Veolia Desert Challenge 2015 - המדריך השלם לפסטיבל

we: Desert Challenge

 Veolia Desert Challenge 2015

המדריך השלם לפסטיבל

מאת: מערכת we:Ride
תמונות: Veolia Desert Challenge יואב לביא



 



 
we:Ride מסקרים השנה את פסטיבל ה-Desert Challenge שמתקיים בכל סוף שנה בסדום, ים המלח.
כמגזין שנוגע בכל תחומי רכיבת האופניים בארץ, ומנסה להיות מעורב בכל אירוע חשוב ומוביל, השותפות עם אתגר המדבר היא טבעית. מדובר על אירוע אופני ההרים הוותיק בארץ, המהדורה ה-21 של סובב סדום המיתולוגי, ולמעשה הדינוזאור היחידי שהצליח לשרוד מהתקופה הרומנטית של הסובבים הגדולים של שנות ה-90, שעל פי עדויות וותיקים הצליחו למשוך קהל מגוון ועממי של אלפים לצד הופעות על הדשא של פיגורות כמו שלום אסייג.
 


קצת היסטוריה
סובב סדום עבר כמה גלגולים עד שהגיע לקונספט העכשווי המוצלח של פסטיבל ספורט-טבע של כמה ימים וכמה דיסיפלינות שפונה לקהל מגוון. האירוע יצא לדרך ב-1994(!) כיוזמה של יעקב אקריש, רוכב ומנהל הספורט במ.א. תמר ביחד עם אלי סט, שהמציא למעשה את סובב גליל, את טיולי אופני ההרים בארץ ועזר ליזום גם את סובב סדום. בתחילת שנות ה-2000 החליטו אנשי מחלקת הספורט במועצה האזורית תמר, ביחד עם קברניטי איגוד האופניים, להפוך את האירוע לתחרות מקצועית בינלאומית. תקציבי ענק הושקעו, רוכבים זרים הוזמנו להתחרות ולהתארח כאן במימון מלא, שופטי ופקחי UCI, איגוד האופניים הבינלאומי הוזמנו ארצה, והשיא הגיע ב-2003, שנה טרום אולימפית, בה הגיעו לתחרות קרוב ל-40 מתחרות ומתחרים בינלאומיים, על מנת לנסות ולהשיג ניקוד דירוג חשוב שיכניס אותם לאולימפיאדת אתונה 2004.
אך ככל שהתחרות הפכה ליותר מקצוענית ובינלאומית, הקהל הגדול והחובבני הלך ונעלם ממנה.
משהו היה צריך להיעשות, כדי לחבר את האירוע בחזרה לקהל, ואת הקהל בחזרה לאירוע.


 


 
ההחלטה לשנות את פני האירוע ולהופכו ממקצועני לפסטיבל שפונה לכל קשת רוכבי השטח בארץ, התקבלה אצל יעקב אקריש לאחר שהשתתף ב-Volvo Challenge Carmel שארגנה חברת ״עז הרים״ ב-2004 ואהב את החוויה ואת כמות המשתתפים. הקונספט הצפוני כולל השם והספונסר הראשי הועתקו לדרום, היסודות לפסטיבל הונחו, ולמעשה מאז ועד למהדורת 2015, הפסטיבל רק הולך ומשתבח, הולך ומתרחב, הולך ומתפתח.
ישבנו לשיחה קצרה עם נימי כהן, עז ההרים המקורית והמנהל המקצועי של הדזרט צ׳אלנג׳ במהדורתו הנוכחית, כדי להבין מה עושה את האירוע לפסטיבל, לאיזה קהלים הוא פונה, מה ״המלצת השף״ לחוויית המשתמש המיטבית ועוד:


