מסע האנדורו של גיא בר בניו-זילנד- פרק 1

 גיא בר     גיא בר   
 #8 פברואר 2015     שטח   
Down Under Enduro
מסע האנדורו של גיא בר בניו-זילנד

 
5 שנים של שירות צבאי הסתיימו להן ביום חמישי ה-19.2.2015, אבל לא היה לי זמן להתרגש, כי ביום שבת כבר הייתי על מטוס בדרך לטיול החוויתי והכיפי ביותר שהיה לי עד כה. עוד לפני שהתגייסתי ידעתי שהטיול אחרי צבא יהיה קשור לרכיבה על אופניים ולא חיפוש עצמי בדרום אמריקה/ הודו. אם בגלל ההשפעה הצבאית ואם לא, את הטיול החלטתי לחלק ל-3 נסיעות שונות, כולן בעקבות סבב האנדורו העולמי. היעד הנבחר לנסיעה הראשונה שלי, הוא גם היעד של התחרות הראשונה בסבב העולמי, ניו זילנד!





העיר Christchurch ואזורי הרכיבה סביבה
אז אחרי יום וחצי של 3 טיסות, בהן עשיתי הכל לפי הספר בכדי להעביר את הג'ט לג וכדי שאוכל להתחיל לרכוב מהיום הראשון, הגעתי ליעד הראשון שלי בניו זילנד, העיר כריסטצ'רצ'. הבחירה בעיר זו הייתה ברורה, משם מתחילה תחרות המטרה הראשונה שלי בנסיעה. העיר כריסטצ'רצ' היא מישורית לגמרי, אבל אם נוסעים 5 ק"מ דרומה מגיעים לרכס הרים ארוך המנשא לגובה 500 מטרים ומציע מגוון עצום של מסלולים מכל הסוגים וכל הרמות.
ברכיבה על הכביש שעובר בפסגת ההרים (אין אופציה אחרת מפני שהוא סגור לרכבים) הנוף ייראה דומה מאוד לנוף המוכר לנו מטבריה והכנרת. יש הרבה אגמים קטנים בתחתית שיכולים להזכיר את הכנרת ובתקופה זו הכל צהוב. בדרום הכדור קיץ עכשיו, בניו זילנד הקיץ הנוכחי יבש במיוחד. לצידי הכביש לכל אורכו רצים סינגלים מקבילים לכביש. הם לא טכניים במיוחד, הם פזורים בשטח פתוח עם מלא שיחים צהובים בצדדים שמסתירים את מה שמגיע אחרי כל פנייה, סינגלים נחמדים כדי לעבור ממקום למקום, אבל לא הרבה יותר מזה. הדבר האמיתי שוכן בתוך היערות.
אחד מהיעדים הוא יער תלול במיוחד מכונה Worsleys. הוא מלא מגוון עצום של סינגלים "פיראטיים" הבנויים היטב על חלקת הר קטנה מאוד עם הפרש גובה של 200 מטר בלבד. העלייה לפסגת ההר תלולה במיוחד והסינגלים היורדים תלולים בהרבה. רכיבה של 4 ראנים בהר הסתיימה עם טיפוס וירידה של 800 מטרים לאורך 13 ק"מ, זה תלול חברים, מאוד תלול! בפסגת ההר מגיעים לפיצול. אם נבחר בפינה השמאלית, נכנס למסלולים עם זרימה שלא מהעולם הזה. המסלולים אמנם לא תלולים במיוחד, אבל השילוב של האדמה באזור עם הסיבובים בבניה מושלמת וזווית ירידה קלילה שנותנת לתפוס מהירות אבל לא מפחידה, יוצר מסלולים עם פאן פקטור אדיר. כאמור הגעתי לשם כדי להתפתח ולהשתפר כרוכב ולא רק כדי להינות ולכן עלי היה להיכנס לפינה הימנית. שם בפינה הימנית המסלולים תלולים בהרבה ובשילוב עם היובש של הקיץ, מקבלים גם ארגזי חול בכל החלקים התלולים. המסלולים האלו הם בית ספר לרכיבה עבור כל רוכב בתנאי כמובן שיהיה לו אומץ לרכוב אותם כי הם לא סלחניים במיוחד. אני מניח שלחלק מהרוכבים הם יזכירו קצת רכיבת פרירייד אפילו ולא דאונהיל.


  • תמונה מהסלע התלול בWorsleys (צילום Scott Fellers)

 גבעה אחת מזרחה משם, נמצא לVictoria Park. פארק אופניים מסודר עם 21 מסלולים רשמיים. כולם מסלולי אקסטרים וכולם כמובן במגמת ירידה. רובם בדירוג שחור והרבה מהם מקבלים תוספת יהלום כפול (הדירוג הגבוה ביותר למסלול אופניים). איבוד הגובה במסלולי הפארק מגיע לכ-350 מטרים. גם פה אין טיפוס קליל ונוח לתחילת המסלולים, אבל לפחות יש כביש שמגיע לפסגה ולכן הפארק הוא מוקד לרכיבות עם הקפצות באיזור. המסלולים הכחולים יהיו פה לרוב מטופחים יותר, עם ברמים ענקיים, קפיצות מדוגמות ולא תלולים במיוחד. המסלולים השחורים יותר טבעיים, קווים תלולים בטירוף שיורדים את ההר בדוך או בסיבובים צפופים , מאוד דומה למסלולים התלולים שדיברתי עליהם באיזור הקודם, רק יותר קשוחים. מיקומו הנוח של הפארק בצירוף העובדה שכל המסלולים בו רשמיים, הופכים אותו למוקד התחרויות דאונהיל באיזור והסבב הניו זילנדי אפילו התארח פה לפני כחודש.





