אתיופיה הארץ המבטיחה

אתיופיה הארץ המבטיחה 
לרכוב בין טבע אנושי לבין תופעות טבע עוצמתיות 





הרומן האישי שלי עם אתיופיה החל בשנת 1983 , בלילה חשאי של הטסת יהודי אתיופיה  לישראל ב"מבצע משה" , כנראה זיכרון משמעותי החזיר אותי לכאן, הפעם לטיול אופניים משולב ומדהים בשלהי שנת 2014. 
הכל החל כאשר התקשר אלי בקיץ לודויג אברהם, חבר ותיק לרכיבה עוד משנת 1987. לודויג סיפר לי על תוכניתו להוציא משלחת לטיול באתיופיה הכולל סיבוב בחלק הצפוני של המדינה ורכיבה במדבר המלח דנאקיל. לקח לי בדיוק יומיים להחליט שזו הזדמנות פז לחוות את המדינה העצומה והמדהימה הזו.  
כדי לצאת לטיול כזה נדרשת הערכות מדוקדקת וירידה לכל הפרטים. לודויג עשה עבודת הכנה מעולה הן בהיבט המסלולים והן בכל ההיבט הלוגיסטי מול חברת תיירות מקומית, שגם התגלתה כהפתעה נעימה. בנוסף תרם את עזרתו  האדיבה - זיו שרצר שחרש את אתיופיה במספר מסעות בעבר.




קצת גיאוגרפיה 
שטחה הכולל של אתיופיה הוא 1,100,000 קמ"ר. היא ממוקמת במזרח אפריקה ותופסת את רוב קרן אפריקה, שהיא הקצה המזרחי של היבשת האפריקנית. היא גובלת בצפונה באריתריאה, במערבה בסודאן ובדרום סודאן, בדרום בקניה, במזרח בסומליה ובצפון מזרח בג'יבוטי. מבחינה גאוגרפית אתיופיה מאופיינת ברמות גבוהות בגובה של בין 1,800 ל-3,000 מטרים מעל גובה פני הים, עם הרים אשר מגיעים לגובה של 4,620 מטרים ( איזור ה Simian mountain ) שנחצות על ידי נחלים ואזורים הרריים, המחולקים על ידי הבקע הסורי-אפריקני שעובר מדרום-מערב לצפון-מזרח וסביבו שטח מדברי נמוך יותר. מגוון סוגי השטח הרבים מביא לגיוון גדול באקלים, באדמה, בצמחיה ובצורות התיישבות במדינה. 
העונה הגשומה היא מאפריל ועד אמצע  אוקטובר וארוכה מעט יותר ברמות הדרומיות, עם גשמים מקומיים מפברואר ועד סוףמרץ. שאר השנה לרוב יבשה. 
אתיופיה היא ארץ מגוונת מבחינה אקולוגית. אגם טאנה בצפון-מזרח המדינה הוא מקור הנילוס הכחול שזורם לסודאן ומתמזג שם עם הנילוס הלבן. יתרה מזאת, באתיופיה מספר גדול של מינים אנדמיים המצויים רק בה, לדוגמה קופי ה- Gelada baboon.  










יוצאים לדרך, עולים צפונה 
לאחר נחיתה באדיס אבבה הבירה והתאוששות קלה בבית קפה מקומי, איך לא? קפה הוא אחד הגידולים המשמעותיים באתיופיה וגם טקס ההכנה שלו הכולל קליה, טחינה ובישול. נוסעים צפונה לעיר Bahir dar , בדרך עושים חנית לילה בלודג' היושב על מצוק הרוחש קופי baboon Gelada בעלי חזה אדום חשוף שיער, ודיות אשר מתרגלות אקרובטיקה שטייסים היו חולמים לעשותם, כדי לחטוף חתיכת אינג'רה (הלחם האתיופי המסורתי העשוי מקמח טף בעל סגולות בריאותיות וגם ללא גלוטן) שהופקרה לרגע ע"י אחד הסועדים. 



