Trans New Zealand 2015

 גיא בר   
 #10 אפריל 2015     שטח   

we:Enduro Trans New Zealand 2015

חוויות האנדורו של גיא (חיית) בר מהדאון אנדר.
פרק 2- Trans New Zealand 2015


צילומים: TransNZ הפקה





 


גיא בר, רוכב האנדורו הבכיר והמתחרה הכי בינ"ל שלנו בסצנה, פשט את המדים לאחר שירות צבאי של 5 שנים ויצא לנקות את הראש במסע של תחרויות אנדורו סובב עולם, שהיעד הראשון הוא ניו זילנד. גיא "החיה" יתחרה במספר תחרויות מקומיות ויסיים את מסעו בתחרות הראשונה של סבב האנדורו העולמי ה- EWS בפסטיבל ה-Crankworx ברוטורואה. במהלך שהותו ביבשת הדרומית, גיא כתב האנדורו הבכיר של המגזין, העביר לנו דיווחים שוטפים על חוויותיו בסצנת האנדורו הדרומית ביותר בכדור.







לאחר התאקלמות קצרה ומעניינת עליה תוכלו לקרוא בפרק מס' 1, שפורסם באתר המגזין, הגיע תחרות המטרה הראשונה שלי בניו זילנד ה TransNZ, תחרות אנדורו מרובת סטייג'ים של 5 ימים באזורי רכיבה שונים באי הדרומי של ניו זילנד. זוהי השנה הראשונה בה מתקיימת התחרות ואנו המשתתפים שימשנו כמעין שפני ניסיונות (ששילמו הרבה כסף) בתקווה שהמסורת תמשיך והתחרות תזכה לרוץ בהצלחה בשנים הבאות. התחרות התקיימה בתאריכים מושלמים ליצירת מסלול טיול מהנה ביותר ברחבי ניוזלנד, מפני שמיד בסיום התחרות המסתיימת בעיר קווינסטאון, מתרחש פסטיבל אופניים בעיר ומיד לאחר מכן מתחיל אירוע הCrankworx הענקי ברוטורואה השוכנת באי הצפוני.







יום 0 הגעה והתארגנות
אחרי 3 חודשים עם ממטרים מעטים ביותר באי הדרומי, קמתי ליום גשום במיוחד. הגשם לא הפסיק לרדת עלינו במשך כל היום עד הערב. אחרי שסילקו אותי מחדר המוטל שהשתכנתי בו בכריסטצ'רצ', הגעתי לשדה התעופה מוקדם מהשעה המיועדת וחיכיתי להסעה שלי תוך כדי שמתחרים רבים מגיעים לשדה ממדינות שונות מכל העולם. נראה שהתחרות לא הובנה כראוי, ורוכבי קרוס קאונטרי רבים ללא מוטות כיסא מתכווננים, צמיגים בקוטר 2.0 ומהלך בולמים שלא עובר את ה120  מ"מ נראו משוטטים בשדה. על הדרך יצא לי להתיידד עם מספר רוכבים ולעזור להם בארגון האופניים. דבר שהשתלם בהמשך מכיוון שסטיבן מבריסל שעזרתי לו לסדר את הונטיל טיובלס, הלווה לי בהמשך את מגן הבוץ שלו.
לאחר נסיעה של שעה וחצי, הגענו לאזור שבו נישן ביומיים הראשונים ומשם גם נצא ליום התחרות הראשון. לאחר שחולקנו לחדרים, נסענו לארוחת ערב ושם תודרכנו לגבי יום הרכיבה הראשון. בשל הגשם הכבד ביטלו תחרות אנדורו חד יומית שהייתה אמורה להתקיים צמוד אלינו ואת המסלול שלנו קיצרו במעט ובנוסף קיבלנו השכמה מאוחרת. (כבר היה שווה) השמש יצאה והציפיות היו גבוהות ליום רכיבה יבש, אבל ידענו שמערכת גשם נוספת לפנינו.







