איילון שגיא- כמעשה אחיתופל

כמעשה אחיתופל*


קשה היום להיות רוכב אופניים. אפילו הותיקים שבנינו, הזקנים שכבר ראו הכל בחיים, יכולים לחטוף סחרחורת מכל המושגים, ההמצאות והמגוון הבלתי אפשרי שמציף אותנו מכל עבר. אבל מי שרחמי באמת נכמרים עליהם, הם הרוכבים הטריים, אלו שמעלים שתי תמונות של זוגות יד שניה ופונים בתחינה אל אורקאל חכמת ההמונים בניסיון לקבל עצה שתעזור להם להחליט: אופני טרייל 29 אלומיניום עם בולם 130 או אופני 27.5 אנדורו קרבון עם מהלך 140...
וכאן נשאלת השאלה, האם אנחנו באמת שולטים על הבחירות שלנו? ומה הוא תפקידה של אותה חכמת ההמונים שכולם מדברים עליה... ואיפה נכנס פה אפקט העדר והדיסונאנס הקוגניטיבי...?

בואו נתחיל את החפירה דווקא בשאלה כיצד מגוון משפיע על הבחירות שלנו. כדי לבדוק את השאלה הזו ערכו חוקרים ניסוי פשוט: הם הציבו שני דוכני טעימות לריבות בקניון, בראשון היו 6 טעמים ובשני 24. התוצאה היתה שבדוכן שהציע רק 6 טעמים אחוז המכירות היה גבוה ב-30% מהדוכן שהציע כמות משולשת. מסתבר שאנחנו נלחצים באופן טבעי ממגוון גדול מדי של הצעות. כל אחד מאיתנו מכיר את התחושה של להיכנס לחנות כל-בו ולחפש זוג מכנסיים או חולצה חדשה. הרי דורות שלמים של מוכרות בוטיקים משננות יומם וליל את המשפט "ואאו, זה יושב עליך בול!" רק כדי למנוע מעצמן את הצורך לקפל רבבות פריטים של קונות שמדדו את כל החנות ובסוף קנו בפוקס. ולא זו בלבד, אלא שמסתבר שככל שגדלות האפשרויות, כך יש סיכוי גדול יותר שבסופו של דבר נהיה מאוכזבים מהקניה, רוצה לומר, לו יכולנו לבחור רק מתוך 4 סוגי קסדות, הרי ישנה סבירות גבוהה יותר שנהיה מבסוטים מהבחירה, אך אם יציעו לנו 20, תמיד ישנו סיכוי שתזדחל לתודעתנו המחשבה "למה לא קניתי בסוף את האדומה".



 




ומה אנחנו עושים כשאנחנו לא בטוחים? ברור! – מתיעצים!
פעם, מזמן, כשלא היו רשתות חברתיות ורק ג.יפית אחת על דף עיתון מודפס, הכל היה פשוט יותר. ואם היית רוצה להתייעץ עם חבר (ופעם היו לנו אמנם רק 6 חברים, אבל על באמת ולא 1357 וירטואלים), היית צריך לדחוף ת'אצבע לתוך החוגה, לסובב שוב ושוב ולהביט בקוצר רוח בגלגל החוזר לאיטו בעצלתיים תוך השמעת קליקים משל היה נאבה חלודה. אם היה לך מזל, הוא היה בבית ואם לא, אז לא... ולא הייתה המיידיות הזו של הוואצאפ והסלולארי והפייסבוק והאימייל שפשוט הפכו את כל העניין הזה של ייעוץ על הראש.
יהיו שיאמרו, ובמידה לא מבוטלת של צדק, שהעובדה שהיום אנחנו יכולים, במחי כמה הקשות על המקלדת, לתת לאורה של חכמת ההמונים להקרין מטובה על ראשנו, היא דבר מבורך. אלא שלכל הטוב הזה יש גם צד פחות פוטוגני. במחקר שערכה קבוצת חוקרים מהאוניברסיטה העברית מסתבר ש"אנחנו פחות עצמאיים בקבלת ההחלטות שלנו ממה שהיינו רוצים להאמין וכי חוכמת ההמונים היא לא באמת אוסף העמדות האינדיבידואליות של כל חברי הקבוצה, משום שהעמדה הפרטית שלנו מעוצבת בין היתר על ידי העמדות של אחרים בקבוצה ומשפיעה עליהן. ככל שטכנולוגיות לעיבוד מידע ותקשורת נעשות נפוצות יותר כך הן תופסות תפקיד יותר דומיננטי בתהליכי קבלת ההחלטות שלנו. לממצאי המחקר יש השפעות במגוון תחומים שבהם אנשים נחשפים לעמדות של אנשים אחרים ועלולים להיות מושפעים מהם".
או במילים פשוטות – כולנו משפיעים ומושפעים כל הזמן והעצה שנשיא למישהו או נקבל ממשיהו כבר עברה כמה גלגולים והיא בעצמה מושפעת מאחרים כך ש"כשאתה מקבל עצה מהחברה שלך, אתה בעצם מקבל עצה מהחבר של החברה שלך והחברה של החבר של החברה שלך..." ומי שמבלה זמן ברשתות החברתיות ובשרשורי השאלות הארוכים כאורך הגלות ודאי יודע בעצמו שכל שאלה תמימה שנזרקת לחלל האוויר הופכת חיש מהר לחפירה אינסופית וזיון מוח אדיר (תרתי משמע).

אבל אם זה הי נגמר פה – דיינו. רק מה, בנוסף לכל אלו אסור שנשכח עוד שתי תופעות מרנינות. הדיסונאנס הקוגניטיבי ואפקט העדר. שתי התופעות הללו קצת קשורות זו לזו ובעצם מזינות אחת את השניה.
בתור התחלה יש לנו נטייה טבעית להצדיק החלטות שעשינו, לזה קוראים דיסונאנס קוגניטיבי (זה קצת יותר מסובך מזה כמובן, אבל בקליפת אגוז זו התיאוריה), הוסיפו על כך את אפקט העדר שגורם לאנשים לרצות להשתייך לקבוצה שנדמית בעיניהם כ"נכונה" ו"צודקת" וקיבלתם מצב בו האדם נכנס ללופ אינסופי וככל שגדלה תחושת הדיסונאנס כך הוא חש צורך עז יותר להוכיח לעצמו את אמיתות אמונתו והדרך לעשות זאת, כמה מפתיע, היא בלשכנע אחרים...

סבא שלי עליו השלום אמר: "אל תסמוך על אף אחד, וגם מעצמך תיזהר"
לכן, אם אתם באמת רוצים לדעת איזה זוג אופניים הכי טוב עבורכם תשאלו את התחת. התחת שלכם. כי הוא יודע הכי טוב את התשובה.

*בניגוד למה שנהוג לחשוב, עצותיו של אחיתופל היו דווקא טובות וראויות. על הסיבות לכך שהביטוי "עצת אחיתופל" השתרש בתרבותנו כתיאור לעצה רעה, לכו ללמוד לבד.

 

רוכבים שקראו כתבה זו קראו גם