 
נימי, למה פסטיבל?
״תראה, יש תחרויות שהן תחרויות נטו. הרכיב המרכזי בהן הוא התחרותיות וההישג, אתה מתאמן לקראתן, בא לדפוק תוצאה ובסוף בוחן את מי השגת ומי השיג אותך. ה״מסביב״ הוא צוות מדידת זמנים, פודיום ואולי עגלת קפה. זה אחלה ולרוב משרת קהל ספציפי, קרי תחרותי, חברי איגוד וכולי, אבל זה רק קצה הקרחון של רוכבי האופניים בארץ. בשנת 2002 טיילתי עם אופניים במשך כמה חודשים ברחבי ארה״ב והשתתפתי בכמה אירועים מדהימים בקליפורניה וקולורדו: פסטיבל אופני ההרים של העיירה הזו, של העיר ההיא וכולי. כל אירוע כזה נמשך כמה ימים, הציע תחרויות במגוון סגנונות: קרוס קנטרי, מרתון, דאונהיל, פור קרוס, קריטריום שטח בעירום, סייקלוקרוס תחפושות ואלכוהול ועוד מגוון שטויות שרק אמריקאים יודעים להמציא. כמעט תמיד היו גם שתיים-שלוש חסויות קטנות של מבשלות בירה מקומיות, ובכל לילה היו אטרקציות כמו הופעות מוזיקה חיות או תחרויות שטותיות של החלקה על שולחנות ששופכים עליהם בירה… מצד אחד כשאירוע כזה נגמר ייחלת רק לכמה ימי התאוששות ממנו: רוכבים חזק ביום וחוגגים חזק בלילה, מצד שני אירוע כזה נחקק חזק בתודעה שלך והחיוך לא ירד מהפרצוף במשך ימים ארוכים לאחריו. למעשה הדזרט צ׳אלנג׳ הוא פסטיבל שכזה שעבר ישראליזציה ומדבריזציה״.



 
 


 
מה המרכיבים של פסטיבל מוצלח?
״קודם כל לב המוצר הוא הפעילות הספורטיבית, קרי הרכיבה לרוכבי אופניים והריצה לרצי שטח. מסלולי הרכיבות באירוע חייבים להיות משובחים ובמגוון רמות. מסלול המסוע הארוך ביום שישי הוא יוצא דופן בכל רמה ביחס למסלולי הרכיבה בארץ. בהלוך יש את אחת מעליות השטח האתגריות בארץ, עלייה שהיא מיתולוגיה, מעין ״סמל יחידה״ שמי שסיים רשאי לענוד. בחזור טסים מטה את מעלה עזגד, ללא ספק ירידת השטח הארוכה ביותר שיש כיום בתחרות אופני הרים. בשבת רוכבים את הקלסיקה הישראלית של נחל פרצים-מישור עמיעז-נחל סדום. זה מסלול מדבר חורפי במיטבו. הזרימה בחזרה למתחם האירוע בקניונים המפותלים של נחל סדום היא פשוט פיצוץ של רכיבה, גם למתחיל וגם למקצוען.
קהל לא-תחרותי. זה לא אירוע למקצוענים בלבד, ויותר מזה, זהו לא אירוע למתחילים בלבד. אני שונא את המילה ״עממי״. היא מנמיכה את כל חוויית הרכיבה הלא-תחרותית. תביאו לי שם תואר חיובי לתאר את הפלח ה״עממי״ וקבלו הזמנה משפחתית חינם לצ׳אלנג׳… אנחנו משקיעים רבות בפלח הזה, שרוצה לקחת חלק בפסטיבל, לישון בקמפינג, לאכול פויקי, ולא בא לו תחרות, מדידת זמנים, עקיפות ולחץ. עבורם אנו משקיעים במדריכים ומובילים מיומנים מחברת Go Ride של עידו שביט, רכבי ליווי וחילוץ, אופני השכרה - גם עם מתקני ילדים - ומסלולים לכל גיל: 14 ק״מ בצהרי שישי, ובשבת ניתן לבחור בין 3 מסלולי טיול מודרך שונים: 7 ק״מ לזאטוטים והוריהם, 13 ק״מ לילדים קטנים ומסלול ״חריץ בחוואר״ המלא באורך 24 ק״מ למשפחות רוכבות עם ילדים גדולים ולרוכבים מיומנים יותר.
ריבוי הרמות נמצא גם במסלולים המוצעים לקהל התחרותי. גם בשישי וגם בשבת ניתן לבחור בין מסלול בינוני למסלול ארוך: 35 ק״מ לעומת 62 ק״מ בשישי, 24 ק״מ לעומת 48 ק״מ בשבת.



