דן "קטן" ברגשטיין הלך לעולמו

דן "קטן" ברגשטיין איננו.


 



יום עצוב מאוד לקהילת האופניים המקומית, קטן איננו! אתמול בצהרים הלך לעולמו דן "קטן" ברגשטיין, אחת הדמויות הססגוניות, השמחות, מעוררות ההשראה והמוכשרות ביותר בקהילת האופניים המקומית. איש קטן צנוע ויקר, עם יכולות פנומנאליות על האופניים ויכולות חברתיות נדירות, אדם שהותיר רושם, נגע ונחרט בליבו של כל מי שנתקל ב"תופעה". כל אחד מוותיקי הענף נושא עמו איזה סיפר "קטן" משלו, ולא מפני שקטן עשה עניינים, אלא משום שהוא עשה את מה שקטן עושה, לרוב עם מלא סטייל אבל בלי טיפת פאסון. מאתמול אחה"צ כשהשמועות החלו לרוץ, דרך ההודעה הרשמית ועד עכשיו אין מנוח, הלב נקרע והראש מסרב להאמין שקטן איננו.
אתה תחסר לנו מאוד חבר יקר, נוח על משכבך בשלום.
 
 
 
 
 
 

אילן שחם, חבר מערכת המגזין וחבר טוב של "קטן" כותב:

הוי, כמה עצוב לי היום.
אני יודע כמה זה נשמע נדוש לאחר לכתו של מישהו, אבל "קטן" היה האדם היחיד שגם בחייו הדבר הראשון שהיה לי להגיד כשמישהו שאל עליו, הוא שיש לו לב זהב.
הכרתי אותו לעומק לראשונה כשהוא הצטרף לטיול חוצה מדבר רב יומי בשנת 2004, והוא עשה עלי רושם אדיר. בתחום הרכיבה, כמובן, הוא היה בכמה רמות מעבר למה שהכרתי – בכל הפסקה, כשכולם נשכבים עייפים ומותשים, הוא התרוצץ בסביבה בחיפוש אחר מצוקונים לקפוץ מהם, וכשירדנו את מעלה מחמל, והחבר'ה דשדשו בהליכה בין הסלעים הגדולים תוך מלמול קללות חרישיות, הוא היה על האופניים, טס לו למטה כאילו מדובר בטיול בפארק.



 




 


אבל עיקר הרושם היה בתחום הלב. כשהייתה עליה קשה ברגל, הוא מיהר לסיים אותה ולרוץ מטה לסחוב עבור אחרים את האופניים. כשהגענו למחנה בערב וכולם קרסו הוא התרוצץ בינינו לראות מי צריך עזרה והתחיל את עבודות המטבח על מנת שגם נאכל משהו. ותמיד, אבל תמיד, עם חיוך על הפנים.
וזאת כמובן מעבר לדברים החיצוניים שעשו אותו מיוחד – רכיבה גם בלב המדבר החם עם מכנסי ג'ינס, מכנסי הרכיבה האולטימטיבים, אופני ה-GT זנב קשיח החבוטים שנודעו בשם "אופני המדבקה" בשל המדבקות שכיסו אותן מכף רגל ועד ראש, ואוסף הכריכים הבלתי נגמר שהניע את הגוף הצנום קדימה, ובהם גם הקבב שנותר מהמנגל של ליל אמש – חשוב שיהיו חלבונים!







מאז אנחנו נפגשים מדי פעם, אם זה ברכיבות משותפות, ואם זה במפגש מקרי בשטח, ודן תמיד מרחיב לי את הלב עם החיוך וההתלהבות. אותו ילד נצחי שאולי קצת מתבגר, אבל תמיד נשאר אותו הדבר.




 

היה שלום חבר יקר, חיוכך המבויש והצנוע יישאר איתי לעד.



 

רוכבים שקראו כתבה זו קראו גם