חנוך רדליך- חייב לענות, זה מהעבודה!

we:Redlich

חייב לענות- זה מהעבודה
 
23:34 בלילה, ערב יום שישי. אשתי ואני אצל הסבתא בחיפה, שרועים על הספה ללא יכולת לזוז, לאחר ארוחה מלאה וארבע כוסות יין אדום. ככל הנראה השעה הכי רגועה בשבוע העמוס שלנו- "שששש, הלוואי והרגע הזה יימשך לנצח...".
ואז- גלינגלינגלינג! הודעה בסלולארי. SMS? ווטסאפ? ג'ימייל? פייסבוק? טלגרם? סטראווה? אינסטוש?
מבט קצר במסך, והסרט המוכר של שישי בערב (ולא סרט ערבי. הרבה יותר גרוע מזה...) מתחיל:

"שלום, חנוך" (כן- זה מצחיק, אני יודע). "שמי נבוכדנאצר בן-טובים, ואני רוכב מחודש כיסלמבר התשע"א. אתה לא מכיר אותי, אבל אח של חבר של גיסי המאומץ רכב איתך פעם 4 דקות בבן שמן, והוא אמר לי שאתה בדיוק הבנאדם לפנות אליו. אני מחפש אופניים חדשים".

מזכיר לכם- השעה כבר 23:37 בערב יום ש י ש י. אשתי דופקת לי מבט של "נראה לך שאתה עונה להודעה הזו ע כ ש י ו?"
אז אני ממשיך לקרוא את ההודעה.
נבוכדנאצר נכנס עכשיו לשלב ההוכחות ליכולותיו: "אני רוכב בעיקר אול מאונטיין על גבול האנדורו, אבל אוהב גם רכיבות אפיק. חוטא לעיתים בתחרויות XC של הליגה למקומות עבודה (הוא עובד בחברה קדישא. קבוצה של חיות אחד אחד) ומת על רכיבות מדבר קשוחות. קופץ דרופים גבוהים לאללה, אבל רק לפלאט, ומת על עליות ארוכות בהרי ירושלים. לא אוהב להתעסק הרבה עם האופניים, לא פותח\ סוגר\ נועל בולמים ולא אוהב להעביר הילוכים. בעצם כמעט סינגלספידר. אוהב את זה פשוט". 
עכשיו מר בן-טובים מגיע לפאנץ':

"אני מחפש זוג אופניים שעושה ה כ ל. ושיהיו קלים. ויעילי דיווש. ואין לי עכשיו הרבה תקציב בצד- אז אם אפשר שיעלו לי פחות מ- 5000 שקלים. אה, וגם חשוב לי שיהיו בצבע בז', למה זה הצבע של האופניים שיש לי עכשיו, ואשתי לא תדע שהחלפתי אופניים, אם הם יהיו באותו צבע. אמרו לי שהכי חשוב זה שיהיה בולם קפיץ מאחורה, כי זה הכי רגיש לקטנות, ובולם אוויר מקדימה כדי שיהיה לי קל להרים גלגל. ואני לא כל כך טוב בווילי, אז ממש קריטי לי הקטע עם בולם האוויר מקדימה".



 


 
אשתי כבר מזמן וויתרה על המבט המפחיד. היא יודעת שלא יעזור שום דבר- יש לי סבלנות של פיל אפריקאי, ואני אוהב לקרוא הגיגים של רוכבים המבקשים ממני ייעוץ לפני קניה. אני לא מבין מדוע הם אוהבים לשלוח לי את ההודעות שלהם בשעות הזויות של היממה, אבל אני מנסה להיות זמין לכל שאלה שצצה בראשו של פלוני רוכבני. אז אני ממשיך לקרוא. אשתי סרה בעצבנות מופגנת לחדר השינה, ומר נבוכדנאצר בן-טובים ממשיך במסה שלו על תורת אופני ההרים:

"אני לא מאמין ב-29" אינץ'. זה סתם גימיק שיעבור בקרוב. ב-2010 לקחתי סיבוב בחניון של עזריאלי על אופני 29", ואני אומר לך שזה סתם. 30 שניות וכבר הבנתי שהרבה יותר קשה לרכוב עם זה בסוויצ'בקים. אני מחולון, אז אני מבלה את רוב זמני בסוויצ'בקים. גם 27 וחצי אני לא אוהב. איכס. מה עשו? לקחו גלגל 26", כתבו עליו 27 וחצי, ומכרו לך ביוקר. אני מחפש רק 26". רוכב על 26 כבר מכיסלמבר התשע"א, להזכירך, ובחיים לא הרגשתי מחסור במשהו. אין- אני דורס\מפרק\מפוצץ\מנקה הכל עם ה-26". חברים שלי עם ה-29" מחכים לי בסוף כל ירידה, רק כי הם רוצים לראות מרחוק את הביצועים שלי על המסלעות של דרום ראשון לציון".