 
 
תנינים על הבוקר 
לאחר שינה בלודג' מפנק מרכיבים את האופניים בזריזות ויוצאים ברכיבה מהעיר Bahir dar  למפלי הנילוס הכחול שהוא אחד הנהרות שמצטרפים לנילוס הלבן. קבוצת רוכבים שלנו הופכת במהרה לאטרקציה בעיני המקומיים ומיד נוצר חיבור קרוב ובלתי אמצעי בינינו לבינם. צורת החיים הפשוטה והבסיסית של האתיופים הכפריים מעוררת התפעלות, מחריש האדמה על ידי שוורים ועד הכנת המזון הדל שברשותם. אנו מתקרבים לגדת הנהר, מעמיסים את האופניים על סירות כדי לחצות את הנהר לכיוון המפלים המרשימים וקולטים שהמים רוחשים תנינים לא קטנים וכנראה לא ממש שבעים. התחלה אתגרית יותר לתחילתו של יום רכיבה כנראה שלא יכולנו לקבל.





איפה החמצן? 
הגענו לעיר Mobark  אוכלים ארוחה שהטבח המהולל עמנואל פרש לפנינו, פורקים את האופניים מהמשאית ויוצאים לרכיבה של 25 ק"מ עם טיפוס מצטבר של 650 מ' לעבר פארק  Simian mountain מגובה 3000 מ' ועד לגובה 3400 מ', המרחקים והטיפוס המצטבר מקבלים משמעות שונה לגמרי כאשר רוכבים בגובה, הדופק מהיר ומנסים להכניס עוד סמ"ק אוויר עם כל שאיפה. בואך סמיאן לודג' מקבלים את פנינו מאות קופים המלקטים שורשים לפני לינת הלילה במצוקים הגבוהים שיש בחבל ארץ זה. קופי ה Gelada baboon שהחוקרים לא החליטו עדיין אם הם בבונים או לא, אולי בגלל שאין להם תחת גדול ואדום, בכל מקרה הם הזן היחיד שישן על מצוקים ולא על עצים. 





קרח על האוהל 
פארק הסמיאן הוא שמורת טבע שגובהה בין 3000 ל 4600 מ' עם עמקים ומצוקים של מאות מטרים, מפלי מים וצמחיה ייחודית. ישנו הסדר מיוחד לתושבים החיים בתחומי הפארק המאפשר להם לחיות את חייהם על פי צרכיהם הדלים בלשון המעטה. הכפריים גרים בבקתות עץ בעלי שלד של סנדות אקליפקטוס המצופה בתערובת של בוץ וקש והגג עשוי מקש ללא חשמל ומים זורמים. את המים שואבים מבארות.





לאורך הדרך בה רכבנו עצרנו ליד משפחות של קופים שהתרגלו לנוכחות שלנו ואפשרו לנו להתקרב עד לחשיפת שיניים חדות שהציבה את הגבול הברור...תוך כדי רכיבה פתאום מגיחים אלינו ילדים הרצים משום מקום והופ, הם לידנו, מלווים אותנו בריצה קלילה, בעוד אנו מתנשפים בכבדות בעליות.









בסוף היום אנו מגיעים ל Chennek בגובה 3620 מ' ללינת קמפינג שהצוות שלנו פרס והקים, הכבש כבר נשחט וגם כמה תרנגולות עליהם השלום. המטבח נמצא במשאית, הכל מתוקתק, כל איש צוות יודע את תפקידו, ואנו זוכים לארוחה מפנקת. כל הארוחות כוללות אוכל טרי, ובכל ארוחה עמנואל הבשלן מפתיע אותנו מחדש- פסטות ברטבים שונים וסלטים המשולבים בירק ופירות. (חובבי החריף יחגגו עם פלפלי הצ'ילי לגיבורים) השמש יורדת ואנו מתלבשים חם, אוגרים חום מסביב למדורה עם יין אדום לשיפור האווירה, לקראת לילה קר מאד שאילץ אותנו בבוקר לפנות את הקרח שהצטבר על האוהלים. 





תיבת נח ולוחות הברית 
גונדר היא עיר השוכנת בצפון מחוז  גונדר בחלק הצפוני של אתיופיה. כיום גונדר היא מרכז אזורי ועיר תיירותית שבמרכזה שוכן המתחם הקיסרי ההיסטורי, פאסיל גמב, המוכרז כאתר מורשת עולמית. גונדר היא גם מרכז דתי של הכנסייה האתיופית האורתודוקסית ומוכרת בישראל בשל כך שרוב היהודים שעלו לארץ מאתיופיה התגוררו בסביבתה של העיר. כיום עדיין מתגוררים בה מעט יהודים. אחת הכנסיות בעיר היא בעלת צורה של תיבת נח. 