תחרות דאונהיל מקומית
למזלי, בדיוק בימים שהתארחתי בעיר, התקיימה תחרות דאונהיל מקומית. התחרות אורגנה ע"י ארגון הגראביטי של המחוז - Gravity Canterbury. מטרת התחרות הייתה ליצור נגישות לילדים ולמתחילים, לכן המסלול לא היה ברמה של המסלולים בתחרויות דאונהיל של הסבב הניו זילנדי (מסלולים 4,9,5,7,6,8 במפה). עיקר הקטגוריות חולקו ל-3 קבוצות גילאים – מתחת 19, מעל 19 וזקנים (Old Farts במילים שלהם). והגילאים חולקו לפי רמות – מתחילים, בינוני ותותחים (The Guns). בחרתי להירשם לקטגוריה הבינונית כי עדין כולם שם מקומיים ואני הייתי על אופני אנדורו בתחרות דאונהיל. מסתבר שטעיתי בבחירה וניצחתי את הקטגוריה בהפרש די גדול עם ראן לא מוצלח במיוחד. במידה והייתי מתחרה בתותחים, הייתי מגיע למקום השלישי מהסוף ואני מניח שעם ראן טוב הייתי מגיע למקום טוב באמצע. כמובן שכל זה התאפשר רק מפני שהמסלול לא היה טכני במיוחד, אם המסלול היה מתקיים על המסלולים השחורים, הם היו נעלמים לי בשנייה (ובדיוק על זה באתי לעבוד פה).


  • תמונה מהתחרות (צילום Dean McKay)


התחרות רצה באופן חלק ובהתנהלות מופתית. 3 רכבים עם עגלות עמדו לרשותנו להקפצות מדי בסיום ההרשמה, והספקתי לעשות 5 ראנים לא כולל 2 הראנים של התחרות. כולם היו למטה בזמן לתדרוך ואף אחד לא ניסה "לגנוב" עוד ראן. הרשימות היו מוכנות למעלה בזמן. לראן השני זינקנו לפי הזמנים של הראן הראשון ללא שום עיכוב. כמובן שהעובדה שהיו רק 50 מתחרים וכולם חבורה אחת גדולה עזרה לארגון.


  • סרטון מהראן שלי בתחרות


חברים לרכיבה
נראה שהרוכבים פה לא חוששים מרוכבים ישראלים (האמת שבדרך כלל רוכבים מקבלים רוכבים אחרים ללא קשר ללאום שלהם). יצא לי לרכוב פה עם אנשים מדהימים ונחמדים, עם חלק דיברתי לפני וחלק פגשתי על הדרך. פירסמתי מודעה שאני מחפש שותפים לרכיבה כחודשיים לפני שהגעתי ואלי מק'קיי, שעבר לניו זילנד מסקוטלנד לפני מספר שנים, הגיב לי וקבעתי לרכוב איתו. הוא עשה לי סיבוב קורע בכל ההרים באיזור ביום הראשון שלי פה. לאונה קדיר, יהודייה אנגליה שחייה בישראל מספר שנים בילדותה הגיעה אלי כשראתה את השם שלי ברשימת המשתתפים בתחרות הTransNZ שנתחיל בקרוב. את קני המקומי והנרי הסטודנט האמריקאי פגשתי כשיצאתי לרכיבה בVictoria Park והם הציעו לגאול אותי מיסוריי ולהצטרף אליהם להקפצות. את סקוט האמריקאי פגשתי בתחרות הדאונהיל וקבענו לרכוב יום אחרי. סקוט רוכב ברמה גבוהה מאוד ויתחרה איתי גם בEWS בסוף החודש (אם אתקרב אליו, אשמח מאוד).  מצחיק שרק אחד מהם ניו זילנדי במקור, כנראה זה רומז לאיכות החיים כאן עבור רוכבי אופניים.



  • סקוט מראה ביצועים


מה בהמשך?
ב-6.3 אוספים אותי מפה לתחרות הTransNZ, תחרות אנדורו שתתקיים למשך 5 ימים החל מה-7.3 ועד ה-11.3 לאורך האי הדרומי. התחרות מסתיימת בעיר קווינסטאון ששם אשאר לפסטיבל אופניים מקומי עד ה-23.3 שאטוס לרוטוראה לתחרות האנדורו הראשונה לשנת 2015 של הסבב העולמי שתתקיים ב-28.3.
תבחרו טוב,
נתראה בכתבה הבאה
גיא