מבשלת שריגים - סדרת האלה

We:Drink
 

משנה שישי משנה מזל, רק הבירה נשארת.

לפעמים המזל משחק בנו משחק אכזר, ולפעמים הוא מפתיע בפינוק בלתי צפוי, המשפט המהורהר הזה, מסכם את חווית האופניים של כותב שורות אלו בשני סופי השבוע האחרונים.

לאחר שבוע עמוס ודחוס בעבודה (שאינה קשורה לאופניים או לבירה לצערי), ילדים ומשפחה, סוף סוף הגיע יום שישי מושלם עם מז"ג בהיר, שלושה ימים לאחר הגשם האחרון, דהיינו, יש כל כך הרבה אחיזה בשבילים שכל רוכב מתחיל מרגיש שהוא מהיר בסיבובים כמו סם היל, סחבק מעמיס את הגגון ויוצא לבן שמן המוריק והמזמין, 25 דקות של רכיבה (או חימום, תלוי איך מסתכלים על זה) נגמרים בשלדה שבורה (השם שמור במערכת), מפח נפש, תסכול שאין לתאר וטיול רגלי של 20 דקות חזרה לרכב.

יום שישי לאחר מכן, תחזית מז"א מפוקפקת מזינה התכתבות עצבנית והססנית בווטסאפ הקבוצתי, אולי בכל זאת נבי מוסא ליתר בטחון, הוחלט ירושלים, עין כרם, עם מעילי גשם בתיק וספקות בלב מתחילים לטפס בשביל המעיינות, יש רטיבות אבל התנאים משובחים, העננים בסופו של דבר רק מאיימים, ו-34 ק"מ של סיבוב גיבורים ++ מסתיימים בחריקת בלמים במעיין של עין כרם, תענוג אדיר ורכיבת שישי מושלמת!

בשלב זה אתם שואלים אתכם מה הקשר לבירה, טוב, עליתם עלינו, אין ממש קשר חוץ מכך ששתי הרכיבות, אההם, רכיבה וטיול רגלי קצר, הסתיימו בבירת "האלה" צוננת מהצידנית, במקרה הראשון, הייתה זו הנחמה היחידה שמנעה מאיתנו לדפוק את הראש בשמשה הקדמית, ובשני, הדובדבן שבקצפת.


 

המבשלה:

את מבשלת שריגים כבר פגשנו בגיליון מספר 4, בו כתבנו על סדרת רונן ה"אמריקאית" של המבשלה, כעת נעסוק בסדרת "האלה", שהיא ה"בייבי" של אוהד אילון. אחד מהשותפים במבשלה שהוקמה ב-2008 בעמק האלה.

סדרת "האלה" היא סדרת בירות המושפעת מהבירות האירופאיות הקלאסיות, גרמניות, בלגיות ואיריות ואנגליות. באופן סדיר מיוצרים 4 סוגי בירה, חיטה בווארית, אירית אדמונית, טריפל בלגית ובלונד, כולן בירות "עולם ישן" המשמרות את הטעמים המסורתיים של האזורים אותן הן מייצגות, זהו סגנון שונה לחלוטין מהסטייל האמריקני הבועט של סדרת "רונן" וכזה שמצדיק כתבה נפרדת.

מ"האלה" קיבלנו לטעימה את ה"חיטה הבווארית" ואת ה"טריפל הבלגית", כרגיל ב- We:Drink לא התקשנו למצוא "בוחנים" מקרב חברי המערכת, וכן, זה ניסוח מנומס ל"שתו לי את כל הבירה!"

החיטה הבווארית:

החיטה הבווארית היא WeissBier מסורתית, כזאת שלא היינו מופתעים לקבל בדוכן נקניקיות בארץ הלידרהוזן והב.מ.וו, יש לה טעמי פירות עדינים מאוד שמקורם בשמרים היחודיים לאזור בוואריה, ורמת תסיסה גבוהה (אולי מעט גבוה מדי לטעמנו), זוהי בירה שזכתה בתחרות ה"לונגשוט" של סמואל אדאמס ב2009 ובצדק!

אנו לא ממליצים לקחת את הבירה בבגאז' לרכיבות בימי חורף יפים ונעימים בבן שמן, במיוחד אם שלדת האופניים (מקרבון) שלכם יקרה ללבכם, יש כבר מקרה אחד מתועד של קריסת שלדה לאור המצאות הבירה בתא המטען, וברצינות, זוהי בירה מצוינת שתתאים באופן מושלם לאיזה Curry Wurst, או אפילו סתם פלאפל...

הטריפל הבלגית:

למרבה הפתעתנו, הטריפל הבלגית היא הבירה הנמכרת ביותר של מבשלת שריגים, הפתעה כיוון שמדובר בבירה כבדה, מאוד מורכבת בטעמים ועשירה מאוד באלכוהול. כנראה שגם צרכני בירות בוטיק מחשבים עלות לתועלת אלכוהלית ומעדיפים בקבוק בירה עם תכולת אלכוהול של שני בקבוקים, חסכוני משהו אם אתה מנסה להשיג buzz.

לטעמנו מדובר בבירה מוצלחת של ז'אנר המנזרים הבלגיים, הטעמים כבדים ומורכבים אך לא כאלה שאינם נסבלים, זו עדיין לא תהיה הבחירה הראשונה שלנו ברוב המקרים, אך בימים קצת יותר מעוננים, ואולי ליד איזה פיש אנד צ'יפס טרי, נבחר אותה מבין האופציות של "האלה" ו"רונן", רק חבל שאין דוכן פיש אנד צ'יפס כזה בעין כרם, היה מתאים לנו בשישי האחרון.

 

רוכבים שקראו כתבה זו קראו גם