אקסום היא עיר בצפון אתיופיה השוכנת במחוז תיגראי וממוקמת לצד בסיסו של רכס הרי עדווה בגובה של 2,130 מטר מעל פני הים. אקסום היא העיר הקדושה ביותר לנוצרים באתיופיה, ובה הוכתרו קיסרי אתיופיה בני השושלת הסולומונית. הכנסייה האורתודוקסית האתיופית טוענת שבכנסיית "גבירתנו מרים מציון " שוכן ארון הברית המקורי והעתיק, שבו לוחות הברית שניתנו למשה בהר סיני, ואתיופים רבים מאמינים בכך בכל לב. 




שדה האסטלות (עמודי אבן) הצפוני שבו יותר מ-120 אסטלות הוא מאתרי העיר החשובים. גודלן של האסטלות נע בין מטר בודד ל-33 מטר, ונראה כי הן קשורות בדרך כלשהי למנהגי קבורה והנצחת המת, אם כי לא ברור אם מתחת לכל אסטלה אכן שוכן קבר. האסטלות הוקמו לפני שממלכת אקסום קיבלה עליה את הנצרות, ולכל המאוחר במאה ה-4, והן כוללות עיטורים פגאניים של הירח והשמש. משקלן של האסטלות עשוי להגיע למאות טונות ומקימיהן נעזרו ככל הנראה בפילים ובגלילים כדי לשנע אותן מהמחצבה העיקרית במרחק של 4 ק"מ מערבית למקום. האסטלות בשדה חדשות יחסית שכן האסטלות המוקדמות ביותר בסביבת העיר מתוארכות ללפני 5000 שנים. 






אורכה של האסטלה הגדולה ביותר בשדה - "האסטלה הגדולה" - מגיע ל-33 מטר והיא שכובה על הקרקע ומפורקת למספר חלקים. נראה כי בעת הניסיון להרים את גוש האבן הענקי השוקל 517 טונות, הוא נפל על הקרקע, נשבר ונותר במקומו. 





 הסינגל והמצבה המקצועית 
פורקים את האופניים מהמשאית ומסתבר שאחד המעבירים האחוריים עבר דפורמציה פלסטית קשה. סוף סוף יש קצת תקלות מאתגרות... מיד פרקנו חולית שרשרת מעוותת ובניתוח עדין אך נחרץ יישרנו וכופפנו את המעביר עד שחזר לנגן כמו שצריך. תיאומים אחרונים עם הצוות לגבי נקודת האיסוף שלנו ויוצאים ברכיבה לסינגל המגניב לעבר הכפר Yeha המתפתל באבן החול האדומה. בכפר ישנה כנסיה מרשימה הבנויה עם אבנים מסותתות למשעי שבסמוך אליה בית קברות עם מצבה מקורית!...קראנק של אופניים בראשה. לא ברור אם הוא sram X9  או Shimano XTR מה שבטוח שהמנוח היה רוכב מהולל.






בהמשך הסינגל הכולל מעברי נחלים ובתרונות, אנו פוגשים חבורה של נערים עם כדור מאולתר מבד וחבל ומיד אנו מצטרפים למשחק במסירות ללא חוקים ומגבלות...היה משעשע. 









בכח ידיים תרתי משמע 
פעילות בוקר של טיפוס על חבל לצורך הגעה לכנסיה וכפר נזירים על הר שולחן שאין יוצא ואין בא ממנו אלא באמצעות חבל הטיפוס...העלייה מותרת לגברים בלבד! אל חשש, העלייה  מאובטחת על ידי נזיר וחבל העשוי מרצועות עור של בהמה הקשורות אחת לשנייה. אם אימון הבוקר לא הספיק אז אחר הצהרים טיפסנו על מצוק בטיפוס חופשי (מאובטח על ידי חבל שהבאנו) אל כנסיה חצובה עם ציורי קיר המקוריים והיפים ביותר בכל כנסיות אתיופיה. בין אימוני הידיים רכבנו בסינגלים המחברים בין כפרים נידחים בנוף של אבן חול עד שלפתע נגלה לעינינו מחזה ספק משעשע ספק עצוב שבו הכפריים מעמיסים משאית בחול ע"י אתי חפירה. 