 


יש גם את הפלח של אלו שרוכבים ורצים, אז רקחנו עבורם את SPY Ultimate Challenge, שמשלב את שני העולמות. 69 ק״מ של רכיבה, ריצה ורכיבה לאולטימייט הקצר לעומת 131 ק״מ לארוך. מה שמגוון אפשרויות ההשתתפות האלו מאפשר הוא פנייה לכל פירמידת הרוכבים בארץ: חובבנים, מתחילים ומשפחות שרוצות לטייל ביחד, רוכבים תחרותיים בתחילת דרכם ובבסיס כושרם, לצד מקצוענים ואלופי ישראל שמתמודדים על הפודיומים בקטגוריות הבכירות, על פרסים יקרי ערך ועל תארים כמו King Of Masoa ושיאן תחרות מלך/כת המסוע (בשנה שעברה עומר שובי בגברים ופז בש בנשים). העבודה שרוב המתחרים נרשמים לתחרות הזוגות ולא כאינדיבידואלים, תורמת גם היא לאופי המיוחד והמשוחרר של האירוע. כיף יותר ומלחיץ פחות להתחרות בזוג, ולא לבד, ״אני נגד כל העולם״.
 


המרכיב השלישי והכי חשוב בהפיכת הדזרט צ׳אלנג׳ לאירוע שמעבר לתחרות, הוא מגוון הפעילויות והשירותים שכלל לא קשורים לרכיבה עצמה, שהופכים אותו לפסטיבל ככל פסטיבל בארץ, ולא משנה אם הוא פסטיבל מוזיקה, יוגה או אופניים. זה מתחיל בכפר האירוע. הפסטיבל הוא פסטיבל מדברי, ולכבודו מקימים עיר באמצע המדבר, כפר רוכבים ואירוע שמוקם עבורו בתחילת מסלולי סדום-פרצים, ויומיים לאחר האירוע הוא נעלם כלא היה. מגרשי חניה, מסעדת רוכבים, בר רוכבים, מתחם קמפינג ענק שיכול להכיל יותר מ-1,000 לנים (sold out בשנה שעברה, הוגדל השנה). המתחם נפתח לקהל כבר ביום חמישי 24.12 אחר הצהריים, כך שניתן לצאת מהמרכז לסופשבוע מדברי ארוך של ניקוי ראש והטענת הנשמה, לישון ולאכול ברוגע בכפר הרוכבים, ולזנק בשישי בבוקר לרכיבה רגוע וטעון בשעות שינה.
הקמפינג מציע גידור ושמירה, תאורה, מקלחות חמות וקרבה לכל האירוע. אנו מכינים ומפזרים חצאי חביות עם גחלים דולקים עבור מי שרוצה לעשות לעצמו על האש או לזרוק פויקי על הגחלים. מי שמעדיף שאחרים יכינו עבורו ייהנה משירותי המסעדה שעובדת 24/7 מחמישי בערב ועד שבת אחר הצהריים. לחובבי הלתת והכשות יש בירת בוטיק ישראלית אדירה בשם וילדע חייע, שתפתח דוכן מזיגה ומכירת שישיות הביתה באירוע.




 



לצד הקמפינג יש את כל מה שעושה אירוע לאירוע, כלומר אטרקציות ופעילויות שונות, כולן תחת גג משותף של ספורט, טבע ואופניים. יש מתחם זולה גדול ומוצל עם פינות ישיבה, פוטונים נמוכים ושולחנות. אפשר לאכול שם את האוכל או סתם לשבת לפלברה עם חברים ולשמוע מוזיקה. שם יועבר סשן יוגה עם זריחה ולאחר התחרות, לשחרור. בערב שישי תהיה שם מוסיקה וקבלת שבת, ומול המתחם במת הפודיומים וטקסי הסיום.
בשישי אחר הצהריים נערוך תחרויות ריצת ילדים ורכיבת ילדים. יש כמה קטגוריות גיל והקפה פשוטה באורך ק״מ. הקטנים יותר עושים הקפה אחת והגדולים שתיים. ההקפה עוברת סביב המתחם וההורים והקהל מעודדים וצועקים ומתלהבים יותר מהילדים עצמם. הקונספט שהביא לנו ליאור זך מאור הוא של ״כל ילד זוכה״. יש להם מספר מתחרה וזינוק ותדריך, אבל אין דירוג ופודיומים, בקו הסיום הצוות שלנו מדביק לצווארו של כל משתתף מדליה.
בערב יוצאות תחרויות ריצת השטח הלילית באורכים של 5, 10, 21 ו-32 ק״מ.



