא במבטא בריטי/ אירי כבד).
אז ניסיתי אותם ביער הבית (התפנצ'רתי, כמיטב המסורת, אבל רק פעם אחת) ושמח וטוב לב העליתי תמונה ושאלתי "אז מה אומרים המומחים – מוכן למתיש?" רק בשביל לשמוע מכבוד הנימי: " אין כידון מעוקל, אין זינוק גראבל...".
באסה. הרווחתי חצי שעת שינה :D





 






 
 





האופניים הכי מהירים על המסלול
מה שקרה זה בבוקר שבת 16.1.16 זינקתי לתחרות עם אופניים קשיחים לחלוטין, עם צמיגים עוד יותר קשיחים, למסלול שחלקו המכריע היה ידידותי מאד לסט-אפ הזה – וזאת מול אופני הרים שמנמני צמיגים ושיכוך.
מכיוון שהמסלול היה מורכב ברובו הגדול מעליות נאות ושבילים לבנים ומוחלקים, בחלקו הקטן מכבישים ורק מעט מאד – אם בכלל – מהמורות וקפלי קרקע, יצא שהאופניים התאימו לו כמו כפפה ליד (לתחושתי), ובעצם היו האופניים הכי מהירים על המסלול (הזה).
ניתן היה להרגיש את זה בעליות, כשהיה לי קל יחסית לשמור על קצב טוב. וגם אם בירידות נאלצתי מעט להאט, הרי שבמישור ובעליה הבאה שוב תרמה יעילות הפלטפורמה לקצב מהיר ממה שאני רגיל.
מכל זה יצא שזו הייתה הרכיבה המהירה ביותר שיצא לי לעשות למרחק כזה, וכך הגעתי – שלא באשמתי – למקום השלישי והמכובד בקטגוריה: הרים, זקנים, קצר (אעלק...).


 

 





Choose your weapon
וזה מביא אותי לתהות. האם מתחרים עושים שינויים מרחיקי לכת באופניים שלהם על מנת להתאים אותם לתוואי התחרות ולתנאי השטח מעבר לבחירה בין ז"ק לש"מ, נאמר?
במקרה הזה זה היה מאד מובהק – מסלול "כביש בשטח" מצדיק אופני כבישטח, ואם אתה יכול לנצל את חוקי הפורמט ולרכב בתחרות על אופניים שיש להם יתרון חוקי על אופניהם של המתחרים האחרים – תהיה זו שטות לא לנצל את זה.
ולגבי הסוגיה עתיקת היומין (חודשיים שלושה, לפחות) מה מהיר יותר: גראבל או הרים – זה מה יש לי להגיד:
אני לא יודע אם דביר אלמוג (מנצח מקצה הגראבל הארוך) היה עושה את זה מהר יותר על אופני הרים תחרותיים, או אם ים פוליאק (מנצח מקצה ההרים הארוך) היה משיג אותו על אופני גראבל. אני רק יודע שאם הייתי בוחר באופני ההרים שלי זה היה עולה לי ב- 3 קמ"ש לפחות בממוצע – שזה לפחת חצי שעה.
מ.ש.ל