יום 1 -   Craigieburn
התעוררנו לארוחת בוקר יבשה ללא גשם, אבל הכל השתנה במהרה. הגשם התחיל בערך כשעה לפני שהעמסנו את הרכבים ויצאנו ליום הרכיבה הראשון. ניסיתי להתעכב כמה שיותר ולצאת עם האחרונים בתקווה שהגשם ייפסק מתישהו, אבל לצערי הוא לא הפסיק ולא לדקה (עד לתחילת הסטייג' האחרון של היום כמובן). יצאנו בחשש מרכבי ההקפצות לעליה של 40 דקות משולבת הליכה ורכיבה בסינגל רטוב בזמן שהגשם לא מפסיק לרדת.
תכננתי להתחיל הכי מהר שאני יכול את הסטייג' הראשון, אבל 5 שניות לזינוק וגושי בוץ שעפים לכיון הפנים שלי חשבו אחרת. חצי מהראנים של היום הראשון עשיתי עם עיניים עצומות או במצמוץ בניסיון להבין לאן אני רוכב. הסטייג' שארך כ-7 דקות היה מהיר מאוד, מלא שורשים וסיבובים כיפים, ובתוספת הגשם והאמבטיות שעברנו קיבלנו חוויה מיוחדת במינה.







הסטייג'ים השני והשלישי היו די דומים, מהירים מאוד, מדי פעם נדרש מאתנו להכניס קצת פידול והרבה סיבובים מפתיעים שהגעתי אליהם מהר מדי! הבוץ החלק שלא נותן להאט לא עזר במיוחד, תוך כדי הסטייג'ים הבנתי את הטעות של לצאת בסוף והקטעים המישוריים כבר נהפכו מבוץ מהיר ורטוב לבוץ דביק וחלקלק.
את הסטייג' הרביעי של היום הכרתי מבעוד מועד וזה לא עזר במיוחד, מפני שזה רק תרם לחששות שלי. המסלול שעליו התקיים הסטייג' נקרא The Edge. שם שמסגיר את אופי המסלול והוא מתאפיין בקטעים רבים חשופים ומסוכנים במיוחד. בכדי לחוס על המתחרים, מדידת הזמנים התחילה אחרי רוב הקטעים המסוכנים, אבל היה היצע יפה של אלו גם בראן עצמו. את הקטעים המסוכנים לא רכבתי בראן מפני שבעת צרה, אני יודע להוריד אוטומטית רק את רגל שמאל, ובעקבות התהום שחיכתה שם, לא ממש רציתי להסתכן בזה. בנוסף ידעתי שיש עוד 4 ימים מלאים לפניי.







שמח ששרדתי את סטייג' 4, הגענו לסטייג' החמישי והאחרון של היום כשהשמש כבר מעלינו ומעל המסלולים הספוגים גשם. סטייג' קצר ומהיר לסיום עם מספר סוויצ'בקים צפופים בסופו. בכדי להגיע חזרה לאזור ההתכנסות חצינו 2 מעברי מים שהגיעו לי לברכיים, כבר לא הייתה לי נקודה יבשה בגוף, כך שזה לא שינה במיוחד. רכיבה קצרה בכביש והגענו חזרה לבקתות שלנו ספוגים בבוץ ומים אבל עם חיוכים של כיף מצד לצד. שטיפה מהירה של האופניים והציוד למחר, ולישון.








יום 2 – Mount Hutt
יום הרכיבה השני היה קצר במיוחד, כי בסופו חיכתה לנו נסיעה של 6 שעות למקום ההתאכסנות הבא שלנו בקווינסטאון. הרכיבה הייתה אולי קצרה, אבל הרגישה כמו יומיים, מראש כולם דיברו על כמה המסלולים תלולים וכמה חלקים הם יהיו אחרי הגשם שפקד אותם ביומיים שלפני. לא הבנתי כמה הם צדקו!
אחרי נסיעה של שעה וחצי, הגענו לMt Hutt המתנשא לגובה של למעלה מ-2000 מטר עם נוף אלפיני לחלוטין. המסלול הראשון התחיל על דרך דאבל סלעית ומהירה ולאחר חציה של דרך אש הגענו לקטע שבו הבנתי למה הייתה הכוונה רכיבה על קרח שכולם זרקו לאוויר אתמול. חריץ ברוחב שני צמיגים לאורך כל הדרך על אדמה בוצית משולבת דשא שלא תורם לאחיזה במיוחד. השיפועים פה עוד היו נורמליים, אז לא היה נורא כל כך, למרות שפעמיים עשיתי קפיצת ראש לתוך שיח בראן.