 


 


 


לאורך כל האירוע פתוח מתחם ה-EXPO העשיר של האירוע, גם בלילה, עם תאורה וצוותי תצוגה ומכירה עליזים ושירותיים. הדזרט צ׳אלנג׳ מצליח להעמיד בכל שנה אקספו מאוד אטרקטיבי לשני הצדדים: משתתפי האירוע מקבלים מתחם עשיר, עם הרבה דוכנים, הרבה dealים של סופשנה והרבה מבצעים. המציגים מקבלים אקספו שעובד ומייצר מכירות. כיוון שאנו מקימים כפר מדברי מבודד, בו לנים קרוב ל-1,500 איש כולל הצוות הגדול וחניון הקרוונים, האקספו הוא למעשה אחת האטרקציות. המשתתפים מסיימים פעילות, מתקלחים, לובשים משהו חם ומסתובבים במתחם: אוכלים במסעדה, שותים וילדע חייה, מסתובבים באקספו וקונים פנס ראש חדש וחסכוני או חטיפים במבצע או שמן מגנזיום לעיסוי הרגליים ((-:
כבכל שנה, גם השנה נקים מיני מתחם של מסלולי רכיבה מלאכותיים אתגריים של חברת Balance. המתחם מלמד מיומנויות רכיבה טכניות שמיישמים לאחר מכן בשטח, בעזרת צוות של מדריכי רכיבה מיומנים, ואחת לשעה נערכות עליו תחרויות שליטה ״ראש בראש״ על מסלולים זהים. זה מקום קלסי לשלוח אליו את הילדים להוצאת האנרגיה שנשארה להם, כשאתה מתיישב על מחצלת, חולץ נעליים, ולוגם בהנאה cold one שאחד הילדים הביא לך מהדוכן הסמוך. ההנאות הקטנות האלו של החיים, אתה יודע״.



 

 
נשמע חתיכת אירוע מורכב ורב גוני, וגם חתיכת אתגר הפקתי וניהולי. אפרופו האתגר הזה, בשנה שעברה היו קצת חריקות בארגון: רוכבי מסוע ארוך שהגיעו לתחנת רענון ריקה, פיצוי למאות מבוטלי יום שבת (המקצה העיקרי בוטל בשל שטפון - א.פ.) שהגיע מעט מדי ומאוחר מדי - אפשר לקבל תגובה רשמית?
זו שאלה קשה אבל במקום. בשנה שעברה עשינו הרבה שינויים וניסינו לצמוח בהרבה גזרות, ובדיעבד זה עבד לנו חלקית, בלשון המעטה. חלק מהעובדים באירוע הגיעו ממיקור חוץ, במקום אנשי עז הרים הוותיקים או אנשי פורום-פקטור חברת ההפקה, כמו באיוש ותפעול תחנות ההאכלה, והניסיון לחסוך בעלויות יקרות היה בעוכרינו. על ביטול חלק ממקצי הריצה וכל מקצי הרכיבה של שבת אין לנו חרטות, ומי שחזה בשיטפון יודע שזו הייתה החלטה נכונה. אבל הטיפול במאות המבוטלים היה לקוי והצענו להם פיצוי ראוי (הרשמה באירוע 2015 ב-100% הנחה) מאוחר מדי ואחרי הרבה חשיפה שלילית ברשת.





 





כדי להחזיר עטרה ליושנה ואת אמון הלקוחות במותג ה-Desert Challenge עבדנו קשה. כוח האדם באירוע הוגדל והצוות שיתפעל את תחנות ההאכלה חזר להיות מקצועי ובניהול אנשי עז הרים. אני שבתי לניהול המקצועי של כלל האירוע, וטיפלתי אישית בכל לקוח מאוכזב ומתלונן, עד שהגענו לפתרון שהניח את דעתו/ה. הקפדנו לשמור על מחירי שנה שעברה או אף להוזיל אותם, על אף שכל ההוצאות שלנו עלו וכל המשכורות לקבלני המשנה עלו גם הן. שיפרנו את המסלולים העממיים, הוספנו מדרגת כניסה קלה יותר ל-Ultimate, הגדלנו את הקמפינג שמאפשר לינה ותזונה זולה בעשרות מונים מבית מלון, השקענו בעיצוב וייצור של כובע רכיבה שמחליף את החולצות המנדפות שעולות לנו כחצי מעלות הכובע, ייצרנו לראשונה סט ביגוד רכיבה מקצועי בעיצוב הדזרט בשיתוף פעולה עם Jinga ועוד.
 



