CX ראש העין ינואר 2016

 
CX ראש העין

סיכום תחרות מספר 1,  ליגת סייקלוקרוס LAZER, Powered by RIDLEY



 
 


תמיד קשה להתחיל לכתוב כתבה ובטח אחת שאמורה לסקר אירוע, מגניב ככל שיהיה. אז without further ado, הרשו לי להתחיל את הסיקור של מה שהיה שם אתמול בראש העין מהתיאור המאוד מדויק של אלוף ישראל המכהן בסייקלוקרוס, מר אביב "לא תכננתי נכון את הכביסה" יחזקאל, "זה המסלול הכי בלגי שהיה פה".




 




אביב מבין עניין, הרי ענף הסייקלוקרוס נוצר באירופה, כתחליף לרכיבת כביש וכאמצעי לשמירת כושר בעונות בהן בלתי אפשרי לרכוב/ להתחרות על הכביש. הרוכבים היו מתחרים ביניהם ברכיבה מעיירה לעיירה, כאשר צריחי הכנסיות (Steeple) משמשים להם כציוני דרך, רוכבים בשדות בוציים, מחליקים בקרח, רצים איפה שלא ניתן לרכוב והכל במטרה לזכות ב"כבוד". זאת גם הסיבה שבתחילת הדרך קראו לספורט הזה "Steeple Chase", תודו שלא ידעתם. אבל מאז טוגנו מלא שניצלים בירקון (ככה אומרים את זה?) והספורט הפך לענף אמיתי, עם רוכבים שמתמקצעים במיוחד בו, ציוד ייעודי, קהל אימתני (לא בארץ, תרגיעו) ומיתולוגיה משלו.
בימינו תחרויות הסייקלוקרוס עמוסות אלמנטים טכניים, ולרוב מתקיימות בבוץ/שלג וכשגשום. המקצים דורשים מאמץ פיזי ושליטה מעולה באופניים, המקצים לא ארוכים מדי אך הרוכבים התחרותיים לוחצים הכי חזק שניתן כבר מרגע השריקה ומתעלפים על הקרקע בקו הסיום, נון סטופ אקשן (קצת כמו ברידג').




 




הליגה
בואו נדבר רגע על הליגה שלנו. מדובר על השנה השלישית שבה ליגת הסייקלוקרוס Lazer, Powered by Ridley, פועלת ומעמידה תחרויות. עניין כלל לא איזוטרי, בתוך ערימת הקשיים העומדים בפני מארגן תחרות בארץ (לוגיסטיקה/ בירוקרטיה וכו') ובטח אם מדובר על ענף קטן ונישתי ביותר. התחרויות מתאפיינות בדרך כלל בגישה אחרת מתחרויות אופני כביש, יש דגש ענק על חווית הצוםה, לא פחות מחוויית המירוץ עצמה (מוזיקה, קריינות, מסלול מעגלי שמאפשר צפייה בכל שלבי התחרות כמעט בו זמנית).
אם תהיתם, אז אין צורך להופיע/ להשתתף באירועי הליגה עם אופני סייקלוקרוס בלבד, אף אחד לא יגרש אתכם ויוציא נגדכם פשקוויל. יש לא מעט חבר'ה שמגיעים עם אופני הרים, אופני כביש (כמו בתחרות שהייתה בשוהם) ואף עם אופני טורינג.




 



התחרויות של הליגה מתקיימות בדר"כ בשעות סופר נוחות, אין צורך להשכים קום, יש שפע חנייה, מלא אנשים חייכנים, מוזיקה וקריין נחמד, כך שניתן בהחלט להגיע לתחרות כבילוי שישי נחמד ולתמוך קצת בתרבות הרכיבה בארץ (לא מילה גסה).
אלמנט נוסף שמיוחד בתחרויות אלו הוא העובדה כי ילדים אשר מתחילים את דרכם ברכיבה תחרותית/ אתגרית באופניים, יכולים להשתתף בתחרויות אלו בכיף גדול. לא צריך ציוד מיוחד מדי, המסלולים עבירים מאוד אם לא מבצעים אותם בדופק מקסימלי וניתן לרכוש בהם ביטחון תחרותי רב. תכלס, כולם יכולים להגיע ולטעום קצת מהתחרותיות, בלי יותר מדי טררם, בייחוד שניתן להתחרות בשביל הכיף עם אופני ההרים הפרטיים.