פרס הסטייג' הנוראי של התחרות הולך לסטייג' השני. הוא התקיים עם מסלול ששמו Behemoth והוא מסלול שרוכב דאונהיל מקומי בנה לעצמו לאימונים. מדידת הזמנים התקיימה רק על חציו התחתון, אבל בכדי להגיע לשם היה עלינו להתמודד עם החצי העליון, צלע הר בשיפוע 28% ממוצע בתוך חריץ צר על בוץ שמרגיש כמו קרח. רובנו כולל אני הקטן, לא הסתכנו והלכנו את רוב הדרך לתחילת הסטייג'. ניסיון כושל שלי לרכב שלח אותי ב 360 מרשים לתוך העצים והחדיר בי פחד לקטעים הבאים. אי אפשר להגיד שנהניתי מהסטייג' הזה, כמעט ולא רכבתי, וגם מה שניסיתי הסתיים על התחת (ונקרעו לי המכנסיים לצערי).







בנוסף לכל הצרות בכדי להגיע לסטייג' השלישי והאחרון של היום, נאלצנו להתמודד עם עליה על דרך אש תלולה בחום נוראי למשך שעה. הסטייג' היה הארוך ביותר של היום וארך כ-11 דקות עבורי. התחיל במקטע ממש מהיר וכיפי על סינגל סלעי ומלא סיבובים עם ברמים בנויים היטב, המשיך למקטע דשא מהיר ולא חלק במיוחד ולסיום חזרנו למוטיב הקרח של היום. שמח שהיום הזה הסתיים סוף סוף, נכנסו לרכבים והתחלנו במסענו הארוך אל קווינסטאון.






 
יום 3 – Coronet Peak
יום התחרות השלישי היה הארוך והמתיש ביותר. הוא התקיים באתר הסקי הניו זילנדי Coronet peak. תדריך קצר עם רקע מרהיב של ההרים ויצאנו בשיירה ארוכה לתחילת הסטייג' הראשון של היום. זה הסטייג' היחיד שראינו את כולו שכן טיפסנו דרך המסלול שאותו נרד בעוד מספר רגעים (לא שאפשר לזכור כל כך מסלול שאורך 9 דקות מעליה דרכו פעם אחת). הדקה הראשונה של המסלול התקיימה על המסלול המתויג כמסלול הדאונהיל ו30 שניות של עלייה חדה, שרק מעטים הגיבורים שהצליחו לרכוב אותה (כולל עבדכם הנאמן), משם למסלול האנדורו/ XC, מסלול מהיר מאוד עם המון סוויצ'בקים וסיבובים בנויים היטב.







לאחר עלייה קצרצרה וללא זמן להתאושש מהראן שארך 9 דקות, יצאנו לסטייג' השני, הסטייג' הארוך ביותר בתחרות (לקח לי כ12 דקות לאורך 5 ק"מ). חציו הראשון היה דומה מאוד לסוף הסטייג' הקודם, רק שהמסלול הפעם הכיל גם הרבה עליות קצרצרות שהגענו אליהן במהירות. חציו השני היה סינגל מהיר מאוד וצר מאוד וכלל עליה קצרה כשבסופה, בשיא הדופק, היה עלינו לדלג בריצה מעל גדר ולהמשיך לרכוב. בסיום המסלול המפרך הזה חיכתה לנו עליה מפרכת לא פחות שאת רובה הלכנו ברגל והיא הובילה אותנו לסטייג' 3, סטייג' מיוחד במינו. כ20 שניות לאחר הזינוק נכנסו ליער צפוף כשכל הסינגל מכוסה באצטרובלים. רעש מוזר של דריסת אצטרובלים ליווה את ההחלקות בכל הסיבובים עד שיצאנו מהיער לדילוג מעל גדר ומעבר נחל לסיום.







תדלוק קלוריות קצר בעמדת רענון, ויצאנו לעלייה הארוכה של היום, 50 דקות בדרך אש שלא נגמרת שהובילה אותנו לסטייג' הרביעי שהיה הקצר והכיפי ביותר בתחרות. 2 דקות מהירות בסינגל פתוח על צלע הר עם הרבה קפיצות קטנות וסיבובים מהירים (הקטע של סטיב סמית' וג'י את'רטון מתוך הסרט Follow Me). בסיום הסטייג' חיכתה לנו הפתעה נעימה בדמות רכבי הקפצות שדילגו אותנו לתחילת הסטייג' החמישי. הסטייג' החמישי, כמו השלישי, היה גם הוא מיוחד במינו, סינגל על דשא שהוריד אותנו במהירות על צלע הר תלול. המהירות הייתה גבוהה מאוד והיו הרבה החלקות, חלקן מבוקרות וחלקן קצת פחות. הזוויות על הדשא בסטייג' הזה היו נורמליות אבל בשונה מאתמול, ממש נהניתי!







