we:Clipless- תנועת ההתחברות

we:Clipless

 תנועת ההתחברות


נועה לוריה מזהה טרנד ברכיבת נשים ויוצאת לתקן את המעוות



 


זוהי כתבה מגמתית. יש לה קהל יעד מוגדר ומטרה ברורה. ועוד דיסקליימר אחד לפני שאני ממשיכה: כשכותבים בענייני נשים רוכבות, לא ניתן להימנע מהכללות גסות שאולי לא מכוונות לכלל האוכלוסייה. אז אומר מראש שהדברים הכתובים כאן לא נבדקו סטטיסטית ומבוססים בגדול על מה שאני רואה בשטח.
הנה הקהל: הן רוכבות בשטח כבר שנה או שנתיים או הרבה יותר. יש להן אופנים יפים ומנשא מעולה, קסדה אופנתית ומכנס איכותי. יש להן קבוצה של חברים או חברות לרכוב איתן, או בן זוג, או מדריכה. הן רוכבות כל סופ"ש ומשתדלות להכניס עוד אחת במשך השבוע. הן יודעות מה הן אוהבות ואיך למצוא את זה: סינגלים זורמים או דרכים רחבות, רכיבות אתגר ארוכות וקשוחות או סיבוב לנשמה עם עצירות קפה ונשנושים. הן לא כל כך בעניין של תחרויות אבל אם יש אירוע מגניב עם מסלול יפה אז למה לא. הן אפילו היו כבר או יהיו בקרוב בחופשת רכיבה ברומניה או בולגריה. בקיצור, הן בעניינים.



 


 

אבל הן רוכבות עם נעלי ג'וגינג של נייקי. ההתקדמות המטאורית בנושא האבזור נעצרת שם כמו ברקס חירום על פי תהום: מה פתאום שאני אתחבר לפדלים?
וכאן, לצערי, אני נדרשת להשוואה כואבת (ושוב, מאד לא מדעית) בין המינים. יצא לי לראות לא מעט גברים נכנסים לתחום ומתחילים לרכוב. תוך זמן ממש לא ארוך הם מבחינים בדבר הזה, שנקרא Clipless Pedals או "קליטים" בלשוננו, שואלים מסביב מי ומה, קונים, מתחברים, אולי נופלים פעם-פעמיים, ויאללה - לעסק. (מאוחר יותר, כשהם מתחילים לקפוץ דרופים ולהשקיע באופני "6 ולחפור בקבוצות פייסבוק בנושאי גראביטי, אז חלקם עוברים לפלטים – פדלים שטוחים – אבל זה כבר סיפור אחר).
ואצל נשים - הנושא קצת תקוע. ולצערי, עם הצמיחה הגדולה במספר הרוכבים והרוכבות, אפשר לראות ממש טרנד – רוב הנשים רוכבות לא מחוברות. אני מניחה שמטרת הכתבה כבר ברורה...

רגע, רגע, תגידו – מי אמר שחייבים להתחבר? מה רע בלשדרג לפדלים שטוחים טובים ונעלי רכיבה תואמות ולהמשיך ככה? דווקא כאן אין לי עניין בחפירה מורחבת על מה שכולם יודעים: החיבור לקליטים נותן יתרון משמעותי ביעילות הפידול, ביציבות ובתחושת הביטחון על האופנים. נקודה. מבחינתי, כמדריכה שמתרכזת בלימוד רכיבה נכונה ובניית ביטחון, נעלי רכיבה טובות שמחוברות לפדל איכותי, הן לא פחות מאביזר בטיחות. וחבל לי על כל רוכבת שמוותרת על זה.
אבל יש שני תנאים, כי, מה לעשות, תמיד יש תנאים. האחד, את תהליך ההתחברות צריך להשלים במלואו בצורה מסודרת וסבלנית. כמו שלא יצאת בגיל 17 לכבישים לפני שעברת שיעורים וטסט, וכמו שלא נכנסת לסינגלים טכניים לפני שלמדת רכיבה בסינגלים קלים, כך גם אין לחזור לרכיבה רגילה במסלולים הרגילים לפני שהושלם תהליך ההתחברות לחלוטין. נחזור לזה בהמשך. התנאי השני – הציוד צריך לעבוד פיקס. מהרכבת הקליט על הנעל ועד פדלים משומנים ומתוחזקים – כמו כל חלק באופנים גם בזה צריך לטפל כדי להימנע מצרות.