 
 


 
המסלול
כשאלוף ישראל בסייקלוקרוס אומר שמדובר ב"מסלול הכי בלגי שהיה פה" זה אומר שמגיע שאפו ענקי לסדיסטים שתכננו את המסלול. השותפות המכאיבה שבין "ד"ר Evil" זיו ענפי מ-BikeWay וחברת "עז-הרים" שבראשה יוצא השב"ק(ס) נימי(נים) כהן כנראה עושה טוב לכמה אנשים. ראוי לציין כי את המסלול המקורי הגה ויקטור קיטייב מדינמו (סוג של האבא המייסד/ המחייה של התחרויות האלו בארץ) באחת מהתחרויות הראשונות שיזם בארץ לפני כ-5 שנים, כחלק מסבב שהפיק בסביון ובפ"ת.



 















 

המסלול היה צר, ארוך ועמוס אלמנטים טכניים מגוונים כמו מעבר נחל, שבילי עפר, גשר עץ, מדרגות, פניות חדות, דשא, וכרוז! לצופים הייתה אפשרות לטייל לאורך המסלול, לעודד מקרוב ולהיות ממש בלב החוויה. Rock N Road העמידו אוהל תמיכה טכנית, עמדת רישום ועמדת שיפוט, ומועדון הרכיבה המקומי CSC נתן תמיכה בהקמת המסלול, תיחומו, הקמת המחסומים, וכמובן עידוד.


 




התחרות
מבחינת הקפות/ זמן, התחרות הייתה בנויה כך שרוכבי קטגוריות העילית והפרו התחרו על המסלול במשך 60 דקות, רוכבי הספורט והקדטים התחרו במשך 45 דקות, ראשון מסיים, כולם מסיימים.
יחסית לסופה שהבטיחו, במזל רב, לכל אורך התחרות עצמה, מזג האוויר פירגן והיה סביר למדי. אומנם רוחות ואבק, אבל בכל זאת לא משהו שמפריע יותר מדי לרוכבים. ארובות השמיים נפתחו בדיוק בסוף מקצה הילדים, מבול מטורף החל לשטוף את האזור, הנחל אותו חצו הרוכבים במהלך התחרות, געש שצף והפך לבלתי עביר בעליל ואף מסוכן, מזל גדול שהתחרות הסתיימה.



 




לתחרות נרשמו כ-70 רוכבים, מתוכם המון ילדים ונוער, חבר'ה שהם דור העתיד ולא מוותרים על תחרויות, בהחלט יפה. מבחינת רוכבים בוגרים, הייתה נציגות כמעט מלאה של אותם 30 חבר'ה שתמיד מגיעים לתחרויות האלו סחתיין על הדבקות והתמדה, ממש יחידת עילית. אבל איפה כל היתר, איפה למשל כל משתתפי האפיק שאוהבים לסבול, איפה רוכבי הכביש? מה קורה איתם?



 




 
מי ניצח? האמת שלא כ"כ ברור לי, משום שחוץ ממקצה העילית (ראשון אביב יחזקאלי, שני אליעד דניאל, שלישי איתמר איינהורן), במקצים אחרים הייתי צריך לשאול את הרוכבים עצמם מי ניצח (בפרו ניצח דני צור), ממש ככה. הייתה התארגנות לוקה (מאוד) בחסר מצד איגוד האופניים, לא היה ברור לרוכבים מתי מסיימים, כמה זמן עבר, האם זה סיבוב אחרון לעילית/ פרו או לספורט/ קדטים?
טקס הפודיומים נערך במבול, הקהל שעוד נותר וכיבד את המעמד, הצטופף במבנה שהיה שם בסביבה (קפיטריה שבשיפוצים) והפודיום עצמו היה בגשם, אם כבר קשוחים אז עד הסוף.



 



לסיכום:
הפריע לי מאוד העדר נוכחות של מועדוני הרכיבה, אני מאוד מאמין שדווקא באירועים כאלו (מרכז הארץ, בשעות נוחות, באחלה מסלול) צריכים להגיע מתחרים רבים, ילדים, נערים ובוגרים, ותפקיד המועדונים הוא לדחוף את הרוכבים להגיע ולהתחרות. עוד תלונה קטנטנה, איפה הבנות? איפה רוכבות ההרים התותחיות שלנו? מה קורה?
בסופו של יום היה אירוע נחמד מאוד, המסלול היה מדהים והצטערתי שלא התחרתי יחד עם כולם. לכל אלו ששרדו את הכתבה עד עכשיו,  אני יותר ממליץ, תגיעו, אפילו אם זה רק כצופים. תתחרו, אפילו אם זה רק על אופני שטח. תהיו חלק בתרבות הרכיבה, ולא רק כדי שאח"כ תוכלו להתלונן שאין כאן תרבות רכיבה.
אההה כמעט שכחתי, איפה הבירה?



 

רוכבים שקראו כתבה זו קראו גם