 


יופי, זה קצת מרגיע, כי נשמע שאתם מודעים ל״מורשת 2014״ ושניסיתם לטפל בבעיות שצצו. בוא נחזור לאירוע 2015. התמקדנו עד כה בפן הפסטיבלי והזנחנו מעט את הקהל התחרותי. תן כמה מילות הסבר על מקצה האלימינייטור ועל תחרות מלך המסוע
 
״לא מבטיח שאסתפק בכמה מילים אבל בוא ננסה: אלימנייטור היא תחרות אקסטרים קצרה ואינטנסיבית לרוכבי קרוס קנטרי ומרתון שאנו עורכים ביחד עם איגוד האופניים בישראל זו השנה השנייה ברציפות. פרט לכך שזו אליפות ישראל הרשמית ויחלקו בה חולצות אלופה ואלוף ישראל וניקוד חשוב מאוד למירוץ להכנסת רוכב/ת ישראלי לריו 2016, זהו מופע אקסטרים משובח ומלהיב שמתרחש מול עיני הקהל בסמוך לקו הזינוק/סיום של מסלולי המרתון הרגילים. 4 רוכבים חזקים מזנקים יחד למסלול קצר וטכני שכולל סינגל, קפיצות, דרופים וסיבובים צפופים, ורק שני הראשונים עוברים לשלב הבא בשיטת הנוק אאוט. זה מדיום שמייצר מלחמה על הקווים, אגרסיביות, עקיפות ולעתים התרסקויות ספקטקולריות. ממש זירת גלדיאטורים מודרנית, רק על גלגלים. התחרות השנה תהיה מעניינת מתמיד עם הצטרפות כמה רוכבי אנדורו חזקים לקאדר של נבחרת ישראל בקרוס קנטרי, ובמיוחד יהיה מעניין לצופים עם כריזה חיה מסביב.





 




 
המסוע הוא עלייה רצחנית שהוספנו לסטייג׳ הראשון בשנה שעברה. מדובר על קו אכזרי ומלאכותי שחוצה את המדבר ישירות ממפעלי ים המלח לערד. מאוד תלול, מאוד גבוה. למזלם או לרוע מזלם של הרוכבים באירוע בצמוד למסוע יש דרך שירות… המסלול הארוך (62 ק״מ) של יום שישי עובר לאורכה, וכל מי שמתחרה במסלול המסוע הארוך, משתתף אוטומטית בתחרות בתוך תחרות: נמדדים לו זמנים על ציר המסוע בלבד, מקטע של 11 ק״מ וכמעט 700 מטרים של טיפוס אנכי. עבור רוכב חובבן זה בלתי נתפס ונראה כלא אפשרי לרכיבה. עבור עומר שובי, שיאן המסוע ומנצח התחרות בשנה שעברה, זה סיפור של 42 דקות בלבד… זה הזמן אותו יש לשבור השנה, זמן מטורף.
המסוע הוא icon רציני בדומה לעליית נס הרים בכביש. לטעמי כל רוכב צריך להתנסות ברכיבה בו, לבדוק את עצמו מול הדבר הזה. מי שמנסה פעם אחת רואה שהשד לא כזה נורא, ושהמשך המסלול ברמת המדבר והירידה במעלה עזגד מתגמלים על כל גרם זיעה ועל כל פעימת דופק שהושקעה בדרך מעלה״.



 
 
 
וואו לעסת לי את הראש.
אבל ממה שתיארת כאן בקיצור נמרץ, זה נשמע פסטיבל אמיתי, בהחלט המקום להיות בו כדי לחגוג את סיום השנה. מערכת we:Ride מאחלת לכם בהצלחה באירוע ועם מזג האוויר, אנחנו מגיעים לחוות ולתעד בהרכב מלא, על טפינו, צלמינו וכתבנו - see ya!


הרשמה ופרטים על האירוע באתר Veolia Desert Challenge
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

רוכבים שקראו כתבה זו קראו גם