 




כיוון שאני נמצאת כרגע בתחילתו של תהליך כזה עם קבוצה של רוכבות שלי - יש קנייה מרוכזת של ציוד, יש תוכנית לשיעורים משותפים ואוטוטו יוצאות לדרך, Wish us luck! – יצא לי לשמוע הרבה שאלות והתנגדויות בזמן האחרון וגם לנסות לענות עליהן:

ההצהרה מספר אחת: אני מפחדת ליפול.
כן, כולנו... מצטערת, בנות, אני לא יכולה לקבל פחד כסיבה לא להתחבר. לעסוק בספורט "אקסטרימי" מסוכן אתן לא מפחדות? לרכוב מהר במורד דרך מדורדרת אתן לא מפחדות? לרדת את הסלע ההוא את לא מפחדת? כולכן עושות היום דברים שפעם פחדתן לעשות. הלאה.

אני לא רוצה לרכוב ככה, כשכל הזמן אני דואגת אם אצליח להתנתק או לא.
אז זהו, הסתכלי מסביבך על רוכבות מחוברות ותראי שהן לא מתעסקות עם זה בכלל ונכנסות מחוברות גם לתוך מקטעים טכניים ומקומות בעייתיים. אחרי שמתרגלים לתנועה שמנתקת את הרגל מהפדל והיא מוטמעת היטב (ע"ע השלמת התהליך...) אין התעסקות מיותרת בהתנתקות ואפשר לפנות את הראש לדברים אחרים. כמובן שזה לא פוטר אותנו מלהסתכל קדימה, לתכנן ולנהל את הרכיבה – אבל זה תמיד.




 



שמעתי שיעילות הפידול זה מיתוס.
כן, מדי פעם צץ מומחה ומוכיח שהכול מיתוסים מנופצים, אבל כדאי לחפש את ההוכחות אצל המקצוענים, אלה שמקבלים כסף כדי לרכב טוב יותר. אני אישית מבטיחה להשתכנע ביום שאראה את הרוכבים בטור דה פרנס או ב-Cape Epic עוברים לפדלים שטוחים. אפילו בתחרויות דאונהיל, שבהן כל פידול חשוב, רוב הרוכבים מחוברים.

נו, את רואה, זה בכלל למקצוענים. אני לא רוכבת תחרותית, למה אני צריכה את זה?
לא צריך להיות מקצוען או תחרותי כדי לרצות לרכוב טוב ובטוח יותר, ללמוד, להשתפר ולהצטייד בצורה מיטבית. ואם את רוכבת בשבילים ומקומות שהם פחות או יותר בסגנון XC, אז כדאי לך לבדוק מה המקצוענים של XC (ולא של דאונהיל...) לובשים ונועלים.

לא בא לי עכשיו לוותר על רכיבות שוות וטיולים.
צודקת, באמת חבל. אבל את לא בספורט הזה לטווח קצר, את כנראה תעשי את זה כבר כל החיים. אז תשקיעי שבועיים או חודש או כמה שייקח. זה שווה את זה!




 




אוקיי, אז איך עושים את זה?
זה לא כזה מסובך ודורש, כמו שכבר צוין, בעיקר סבלנות והשקעה של זמן בתרגול יבש ומשעמם. הנה המלצות וכמה טיפים, פונה לנשים אבל כמובן שגם גברים יכולים:

1. אחרי שמדדת ורכשת נעליים טובות וזוג פדלים איכותיים (טיפ: לא ללכת על הזול ביותר, מרגישים את זה אח"כ), בקשי מהמכונאי בחנות להתקין לך את הקליטים בנעליים ולכוון את הפדלים למצב הכי משוחרר. אפשר לרכוש לתקופת ההתחלה קליטים שמשתחררים יותר בקלות, כמו ה-Multi Release של שימאנו.