אל נפלאות תחת פני הים 
הבוקר מתחיל ברכיבה על שדות המלח העצומים לעבר אזורי הכרייה שהיו ריקים מחוצבים לצערנו כי היה זה יום שישי. אנו עולים על הגיפים ונוסעים לכיוון Dahlol שבה נמצאות בריכות גופרית בצבעים משכרים והתגבשויות מלח שאפשר לדמיין רק באגדות. אנחנו עבורים בין נביעות של גופרית כאשר הקרקע רותחת מתחתינו, והבריכות המטעות את הציפורים שבאות להרוות את צמאונן בפעם האחרונה בחייהן...כי המים לא ראויים לשתיה. 









 
 

הכי קרוב שאפשר... 
התארגנות מהירה בבוקר נוסעים בחטף למדבר המלח כדי לחזות ב"עפרים" חוצבי המלח המיומנים אשר מפלחים את פלטות המלח עם גרזנים בתנועות מדודות ומתואמות, למתבונן מהצד נדמה שהם עומדים בכל רגע להרוג אחד את השני. בסיתות מקצועי הופכים את משטחי המלח לפלטות מהוקצעות למשעי שאותם יעמיסו על שיירות של מאות גמלים ויצאו במסע של 5 ימים אל השוק המקומי, שם ימכרו את המלח.






בנסיעת גיפים מהירה על חמדות אין קץ אנו מגיעים לשולי הלבה שהתמצקה אשר אינה מרמזת במאומה על המראות הייחודיים אשר לפנינו. מטלטלים בגיפ עד לנקודה בה מתחילם לצעוד. השעה חמש אחר הצהריים הטמפ' 30 מעלות ואנו צועדים לקראת הלוע המעשן של הר הגעש   ale  .Erta 10 ק"מ בטיפוס מתון, מצטלמים ליד הלבה שהתמצקה בצורת חבלים לאורך הדרך.






החושך יורד ועם פנסים לראשינו צועדים לבקתות הקש על שפת הלוע החיצוני של הר הגעש. מתרגשים ויורדים אל הלוע הפנימי של הר הגעש בהובלת מדריך מקומי אשר יודע היכן לדרוך בחשיכה. הבזקי האור רק מגבירים את הסקרנות והציפייה לראות את המתרחש בפנים. קשה לתאר במילים את התחושה כשאנו עומדים על שפת לוע פעיל של הר געש ושלושים מ' מתחתינו  הלבה רותחת בטמפ' של 1200 מעלות צלסיוס, משנה צורה ומתפרצת במערבולות ותנועה אינסופיים שמהפנטים את מבטינו. מידי פעם  פרץ לבה נקודתי שולח טיפות בוערות המתמצקות לאופסידיאנים. התחושה היא שאנו הכי קרובים שאפשר לליבת כדור הארץ . קשה להירדם אחרי עוצמת החוויה ומוקדם בבוקר למרות לחץ הזמנים הלכנו לראות את הזריחה על שפת הלוע הרוגש כדי לספוג לעוד כמה רגעים את פלא הטבע עוצר הנשימה הזה. 
אין הרבה מקומות בעולם שהרגשתי צורך לחזור אליהם. אך תחושת הגעגוע לאתיופיה, לאנשיה ותופעות הטבע שבה ,צפו ועלו מיד עם הנחיתה כאן בארץ. 



 

למי זה מתאים?
רוב מסלולי הרכיבה מתאימים לרוכבים מנוסים אך בפירוש לא רוכבים מקצועיים. המסלולים ברובם על דרכי 4X4 כך שיש רכב מלווה שאפשר להעזר בו. הסינגלים אינם טכניים ומרחקי הרכיבה נעים בין 15 קמ' ל55 קמ'.









משך הטיול היה 19 יום שמתוכם היו 10 ימי רכיבה. הניידות הייתה עם ג'יפים טובים ונוחים.
את האופניים הבאנו מהארץ עם חלפים מתאימים ובנוסף היו זוג אופניים רזרבי שלהם דאג הספק המקומי.





הכותב , ערן פוביצר מדריך אופניים, ניתן לקבל פרטים eranpo62@gmail.com