הקפצה נוספת ופידול למשך 15 דקות הובילו אותנו לתחילת הסטייג' השישי והאחרון של היום. הסטייג' הזה היה גם התלול והטכני ביותר של היום. הזינוק הוריד אותנו לירידה תלולה במיוחד על אדמה רכה מאוד עם שיחים שמאיימים לתלוש אותך מהאופניים. שמח שנשארתי בחיים, 5 דקות שבהן היו שניות בודדות שלא נגעתי בברקסים במסלול תלול ומפותל. הכל היה רכיב וכיפי, אבל בראן רצוף ממש קשה להשתחרר במסלול שכזה. כרגיל את היום סיימנו עם 20 מעברי מים ששוב לא נתנו לנו את הצ'אנס לסיים את היום יבשים.







יום 4 – Alexandra
שעה וחצי נסיעה הובילו אותנו לפאתי העיירה אלכסנדרה לשטח פרטי מלא גבעות. הבעלים רוכב אופניים ובונה בעצמו הסכים לתת לנו להתחרות בשטח שלו בתנאי שלא נפעיל GPS וסטרבה (אז אני כמובן פרשתי כי אם אין סטרבה זה לא נחשב P: ). השטח מאוד מזכיר את הרכיבה בישראל, האדמה הזכירה לי את הרכיבה בפארק קנדה ואפילו הריח של השיחים הזכיר לי את הארץ.







4 הסטייג'ים הראשונים של היום היו די זהים. מסלולים מהירים מאוד עם הרבה סיבובים פתוחים על אדמה מדורדרת והרבה פידול. בנוסף, בונה המסלולים אוהב לשחק הרבה עם הסלעים בשטח ובכל המסלולים נתקלו בעליות וגלישות על בולדרים ענקיים מלווים בנקודות ורודות המסמנות לאן ללכת, סטייה של 20 סנטימטרים לפה או לשם תסתיים בהתרסקות לא נעימה בכלל. כמובן שהרגשתי בבית ולחצתי חזק! אבל כנראה שהרגשתי יותר מדי בבית שכן איבדתי את המסלול אינספור פעמים, אבל כל מי שרכב שם מהר איבד את המסלול.







תחילת הסטייג' החמישי והאחרון של היום היה החלק הטכני ביותר של היום. מספר גלישות סלעים תלולות שהובילו אותנו לסוויצ'בקים כיפים בין העצים (כיפים עד שסלע בולט תפס את הגלגל הקדמי שלי וכמעט העיף אותי מעל הכידון). לאחר דילוג מעל גדר (מזל שהתאמנתי לסייקלקרוס), סיימנו בסינגל מהיר וסלעי מאוד שרץ בערוץ נחל יבש. מצד אחד ממש נהניתי מהיום וזה היה היום הכי מהיר שלי (שביעי ליום למרות מלא שגיאות), אבל מצד שני זה יותר מדי הזכיר לי את הארץ.







יום 5 ואחרון – Queenstown
בבוקר יום התחרות האחרון היה קשה למצוא פרצופים מחייכים שכן בלילה לפני נודע לנו שבמקום הקפצות לכל הסטייג'ים היום, נאלץ לטפס לרובם , תוספת "קטנה" של מעל 1000 מטרים טיפוס. היום האחרון התקיים כולו בבייק פארק השוכן כ-100 מטרים ממגורינו.







התחלנו את היום בטיפוס של 450 מטרים אל הרכבל העליון וכדי לעגל, הוספנו עוד 50 מטרים עד לתחילת המסלול. הסטייג' הראשון של היום ארך כ9 דקות וכלל הכל מהכל, התחיל משביל הולכי רגל מהיר וסלעי, המשיך בשביל דאונהיל שחור ותלול והסתיים במסלול רחב מהיר ומלא טייבלים. בסיום הסטייג', טיפוס קצר הוביל אותנו לסטייג' השני הקצרצר שזגזג בין מספר מסלולים בדירוגים שונים בפארק.