2. עמדי מעל האופניים, הציבי כף רגל מאוזנת מעל אחד הפדלים כשהוא נמצא למטה ובתנועת דריכה דחפי את הקליט לתוך הפדל עד שתרגישי את הקליק. להוצאת הרגל, הרחיקי את העקב מהאופנים בתנועה מעגלית שטוחה עד לשחרור. בפעמים הראשונות זה מרגיש ממש קשה וייתכן שיבוא לך לוותר על כל העסק – לא להתייאש, זה הולך ונהיה קל. חזרי על הפעולות האלה פעמים רבות עד שתרגישי שהתנועה פנימה והחוצה מובנת.


 




3. את השלב הבא אפשר לעשות בסלון או במרפסת, רצוי מול מסך עם גמר הנשים בגביע העולם או פרק של Shameless: מצאי לך נקודת משען על קיר נמוך, גדר או כיסא כבד עם משענת גבוהה. עלי על האופנים ותרגלי חיבור והתנתקות במצבים שונים של הפדל בשתי הרגליים. כשאת מרגישה בטוחה, חברי את שתי הרגליים ופדלי אחורה כמה סיבובים, נתקי וחזרי על התרגיל המון פעמים, כמה דקות כל פעם לאורך היום. זה השלב להדגיש שתרגול חוזר יוצר הרגל, תנועה בסיסית ומוכרת שאפשר לעשות במינימום מחשבה ותשומת לב. זו המטרה.

4. השלב הבא הוא כבר ברכיבה אבל מומלץ עוד לא "לצאת לרכיבה", אלא לתרגל בסיבובים קטנים ליד הבית, עדיף על משטח ידידותי כמו דשא (אפשר גם לחבוש מגני ברכיים אם יש): חברי רגל אחת, הרימי מעט את הפדל והתחילי לרכב. שמרי על תנועה, הסתכלי קדימה וחברי גם את הפדל השני. שמרי על תנועה ותכנני את העצירה: קודם שחרור של שני הפדלים ואז עצירה. חשוב מאד להתעכב על השלב הזה ולחזור עליו פעמים רבות כדי להתרגל לתכנון מראש של העצירה ותזמון ההתנתקות.



 



5. עם הזמן והתרגול, נסי (א) לקצר את הזמן בין התנתקות ועצירה (ב) לנתק רק את הרגל שיורדת לקרקע.

6. אחרי הרבה תרגול, צאי לרכיבת הסתגלות: על דרכים רחבות וקלות, תרגלי תוך כדי הרכיבה ניתוק וחיבור והרבי בעצירות. כשאת מרגישה בטוחה הכניסי מעט מאמץ ומהירות לתרגול. חשוב להקפיד שאין סביבך גורמים שמסיחים את הדעת, כדי שלא תעצרי מבלי שהתנתקת.

7. ברכיבות הבאות, עם בניית הביטחון וההרגל, חזרי לאט לאט למסלולים המוכרים. המשיכי כל הזמן להזכיר לעצמך להסתכל רחוק ולתכנן את העצירות. שמרי בקנאות על מרחק מרוכבים אחרים.



 
 

 
אם באחד מהשלבים את מרגישה חוסר ביטחון, או מתחילה להתנתק כשאת נתקלת במכשול טכני – חזרי אחורה לשלב הקודם, בני ביטחון והמשיכי משם. היי מחויבת לתהליך – אין דרך חזרה!


שיהיה בהצלחה.
נועה לוריה, מדריכת רכיבה- עז ואחות

 

רוכבים שקראו כתבה זו קראו גם