"וגם טיובלס אני לא אוהב. המצאה מטומטמת. יש'ך פנצ'ר- מה אתה עושה? מעפן. אני אוהב לרכוב עם 40 PSI בצמיגים. ככה אני לא מתפנצ'ר אף פעם. וגם מהיר לאללה. התנגדות גלגול וכל זה... ובחייאת- מה הקטע עם הוונטיל הצרפתי? בחיים לא הצלחתי לנפח אותו. אפילו בתחנת הדלק. עכשיו- חשוב לי שזווית הראש של האופניים תהיה קהה. אוהב קהה. לא חדה. חדה זה לא טוב לטכניקה שלי. ניסיתי חדה ונפלתי. מה גם שזה מפריע לי להרים את הגלגל הקדמי, וגם ככה אני מתקשה בווילי".

השעה כמעט חצות, ועוד רגע כבר גולשים לשבת בבוקר, ונבוכנדנאצר כבר התעייף מעט מלכתוב, אבל את המצור שלו על יום השישי שלי הוא עוד לא סיים. אשתי כבר נרדמה מזמן, ואני רק מחכה כבר להבין מה בדיוק רוצה ממני הצורר.

____________________________________________________________________________________________________________________________

 


____________________________________________________________________________________________________________________________
"אני פונה אליך, כי אני יודע שאתה בחנת כבר מלא אופניים, ושאתה רוכב כבר משנת תשנ"ג. אז אתה מכיר את כל העסק הזה של האופניים הכי איכותיים. אני מטר שישים ושמונה ביום ארוך, ושוקל 88 קילו בסוף תענית אסתר. הציעו לי בחנות כאן, למטה, בפסאז', אופני S&M. זה אופניים ממותג רציני ואירופאי. הבחור כאן למטה מייבא אותם במיוחד. הם מיוצרים בעבודת כפיים בוותיקן. כן- נשבע לך- בוותיקן. המדינה הקטנה בעולם. האפיפיור בנדיקטוס חותם על כל שלדה בעזרת עט נוצה מקרבון".
בקיצור- הם מייצרים רק מפלדת אל חלד, ורק במידות גדולות, ועם גיאומטריה פצצה- צינור עליון קצר קצר, ומוט כידון ארוך ארוך. כמו שאני אוהב. המוכר אומר לי שאני אקסטרה לארג', ושזה בדיוק מה שיש לו במלאי, ואני בכלל חושש שאולי אני אקסטרה אקסטרה לארג'. אתה מבין, לא רוצה לרכוש אופניים, ואז לגלות שאני לא מצליח לעשות איתם ווילי. ואני מתקשה בווילי".
"וכאן אני מגיע לשורה האחרונה: הבחור פה בפסאז' מבקש על האופניים 4350 שקלים, וזה נופל לי פצצה לטווח מחיר שכיוונתי אליו. אפילו הצבע הוא כמעט בז'- מין צבע חלודה אבל עם טוויסט של WASH. רק מה הקטע? הקטע הוא שאני חושש שזווית מוט האוכף לא מתאימה לסגנון הרכיבה שלי, שהוא מאד ספציפי. (אני לא מאמין במוט אוכף מתכוונן- זה שטויות של אנשים עם טכניקה גרועה). הבעיה כאן היא שזווית מוט האוכף באופניים האלה לא מאפשרת לי להזיז את התחת קדימה בירידות התלולות, ואני חולה על ירידות תלולות, כמו בחוף פלמחים. כל שבת אני שם".


השעה שתיים עשרה ו-17 דקות, והעיניים שלי נעצמות. אני רואה שסוף ההודעה כבר קרב, ובכוחות אחרונים אני מגיע לשאלה של הבן... טובים הזה.

"השאלה שלי אליך, חנוך" (כן- אני יודע שזה מצחיק) "היא כזו: האם אתה מעביר שיעורי טכניקה ספציפיים לווילי דרך הווטסאפ? אני פשוט מתקשה בווילי, וזה הורס לי את כל ה-FLOW".
"תודה מראש, וסליחה אם השעה קצת מאוחרת, נבוכדנאצר בן-טובים, מדריך אופניים מוסמך"



הלך יום שישי עם אשתי. ס'עמק.
גלינגלינגלינג!! הודעה חדשה. 

רוכבים שקראו כתבה זו קראו גם