בסיום הסטייג' השני חיכתה לנו הקפצה שלא עזרה במיוחד שכן היא העלתה אותנו כ-100 מטרים מתוך ה-600 שאותם היה עלינו לטפס לתחילת הסטייג' השלישי והאחרון של היום. עייף ותשוש, לא יכולתי לנחס את עצמי יותר בעליה האחרונה – יצא לי להתכתב עם 3 אנשים שונים שאמרתי להם שאני בדיוק בדרך ל"ראן אחרון" של התחרות, הסתכלתי בגובה מצטבר וראיתי שטיפסתי עד כה 666 מטרים בדיוק כשעבר לידי רוכב בשם דמיאן (שמו של השטן). אבל האמונות התפלות לא עבדו וצלחתי את הראן האחרון של התחרות שארך גם הוא כ 9 דקות. חציו העליון מהיר ביותר על שטיחי שורשים שלא נגמרים, בעוד שחציו התחתון התבסס על מסלולי הבייק פארק המתוחזקים.








שמח ומאושר הגעתי לנקודת הסיום של הסטייג' האחרון של היום, המטרה העיקרית שלי הייתה לסיים את התחרות ואני שמח להגיד שהמטרה הושגה! סיימנו את היום מוקדם וחזרנו לקבל את בירת המסיימים שלנו, טבילה קצרה באגם המקומי הקר בכדי לאושש את הרגליים וחגגנו את הסיום במסיבה במסעדה על חשבון המארגנים (שכמובן נכללה בדמי ההרשמה שלנו) עם פרסים למנצחים, ווידאו ותמונות מהתחרות.




 


סוף דבר
את התחרות סיימתי במקום ה8 מתוך 50 מתחרים בקטגוריה שלי. המטרה הראשונית שלי הייתה רק לסיים, אבל ברגע שהתחלנו, השד התחרותי נכנס לפעולה. קשה לי למקם את התוצאה הזו ביחס לתחרויות קודמות שכן היא לא חלק מהסבב העולמי, אך הרוכבים הראשונים היו רוכבים ברמה עולמית ללא עוררין. המרחק שלי מהראשון היה טוב מאוד ביחס לתחרויות קודמות, אבל מצד שני התחרות הזאת הרבה פחות טכנית מתחרות של הסבב העולמי (חוץ מהיום השני).
בתחרות הזאת התמודדתי עם הרבה דברים שממש לא הייתי רגיל אליהם והפכו את התחרות לקשה. 5 ימי תחרות רצופים כשכל יום בודד הוא כמעט תחרות מלאה בסבב העולמי. חלק מהסטייג'ים בנפרד היוו זמן של תחרות אנדורו שלמה בישראל (10-12 דקות) ורוב הימים עברו את החצי שעה בזמן תחרות. מערכת מדידת הזמנים הייתה "ידנית" והיה עלינו להעביר כרטיס אל מול קורא בזינוק ובסיום כל סטייג', לוקח זמן להתרגל ולעשות זאת באופן מדויק שלא מבזבז שניות מיותרות. גם הלינה ה"קיבוצית" כשאין לך זמן לבד להתארגן ושאתה לא בוחר מה לאכול היוו קונספט תחרותי חדש עבורי שלא התנסיתי בו בעבר.







לסיכום ממש נהניתי! הימים הראשונים הרטובים היו קשים, אבל זו חוויה מחשלת ששווה לעבור. האווירה בתחרות הייתה מדהימה, 100 המתחרים חיים ואוהבים אופניים, 30 מתנדבים ששמחו לעזור ולתרום לכל דבר, ומגאן רוז המוח שמאחורי האירוע שדאגה לנו להכל. כל ערב ישבנו לארוחת ערב ביחד עם חוויות מהיום שעבר ועם סרטון ותמונות מהיום שלפני. היה הרבה פחות לחץ מתחרות עולמית, הזמנים לא היו לחוצים ויצאנו לרכוב פשוט לכיף .








אחרי התחרות נשארתי בקוויסטאון לפסטביל (www.queenstownbikefestival.com) ואחריו טסתי לרוטוראה לפסטיבל Crankworx לתחרות הראשונה של סבב האנדורו העולמי ה- EWS עליה תוכלו לקרוא בגליון הקרוב.





תודה רבה לספונסרים שעזרו לי ותמכו בי גם תוך כדי : bikedeal.co.il על האופניים (0 תקלות ב5 ימי  תחרות קשים!) וכל שאר הדברים שהייתי צריך, יוסי מאירי על מצלמת הקסדה contour ומשקפי הSPY+ ולשורש שציידו אותי במספר תיקים שונים לכל יום רכיבה כולל פאוץ' האב טיפוס החדש שתפס הרבה עיניים (וכמה צעקות "אנדורו" כלפיי).